החלטה

1. ביום 21.7.2024 הגישה ההגנה דיסק-און-קי מטעמה ובו סרטונים המהווים קטעים מוקדמים או מאוחרים ל-5 סעיפים בכתב האישום. ביום 22.7.2024 המאשימה הגישה דיסק מטעמה ובו סרטונים המהווים קטעים מוקדמים לאותם 5 סעיפים בכתב האישום, וזאת כראיות לסתור מכוח סעיף 165 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

ביום 23.7.2024 הגישה הנאשמת 1 בקשה להוציא מתיק הראיות את הדיסק שהוגש מטעם המאשימה - היא הבקשה המונחת לפניי כעת. ביום 25.7.2024 המאשימה הגיבה לכך. למיטב הבנתי מעיון בנימוקי הבקשה הנדונה, לנאשמת 1 אין טענה כנגד קבילות הסרטונים שהגישה המאשימה, ועיקר הטענה היא כי המאשימה יכולה הייתה לצפות מראש את סרטוני ההגנה ולהתייחס אליהם בפרשת התביעה, ו/או כי הסרטונים שהגישה המאשימה אינם רלוונטיים כראיות לסתור.

לגבי טענת הצפיוּת מראש - אני סבורה כי בניגוד לנטען על-ידי הנאשמת 1, המאשימה לא יכולה הייתה לצפות אילו סרטונים ההגנה תבחר להגיש מתוך הדי.וי.אר המלא הכולל מספר רב ביותר של שעות צפייה. ממילא המאשימה לא יכולה הייתה להתייחס לכך בפרשת התביעה קודם להגשת הסרטונים מטעם הנאשמת 1 בפרשת ההגנה (ויוער כי הנאשמת 1 ציינה בפס' 5 להודעתה מיום 21.7.2024 כי הסרטונים הספציפיים שהוגשו מטעמה נבחרו לאחר חשיבה ובדיקה, כך שהם לא היו ידועים למאשימה קודם לכן).

לגבי סוגיית הרלוונטיוּת כראיות לסתור - סוגיה זו תוכרע בהכרעת הדין בלא שאביע כעת עמדה לגביה לכאן או לכאן. טענות הצדדים בעניין זה שמורות במלואן וניתן להתייחס אליהן בסיכומים.

2. למען הסדר הטוב, החומר שהוגש יסומן כדלקמן: