4. חרף הוראות צו הפיקוח ביום 6.5.24 החזיק הנאשם בטלפון החכם שברשותו (להלן:"הטלפון החכם), עשרות תמונות של תינוקות בגילאי 0-3 בלבוש חלקיו/או עירום מלא בטלפון החכם.

5. הנאשם לא דיווח לקצין הפיקוח על החזקת התמונות, וקצין הפיקוח גילה זאת כאשר ביצע בדיקה בטלפון החכם של הנאשם, בעת שזומן למשרדי היחידה לפיקוח של עברייני מין (להלן: "יחידת הפיקוח").

6. נוסף על כך, במספר פעמים שאינן ידועות למאשימה, הסיר הנאשם את החסם לתכנים פורנוגרפיים מהטלפון החכם שלו.

7. עקב הסרת החכם גלש הנאשם במספר הזדמנויות שונות ברשת האינטרנט באמצעות הטלפון החכם, וצפה בתכנים אסורים.

8. כמו כן, בעת שהה הנאשם במקום עבודתו, במספר הזדמנויות שונות, היה הנאשם נכנס לתאי השירותים במקום, גולש ברשת האינטרנט, צופה בתכנים אסורים ומאונן.

9. הנאשם מחק את היסטוריית הגלישה במכשיר הטלפון.

טענות הצדדים:

10. המאשימה הפנתה לערכים המוגנים בהם פגע הנאשם במעשיו, והגישה את רישומו הפלילי של הנאשם לפיו הורשע בעבר במספר עבירות של הפרת צו פיקוח, ועבירות מין. לדברי המאשימה, אחת ההפרות התרחשה לאחר שחרורו ממעצר. עוד ציינה כי הנאשם מחק את היסטוריית הגלישה בטלפון על מנת להסתיר זאת מקצין הפיקוח, דבר המעיד על מודעות גבוהה וניסיון הסתרה. המאשימה ביקשה לקבוע מתחם עונש הולם שנע בין 8 חודשי מאסר בפועל ועד 18 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית של מאסר על תנאי וקנס, והגישה פסיקה תומכת. המאשימה ביקשה למקם את הנאשם במרכז המתחם ולהטיל עליו 13 חודשי מאסר בפועל, הפעלת מאסר על תנאי, בר הפעלה, בן 4 חודשים, כך שבמצטבר עתרה ל-17 חודשים מאסר בפועל, מאסר על תנאי, וקנס.

11. סנגורו של הנאשם ביקש לקבוע מתחם שינוע בין מאסר על תנאי ל-6 חודשי מאסר. לדבריו יש למקם את הנאשם בתחתית המתחם אך לא בתחתיתו. כמו כן, יש להפעיל את המאסר המותנה ב-4 חודשים ולחפוף חלק ממנו, ובכל מקרה שעונשו לא יעלה על 6 חודשי מאסר. עוד ציין הסנגור כי הנאשם הודה מיד, וכי ביצוע העבירות הן במדרג הנמוך שכן, הם כוללים בעיקר צפייה והחזקה של חומרים אסורים ואין טענה לקשר עם קטינה. כמו כן, לדבריו, הנאשם היה מעוניין להתחיל בהליך טיפולי אך נדחה. הנאשם גם ביקש לקבל טיפול תרופתי אך נדחה. לדברי הסנגור, הנאשם יעשה מאמץ לאחר מתן גזר הדין להיכנס להליך טיפולי. עוד ציין הסנגור כי הפסיקה שהציגה המאשימה אינה תומכת בעמדה שהיא עותרת לעונש וכי ישנם מתחמים אחרים ובהם מתחם הנע בין מאסר מותנה ל-9 חודשי עבודות שירות. לדבריו, הנאשם מרצה 9 חודשים ויש להסתפק בזה, והוא יעשה מאמצעים להשתלב בטיפול.

12. הנאשם עצמו העיד בפני וטען כי ביקש טיפול תרופתי אך שב"ס לא אישר לו.

דיון:

13. הערך החברתי אשר נפגע נוגע בביטחון הציבור מפני עברייני מין מורשעים וכן כיבוד החלטות שיפוטיות. הפסיקה מייחסת חומרה רבה לעבירה זו, שכן הצו נועד להוות, כלשון הפסיקה, "דלת ברזל" אשר תחצוץ בין עבריין מין ובין קרבנות פוטנציאליים על מנת למנוע מראש סיטואציות העלולות לגלוש לפגיעה מינית.

14. מידת הפגיעה בערך המוגן במקרה שבפנינו, מצוי ברף בינוני. מדובר במספר מקרים בהם הפר הנאשם את צו הפיקוח. הנאשם החזיק ברשותו תמונות של תינוקות בגילאי 0-3 בלבוש חלקי ואף עירום מלא בטלפון החכם. הוא לא דיווח על כך לקצין הפיקוח, הסיר את החסם לתכנים פורנוגרפיים על אף שידע שהדבר אסור, וכן, גלש במספר הזדמנויות ברשת האינטרנט וצפה בתכנים אסורים. בנוסף, בזמן ששהה במקום עבודתו, במספר מקרים שונים, נכנס לתאי השירותים במקום, צפה בתכנים אסורים, ואונן. מכאן, שמדובר במספר הפרות לא מבוטל ושאינו מצוי במדרג נמוך כפי שציין הסנגור. מנגד, המדובר אמנם במספר עבירות, אך המעשים מתבטאים בצפייה בתכנים פורנוגרפיים, ואין המדובר בהפרות בהן ביצע הנאשם עבירות נוספות מכל סוג.

15. בכל הנוגע להפרות צו הפיקוח על עברייני מין, אפנה לפסקי הדין הבאים:

16. רע"פ 2520/20 פלוני נגד מדינת ישראל (16.4.2020), נקבע מתחם עונש הולם החל מ- 6 חודשים ועד 18 חודשים, על הנאשם הוטלו במקרה זה 8 חודשי מאסר. ע"פ 2734/13 ‏פלוני נגד מדינת ישראל (02.10.2014), עפ"ג 7934-06-11 גדול נגד מדינת ישראל (17.7.2011)).ת"פ (ב"ש) 49050-02-12 מדינת ישראל נ' ביאדגלין (18.5.12), ת"פ (פ"ת) 23536-10-10 מדינת ישראל נ' קרוצקו (7.12.10). (ת"פ 17177-12-13 מדינת ישראל נ' צבי מרדכי ווגל (נבו 04.05.2015), ת"פ 35912-05-11 מדינת ישראל נ' ויפליק (14.7.11), ת"פ 18029-09-13 מדינת ישראל נ' חנוכה (30.10.13), ת"פ (י-ם) 6095-08-11 מדינת ישראל נ' טייב (14.3.12)).

17. בכל הנוגע לעבירה של החזקת פרסום דברי תועבה בעפ"ג (מחוזי מרכז) 44181-05-16 מדינת ישראל נ' צברי, (6.6.2017) נכתבו הדברים הבאים, הרלוונטיים לענייננו:

"אין צורך להכביר מילים על חומרת העבירה שביצע המשיב. חובתו של בית המשפט היא להגן בכל דרך על קטינים מפני כל פגיעה מינית, ולהעביר מסר מרתיע וחד משמעי לפיו מי שפוגע בקטינים ייענש בחומרה ולא ינהגו בו במידה כלשהי של סלחנות. אכן, מי שעבר עבירה של החזקת חומרי תועבה שבהם נראים קטינים, כדוגמת המשיב שלפנינו, לא צילם את הקטינים בעצמו, ולא הפיץ חומרים אלה לאחרים, אך כידוע "הביקוש" הוא המביא ל"היצע". בסופו של יום, מי שצורך חומרי תועבה גורם במעשיו, גם אם בעקיפין, לפגיעה ממשית בקטינים, שאינה "וירטואלית" גרידא. לפיכך, הדרך להילחם בתופעה זו של ניצול קטינים למטרות מין, היא על ידי ענישה מחמירה של כל "החוליות בשרשרת" של הניצול, החל ב"יצרנים", עבור במפיצים וכלה ב"צרכנים" (שם, פסקה 36).

1) כמו כן, אפנה לפסקי הדין הבאים: רע"פ 2882/17 פלוני נ' מדינת ישראל (15.6.2017); עניין מור לעיל; עפ"ג (מחוזי י-ם) 42483-01-16 פילוסוף נ' מדינת ישראל (12.7.2016); עניין צברי לעיל; ת"פ (שלום פ"ת) 18585-08-19 מדינת ישראל נ' עודד (9.11.2021); ת"פ (שלום י-ם) 52399-09-16‏ ‏ מדינת ישראל נ' כדוג'סטי (14.1.2019); ת"פ (שלום י-ם) 53151-09-16‏ ‏ מדינת ישראל נ' שהרבני (19.11.2018).

18. בנסיבות אלו יש לקבוע מתחם עונש הולם, הכולל את צבר עבירות הפרת צו הפיקוח, וכן את עבירת החזקת פרסום התועבה, החל מ 7 חודשים ועד 14 חודשים, לצד ענישה נלווית.

העונש המתאים לנאשם

19. בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא'). הנאשם הינו כבן 42. לנאשם רישום פלילי הכולל 2 הרשעות קודמות בהפרת צו פיקוח (ריבוי עבירות), בגינן ריצה 5 חודשי מאסר בפועל, וכן, הרשעות קודמות בעבירות מין, בגינן ריצה מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים, משנת 2019.

20. הבאתי במסגרת שיקוליי את הודאת הנאשם, את החיסכון בזמן שיפוטי, ואת העובדה שהנאשם נעצר עד לסיום ההליך המשפטי וניסה להשתלב בתכנית שיקומית. באיזון בין השיקולים השונים סבורני, כי יש לקבוע את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם, ולהטיל עליו את העונשים הבאים:

21. אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל למשך 7 חודשים, שמניינם החל מיום מעצרו.

ב. הפעלת מאסר על תנאי למשך 4 חודשים כפי שנפסק בת"פ 14535-12-23 (שלום ירושלים) מיום 5.5.2024 כאשר שלושה חודשים ירוצו במצטבר וחודש ימים בחופף. סה"כ ירצה הנאשם 10 חודשי מאסר בניכוי ימי המעצר.

ג. 4חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים משחרורו מן המאסר, את העבירה בה הורשע.

זכות ערעור לבית המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשפ"ה, 22 אפריל 2025, במעמד הנוכחים.