הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בכתב האישום המתוקן בעיסוק ברעלים ללא היתר (מספר עבירות) ובאי קיום או הפרת תנאים בהיתר רעלים (מספר עבירות).

הנאשמת היא חברה פרטית שעסקה ביצור קוסמטיקה ובתקופה הרלוונטית הנאשם היה בעל מניות יחיד, מנכ"ל ודירקטור יחיד של הנאשמת אשר בבעלותו הבלעדית.

על פי כתב אישום המתוקן "הנאשמים במעשיהם ובמחדליהם, לא קיימו או הפרו תנאים שניתנו להם בהיתר הרעלים, פעם אחר פעם, במגוון דרכים, גם לאחר סיורים בהם הצביעו נציג המאשימה על ההפרות וגם לאחר דרישות לתיקון ההפרות בכתב ובעל פה. כמו כן, הנאשמים עסקו ברעלים מבלי שניתן בידיהם היתר רעלים. אחריותו של הנאשם למעשים המתוארים נובעת אף מתוקף תפקידו בנאשמת כבעל חברה, כמנהל יחיד שלה וכבעל היתר הרעלים ומאחר שלא עשה כל שביכולתו לפקח או למנוע את העבירות ולא עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו זו".

הערכים המוגנים הם הגנה על בריאות הציבור, שמירה על איכות החיים ואיכות הסביבה והגנה על שלטון החוק.

ב"כ המאשימה טען לפגיעה משמעותית בערכים המוגנים וציין שמדובר בהפרת ארוכות טווח, המשך ההפרות למרות האזהרות שניתן, לחומרת ההפרות ובהיות המפעל באזור תעשייה פעיל. הוא ציין שמדובר במספר עבירות ובהחזקת של רעלים ללא היתר בכמויות גדולות.

התובע הדגיש את החזרה על המעשים האסורים לאורך זמן מבלי לטפל ולתקן את הדרוש טיפול.

כן ציין שמדובר בעבירות שנובעות ממניע כלכלי ויש צורך לגבות מחיר כלכלי הטלת העונש.

ב"כ המאשימה הפנה את בית המשפט לרשימה ארוכה של פסקי דין בדבר מתחם הענישה. הוא טען למתחם ענישה לחברה של קנס מ- 200 אלף ₪ עד 400 אלף ₪ והתחייבות כספית ולנאשם של קנס של 50 אלף ₪ עד 100 אלף ₪ והתחייבות כספית.

במקרה דנן המאשימה עותרת להטיל על החברה קנס בסך 250 אלף ₪ והתחייבות בסך 500 אלף ₪ ולהטיל על הנאשם קנס בסך 60 אלף ₪ והתחייבות כספית בסך 120 אלף ₪.

מנגד ב"כ הנאשם ביקש שיוטל על הנאשם 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, קנס ברף התחתון של מתחם קנס הולם, התחייבות כספית וכן 100 שעות של"צ.

למרות שמדובר במספר עבירות, ב"כ הנאשם טען שיש להתייחס לעבירות כאירוע אחד ולקבוע מתחם עונש הולם אחד לכל העבירות. בהקשר זה, על פי טיעוני לעונש של ב"כ המאשימה עולה שגם המאשימה מסכימה למתחם עונש הולם אחד.

לטענת הסנגור, במקרה דנן הפגיעה בערכים המוגנים ברף הנמוך כאשר לדבריו, המקרים בהם בוצע עיסוק ברעלים ללא היתר אינם גבוה במיוחד. הוא טען שבפועל לא נגרמו נזקים כלשהם מהעבירות, לא למשאבי הטבע ואיכות הסביבה או לאיכות חייו של הציבור או לשלטון החוק.

כן טען שהנאשם ביצע את העבירות מפאת חוסר ידע, בתום לב ולא בתכנון מוקדם. ועוד, הנאשם ללא הרשעות קודמות אשר לדבריו, פעל לתיקון המחדלים.

ב"כ הנאשם הפנה את בית המשפט לפסיקה וביקש לראות באמור בפסיקה כתומכת במתחם ענישה של קנס של אלפי ₪ בודדים עד עשרות אלפים, מאסר מותנה והתחייבות כספית.

בעיקר ביקש הסנגור להתחשב בנאשם מפאת מצבו הכלכלי. הוא תיאר שלנאשם ולנאשמת חובות במיליוני שקלים. הדבר הביא לסגירת פעילות החברה. הנאשם מרוויח רק 4,100 ₪ נטו בחודש. הוצאותיו לשכר דירה ולמחייה עולות על סכום זה והנאשם זקוק לסיוע כלכלית מילדיו (הוצגו מסמכים בתמיכה לטענותיו של הסנגור).

לטענת ב"כ הנאשם, הטלת קנס על הנאשם שאינו ברף הנמוך של המתחם תגרום לפגיעה אנושה ולא מידתית בנאשם. אדרבא, מצבו הכלכלי של הנאשם רק יתדרדר בגלל גילו והטלת קנס כבד עלול למנוע שיקומו הכלכלי של הנאשם.

ועוד, טען הסנגור להטלת קנס ברף הנמוך על הנאשם בהתחשב בזמן שחלף מאז ביצוע העבירות והשיהוי בהגשת כתב האישום, בהתחשב בנטילת אחריות של הנאשם על מעשיו ושיתוף פעולה עם רשויות אכיפת החוק, בהתחשב בסגירת פעילות העסק והיות הנאשם חי חיים נורמטיביים ושאין לו הרשעות קודמות ובהתחשב בגילו של הנאשם ומצבו הנפשי והפיזי.

ועוד, לטענת הסנגור, מדובר בהפרות לאורך תקופה של 30 חודשים כאשר העסק היה פעיל במשך 25 שנה, שההפרות היו טכניות במהותן וכמות החומר בהפרה לא הייתה גדולה ותוקנו המחדלים.

לעניין הפסיקה אליה הפנה התובע, טען הסנגור שהיא אינה רלוונטית הואיל ומדובר במקרים אשר, בניגוד למקרה דנן, בהם נגרם נזק לסביבה או מקרים בהם היו כמות גדולות ביותר של הפרות או מקרים בהם לעולם לא ניתן היתר או שהעסק המשיך להיות פעיל או שהעמידו לדין רק החברה.

ב"כ הנאשם טען, לאור מתחם הענישה ולאור כלל השיקולים לקולה, שיש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

1.  קנס בסך 5,000 ₪ ללא מתן ימי מאסר תמורתו ב-50 תשלומים ודחיית התשלום הראשון.

2.  2 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים ביחס לעבירה לפי סעיף 15(ב)(1) ו-(2) לחוק

3.  חודש מאסר על תנאי למשך 3 שנים ביחס לעבירה לפי סעיף 116 לחוק.

4.  התחייבות כספית לתקופה של 3 שנים.

5.  100 שעות של"צ.

דיון והכרעה

מתחם הענישה לחברה נע בין קנס של 200,000 ₪ - 400,000 ₪ והתחייבות כספית ולנאשם קנס של 50,000 ₪ - 100,000 ₪ והתחייבות, כפי שטענה המאשימה.

בהקשר זה, גזר הדין אליו הפנה ב"כ הנאשם הינו גזר דין חריג.

עסקינן בעבירות על רקע מניעים כלכלים והגישה בארץ בהטלת עונשים כספיים משמעותיים כדי להרתיע מביצוע עבירות מסוג זה. לא ראיתי הצדקה בסטייה מעונשים המקובלים.

העבירות יצרו מצב העלול להביא לפגיעה סביבתי משמעותית ופגיעה בבריאות הציבור ואין לקבל את גישת הסנגור שמדובר רק בעבירות "טכניות" הואיל ובפועל לא הייתה פגיעה סביבתית או בנפש.

לחומרה שקלתי את חומרת העבירות ומספר העבירות, שקלתי שעל אף שהנאשם קיבל אזהרות והזדמנויות לאורך זמן לתיקון המחדלים הוא לא הסיר את כל המחדלים עד להגשת כתב האישום.

לקולה שקלתי את העדר הרשעות קודמות, את סגירת פעילות החברה ואת נסיבותיו האישיות של הנאשם כולל גילו, מצב בריאותו ובעיקר את מצבו הכלכלי.

לאחר חישוב השיקולים לחומרה ולקולה החלטתי שיש למקם את הנאשמים ברף התחתון. מפאת נסיבותיו האישיות של הנאשם, גם החלטתי לסטות ממתחם הענישה ולפחית במידה מסוימת מסכום הקנס שיוטל על הנאשם.

בהתחשב בכל האמור הנני מטיל על הנאשמים את העונשים הבאים:

הנני מטיל על הנאשמת קנס בסך 200,000 ₪. הקנס ישולם עד ליום י"ב טבת תשפ"ו, 1.1.26.

התחייבות כספית של החברה בסך 200,000 ₪ שתוך 3 שנים מהיום לא תעבור עבירה מהבירות בהן הורשעה בכתב האישום המתוקן. הנאשם יחתום על ההתחייבות בשם החברה תוך 21 יום.

הנני מטיל על הנאשם קנס בסך 25,000 ₪ או 14 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-50 תשלומים החל מיום כ"ב אלול תשפ"ה, 15.9.25. אי תשלום של תשלום במועד יעמיד את כל הקנס לפירעון מידי.

התחייבות כספית בסך 25,000 ₪ שתוך 3 שנים מהיום לא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע הנאשם בכתב האישום המתוקן.

הקנסות ישולמו לטובת הקרן לשמירת הניקיון של המשרד להגנת הסביבה.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשפ"ה, 22 יולי 2025, בנוכחות הצדדים.