שירות המבחן מצא כי לנאשם אין עבר פלילי והוא קיבל אחריות מלאה וביטא חרטה, צער ואכזבה עצמית ובושה מול משפחתו.

את העבירות הסביר בהסתבכותו הכלכלית ורצונו בהשגת רווח קל ומהיר.

שירות המבחן התרשם כי ההליך הפלילי היה בעל משמעות מרתיעה כלפי הנאשם וכי למרות עבירותיו הוא בעל מערכת ערכים נורמטיבית בבסיסה, שאיפות, כוחות ויכולות לניהול אורח חיים תקין.

אשר על כן המליץ שירות המבחן על ענישה של מאסר בעבודות שירות וענישה נלויית, על מנת להימנע מחשיפתו לאווירה העבריינית שבין כתלי בית המאסר.

בתסקיר שני סיפר הנאשם כי החל לעבוד בתחום החשמלאות, ביטא רצון להשתלב בהליך טיפולי ואף הופנה ליחידה לקידום נוער על מנת לרכוש כלים ומיומנויות להתמודדות עם מצבים בעייתיים.

שירות המבחן הציע להמשיך שילובו בטיפול במסגרת מבחן פיקוחי וחזר על המלצתו העונשית.

בתסקיר אחרון, מיום 28,8,22 תיארו גורמי הטיפול תחילה חוסר אחריות ומחויבות לטיפול שהשתנו ובעקבותיהם החל מבטא שינוי בהתנהלותו, שיתף פעולה כנדרש ונמצא כי במהלך השנה האחרונה לא נפתחו לו תיקים חדשים, ולפיכך שב השירות על המלצותיו הקודמות.

בתסקיר האחד שהוגש בתיקו האחר, ביום 28.2.24 נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית.

טיעוני הצדדים:

תחילה ויתרה המאשימה על הכרזת הנאשם כסוחר סמים, הנאשם ויתר על הכסף והטלפון והצדדים הסכימו כי הכסף והטלפון יחולטו במסגרת גזר הדין.

המאשימה תיארה את האמור בכתב האישום, זיהתה כערכים מוגנים את שלום הציבור, בטחונו וההשפעות ההרסניות והסביבתיות - ציבוריות של השימוש בסמים והסחר בהם.

המאשימה ביקשה לדחות את המלצות שירות המבחן (בהיותן - אכן - לא רלוונטיות לאור גזר דינו המאוחר), ביקשה לקבוע עבור כל אחד מהאישומים מתחם הנע בין 6 - 12 חודשי מאסר ולהטיל עליו בסופו של יום מאסר בן 16 חודשים במצטבר למאסרו הנוכחי, וכן ענישה נלווית.

המאשימה צירפה פסיקה התומכת לכאורה בעמדתה.

הסנגור ציין תחילה כי הנאשם היה עצור בגין מעשיו 15 יום ולאחר מכן שהה במעצר בית מוחלט כ 8 חודשים.

עוד ציין כי בגזה"ד שהוטל על הנאשם בבית המשפט המחוזי הובא בחשבון גם התיק הנדון לפניי.

הסנגור הדגיש כי מדובר בעבירה שנעברה לפני כחמש שנים, הסתכמה בהחזקת 16ג' קנביס ו - 2 עבירות סחר תמורת 50 ₪ כל אחת.

הסנגור הוסיף כי הנאשם עובר טיפול בבית הסוהר ואף הציג מסמך לפיו הנאשם השתלב בטיפול במסגרת שב"ס החל מינואר 1025 ומחויב להתמיד בו משך תשעה חודשים.

הסנגור הפנה לפסיקה שמספרה לא נרשם נכונה ולכן לא היה אפשרי לעיין בה.

לסיכום, עתר הסנגור לקבוע מתחם ענישה שבין מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, ולחילופין לחפוף את העונש שיגזר למאסרו הנוכחי, או לכל היותר שיצטברו מספר חודשי מאסר בלבד.

הנאשם אמר שהוא לוקח אחריות על המעשים שעשה, הודה שהיה בדרך לא נכונה ושכיום נמצא בטיפול באלימות, שלא היה לו מצפן ומצפון כפי שצריך ושהוא מבקש את עזרת בית המשפט.

דיון והכרעה:

אני מקבל את הערכים המוגנים שציינה המאשימה, אני מעריך את מידת הפגיעה בהם כבינונית בלבד, בין מחמת סוג הסם שדובר בו, בין מחמת כמות הסם ובין נוכח גילו של הנאשם בעת ביצוע העבירה.

עיון בפסיקה שציינה המאשימה אינו מאפשר הסתמכות על פסיקה זו כעמוד תמך לעתירתה.

גזר הדין של בית המשפט העליון התייחס ל 3 מתוך 5 נאשמים שנדונו בבית המשפט המחוזי.

עיון בגזה"ד של בית המשפט המחוזי מורה כי הנאשם 5 (באותו כתב אישום) הוא היחיד שנסיבותיו התקרבו לאלו של הנאשם לפניי, וגם זאת היות שהורשע שם בעבירה של סחר בסם וסיוע לסחר בסם ("בלבד"), דא עקא שבאותו מקרה היה מדובר בסם מסוג הרואין בכמות לא מבוטלת, ולמרות זאת, בשל עברו הנקי, דן אותו בית המשפט המחוזי ל 12 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.

נשגב מבינתי אפוא מדוע ביקשה המאשימה להסתמך על פסיקה בה הוטל על נאשם פלוני, בגין עבירות חמורות יותר מאלה שלפני, עונש נמוך מזה לו היא עותרת בטיעוניה.

לו אתחשב באסמכתא שצירפה המאשימה לעתירתה, תהפוך זו לתימוכין, ולו חלקיים, לעתירת הסנגור דווקא.

מתחמי הפסיקה שנחשפתי אליהם הדומים בנתוניהם ובנסיבותיהם לתיק זה מביאים אותי למסקנה כי מתחם הענישה צריך לנוע בין 8 חודשי מאסר בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל.

לקולא אתחשב בנסיבות הבאות:

· גילו של הנאשם בעת ביצוע העבירות.

· הודאתו המהירה של הנאשם ולקיחת האחריות, והחיסכון בזמן השיפוטי.

· היעדר עבר פלילי.

· מידת הפגיעה בערכים המוגנים שאינה גבוהה אלא בינונית

· החמרת העונש שהוטל על הנאשם בבית המשפט המחוזי נוכח קיומו של התיק לפניי.

· הטיפול שעובר הנאשם במסגרת שב"ס.

לחומרא אתחשב בנסיבות הבאות:

· מסקנות שירות המבחן בתסקיר שהוגש בבית המשפט המחוזי, לפיהן טיפול קודם בנאשם (במסגרת התיק לפניי) לא סייע לענות על גורמי היסוד שאפשרו ביצוע העבירות בתיק לפניי ובתיק שבבית המשפט המחוזי.

· המשמעות הנגזרת מכך לצורך בהרתעה אישית (כשאמצעים אחרים לא סייעו למנוע הישנות ביצוע עבירות)

· עבירותיו הנוספות של הנאשם שבוצעו בעודו מנהל תיק זה לפניי.

· מידת הפגיעה בערכים המוגנים שאינה נמוכה אלא בינונית

כשאני מאזן בין השיקולים השונים ומידת משקלם אני מגיע למסקנה כי עלי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר למשך 10 חודשים, מתוכו ירוצו 6 חודשים בחופף למאסרו הנוכחי ו - 4 במצטבר לו.

2. מאסר למשך 8 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא כל עבירה מסוג פשע לפי פקודת הראיות.

3. מאסר למשך 2 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא כל עבירה מסוג עוון לפי פקודת הראיות או עבירה של הפרעה לשוטר.

4. קנס בסך 1500 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו. הקנס יקוזז כנגד הפקדה הקיימת בתיק המ"ת וככל שיש לה יתרה תוחזר לידי הנאשם. ככל שקיימים עיקולים על הכספים ישולם הקנס עד ליום 1.6.26

5. אני פוסל את הנאשם מהחזקת רישיון נהיגה למשך 3 חודשים שמועד תחילתם ביום שחרורו מהכלא, רשמתי לפניי את הצהרת הנאשם כי הוא אינו מחזיק ברישיון ולכן הוא פטור מהפקדתו.

6. אני פוסל את הנאשם מהחזקת רישיון נהיגה למשך 8 חודשים אך הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא אחת מעבירת התנאי לעיל.

7. אני מחייב את הנאשם להצהיר כי אם יעבור בתוך שנה משחרורו מהכלא אחת העבירות בהן הורשע, ישלם סך 8000 ₪. הצהרת הנאשם נרשמה לפניי.

הכסף והטלפון שנתפסו על הנאשם יחולטו לטובת אוצר המדינה.

הסמים שנתפסו יושמדו.

זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ד תמוז תשפ"ה, 20 יולי 2025, בהעדר הצדדים.