3. לאחר מכן, בשעה 02:10 לערך, הנאשם פגש את שמש ראובן (להלן: "מתלונן 2") בבר "הפישנזון" (להלן: "הבר"), והשניים החלו לשוחח. לאחר מכן הברמן במקום ביקש מהנאשם לעזוב את המקום. בהמשך, התקשר הנאשם למתלונן 2 וביקש ממנו להגיע לכיכר ציון. עם מפגשם בכיכר ציון התפתח בין השניים דין ודברים, כאשר מתלונן 2 קם ודחף את הנאשם שבתגובה דחף אותו חזרה, הפיל אותו לקרקע כך שפניו הוטחו ברצפה ולאחר מכן בעט במתלונן 2 מספר בעיטות.

4. כתוצאה מכך, מתלונן 2 איבד הכרתו, נשברו לו 5 שיניים קדמיות והוא נזקק לעבור טיפולי שורש וכתרים.

5. בגין המתואר לעיל הורשע הנאשם בתקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ובתקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

תסקיר שירות המבחן:

6. הנאשם בן 39 גרוש ואב לשני ילדים בני 6 ו-8 והוא נעדר הרשעות קודמות.

7. הנאשם מאובחן כמתמודד עם דיכאון מאג'ורי ופוסט טראומה מורכבת הקשורה באירוע טראומטי שהתחולל בעברו. הנאשם לא עובד לפרנסתו ומתקיים מקצבת ביטוח לאומי. הנאשם אף שוחרר מהשירות הצבאי לאחר כשנה על רקע נפשי.

8. בעברו של הנאשם מספר אשפוזים על רקע נפשי, כאשר כיום הוא הוא נוטל טיפול תרופתי, נמצא עם המוסד הרפואי בקשר מעקבי ומגיע לביקורת אחת לשלושה חודשים.

9. הנאשם הכיר את גרושתו ואם ילדיו עת היו השניים מאושפזים במרכז לבריאות הנפש "כפר שאול".

10. בשנת 2024 התגרשו השניים והילדים שוהים בחזקת הנאשם.

11. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם החל לצרוך אלכוהול בכמויות גדולות ובתדירות יומיומית לאחר שחרורו מהצבא, והגדיר עצמו מכור לאלכוהול. לאחר שעבר טיפול פסיכולוגי הפסיק את השימוש התדיר באלכוהול, והחל להשתמש בסמים מסוג קנאביס, בהיקף ותדירות גבוהים ויומיומיים, והגדיר עצמו מכור לסמים. בהיותו בן 31 אושפז ב"כפר שאול", והחל לקבל טיפול תרופתי אליו התמכר. בהמשך, במסגרת השתלבותו באשפוז יום, החל בטיפול לגמילה מתרופות אלו במסגרתו קיבל אישור לשימוש בקנאביס.

12. לפני כשנה החל הנאשם בתכנית טיפול שבועית הכוללת הדרכה שיקומית, השתתפות בקבוצות מיומנויות ועבודה חלקית במפעל מוגן "יציר כפיים". מהתסקיר עולה, כי הנאשם הגיע עם מוטיבציה רבה לתכנית מתוך כוונה עמוקה לשקם את חייו ולהניע תהליך טיפולי משמעותי. במסגרת הטיפול הפסיק את השימוש באלכוהול ובקנאביס, כך מסר לשירות המבחן.

13. עוד עולה מהתסקיר כי הנאשם מכיר במעשיו, מצטער ומתחרט עליהם ומסביר אותם על רקע צריכה מרובה של אלכוהול כמו גם תחושת לחץ וחרדה שחווה בעקבות גירושיו מאישתו.

14. שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם בעל עמדות פרו-חברתיות שומרות חוק ושאיפות עתידיות תקינות, כי מכיר במעשיו ומתחרט עליהם כאשר ההליך המשפטי בעניינו מהווה גורם הרתעתי. שירות המבחן העריך את רמת הסיכון הנשקפת מהנאשם נמוכה, אך צוין כי ככל שישוב לצרוך אלכוהול, רמת הסיכון תהא בינונית.

15. שירות המבחן המליץ להימנע מהטלת עונש מאסר, אף לא בעבודות שירות, וזאת על מנת לאפשר לו לשמור על יציבות הטיפול ועל הישגיו הטיפוליים עד כה. שירות המבחן המליץ על צו מבחן למשך שנה וכן על ענישה מותנית ופיצוי למתלוננים.

טיעוני הצדדים לעונש:

16. המאשימה עתרה לקביעת מתחם ענישה בטווח שבין 12-24 חודשי מאסר וביקשה לגזור על הנאשם עונש של 12 חודשי מאסר בפועל. לתמיכה בעמדתה הפנתה למספר פסקי דין אליהם אתייחס בהמשך.

17. לטענתה, מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם נוטה להשליך אחריות לבצוע העבירות על מצבו הרגשי באותה עת וכן על צריכת האלכוהול. המאשימה הדגישה את הנזק שנגרם לאחד המתלוננים וטענה לפגיעה בערכים המוגנים בעבירות בהן הורשע הנאשם.

18. ב"כ הנאשם ביקש כי אורה על ביטול הרשעתו בשל הנזק שנגרם לו כתוצאה מכך. ב"כ הנאשם הפנה לתסקיר שירות המבחן ולנסיבות חייו של הנאשם והקשיים עמם הוא מתמודד לאורך השנים.

19. נטען כי מדובר בנאשם בעל 40% נכות נפשית צמיתה וכן אבדן כושר עבודה בשיעור 100%. עוד נטען, כי הוא מתקיים מקצבת נכות של המל"ל ומגדל את שני ילדיו בעצמו, כאשר אמם אינה מסוגלת לגדלם. לטענת הסנגור, יש להעדיף שיקולי שיקום על שיקולי ענישה אחרים שעניינם הרתעה וגמול.

20. הנאשם הביע חרטה וצער, והעיד כי עושה מאמצים גדולים לשקם את חייו.

21. אחד המתלוננים (מתלונן 2) העיד כי הוא מכיר את הנאשם הרבה מאוד שנים, ביקש כי הנאשם לא יישלח למאסר אך ביקש שבית המשפט יחייב את הנאשם לפצותו בגין הנזק שנגרם לו בשיניו.

מתחם העונש ההולם:

22. בקביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט להביא בחשבון חומרת המעשים, מידת הפגיעה בערכים המוגנים, נסיבות ביצוע העבירה וכן את מדיניות הענישה הנוהגת.

23. עניין לנו בשני מקרי תקיפה שאירעו בתוך פרק זמן קצר מאוד של כשעה. בשני המקרים הנאשם תקף אדם אחר, כאשר במקרה השני, נגרמו למתלונן חבלות בפניו כמתואר לעיל. בנסיבות העניין, ובשים לב לעמדת המאשימה, יש מקום לקבוע מתחם ענישה אחד לשתי העבירות.

24. המקרה הראשון עניינו בעבירה של תקיפה סתם של הנאשם את המתלונן וזאת באמצעות ידיו באזור הצלעות והגב. המקרה השני עניינו בדחיפה אותה דחף הנאשם את המתלונן 2 כתוצאה ממנה נפל המתלונן 2 ונחבל בפניו ולאחר מכן בעט הנאשם במתלונן 2 מספר בעיטות. יוער, כי קודם לדחיפת הנאשם את המתלונן 2 דחף האחרון את הנאשם שבתגובה דחף אותו חזרה, והסוף ידוע.

25. הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם הם שמירה על גופם ובריאותם של המתלוננים, וכן על בטחונם האישי.

26. אלמלא החבלות שנגרמו למתלונן 2 כתוצאה מדחיפתו על ידי הנאשם היה מקום לקבוע כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא בינונית-נמוכה, אולם לנוכח התוצאה הלא פשוטה אני קובע כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא ברף גבוה יותר.

27. פסקי הדין אליהם הפנתה ב"כ המאשימה אינם דומים למקרה שבפני ולא מצאתי ללמוד גזירה שווה מהם לענייננו. ברע"פ 7654/20 שלמה כהן נ' מדינת ישראל דובר בנאשם שאך בשל בקשת המתלונן כי הלה ינמיך קולו בשיחת טלפון שקיים באוטובוס בו נסעו השניים איים על המתלונן כי "יאנוס" אותו, בעט בו, דחף אותו לעבר ספסל האוטובוס, חנק אותו והכהו בפניו, תקיפה שכתוצאה ממנה נגרם למתלונן דימום ונפיחות בפניו, חבלות יבשות ופצע בשפתו. באותו מקרה דובר במי שבעברו הרשעות רבות בעבירות אלימות, ולחובתו 3 מאסרים מותנים העולים כדי 21 חודשי מאסר.

בענייננו, הנאשם נדחף על ידי המתלונן 2 ובתגובה דחף אותו חזרה, דחיפה שכתוצאה ממנה ניזוק המתלונן בפניו, עת ראשו הוטח ברצפה.

ברע"פ 5792/22 גונתן בנימין נ' מדינת ישראל דובר בנאשם שבעקבות משחק ילדים במשחקיה תקף אשה שפנתה לבנו וביקשה כי יחדל מלהשליך כדורים על אחיינה ואף השליכה לעברו כדור אחד שלא פגע בו. הנאשם חבט בה באגרוף באוזן, דרך עם רגלו על בטנה לאחר שנפלה ארצה והמשיך להכותה שעה שמספר נשים ניסו להרחיקו ממנה. אם בכך לא די, בעוד המתלוננת המתינה להגעת השוטרים ניגש לעברה הנאשם וחבט בראשה מספר פעמים. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת חבלות של ממש, כפי שפורט בפסק הדין. מדובר במתלוננת שהיא חרשת-אילמת, אם יחידנית שסבלה מתגובות פוסט טראומטיות לאחר האירוע, ובאירוע תקיפה אלים מאוד כמתואר בפסק הדין.

בת"פ 45289-11-22 מדינת ישראל נ' טיאר דובר בתקיפה בצוותא במסגרתה נדקר המתלונן (על ידי אדם אחר) כאשר שם נקבע מתחם ענישה בטווח שבין 6-18 חודשי מאסר.

28. לטעמי, מתחם העונש ההולם הנטען על ידי המאשימה מחמיר יתר על המידה, ויש לקבוע מתחם ענישה מתון יותר. זאת, בשים לב לנסיבות המקרה שבפני, עוצמת האלימות שהופעלה ואופי התקיפות.

29. לעניין זה, מצאתי להפנות ל-2 פסקי דין בהם נגזרו עונשים של 5 חודשי מאסר על נאשמים במקרים שלטעמי דומים. רע"פ 7592/14 אושרי שמעוני נ' מדינת ישראל וכן רע"פ 310/18 ברמן אשורוב נ' מדינת ישראל. בעניין שמעוני נגזר עונש של 5 חודשי מאסר על נאשם שתקף אחר ללא סיבה נראית לעין בצוותא עם אדם נוסף, ויחד גרמו לו חבלה של ממש. באותו מקרה דובר בנאשם בעל הרשעות קודמות. גם בעניין אשורוב דובר בתקיפה בצוותא שגרמה לשבר באף ובשן קדמית, כאשר מתחם הענישה נקבע בטווח שבין מספר חודשי מאסר ל-18 חודשי מאסר, ועל הנאשם נגזר עונש של 5 חודשי עבודות שירות.

30. כאמור, סבורני כי נסיבותיו של המקרה שבפניי דומות לאלו שהובאו לעיל. מכלול הנתונים כמפורט לעיל הוליכני למסקנה ולפיה ויש לקבוע מתחם ענישה מתון יותר בטווח שבין מספר חודשי מאסר אותם ניתן לרצות בעבודות שירות ועד 15 חודשי מאסר.

עתירת ב"כ הנאשם לביטול ההרשעה:

31. לא מצאתי כי קיימת הצדקה להורות על ביטול הרשעתו של הנאשם. אין המדובר במקרה של מה בכך. מדובר באירוע אלים, כתוצאה ממנו ניזוק אחד המתלוננים בפניו באורח לא פשוט.

32. לא הונחה בפני תשתית עובדתית המצדיקה חריגה מהכלל, ולא הוצגו ראיות כלשהן המצביעות על כך שמתקיימים המבחנים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון בכל הנוגע לאי הרשעתו של נאשם שנקבע כי ביצע עבירה פלילית. על מנת שבית המשפט יוכל להימנע מהרשעתו של נאשם או על ביטולה, עליו להשתכנע כי הרשעת הנאשם תגרום לפגיעה חמורה בשיקומו, וכן כי מדובר בסוג עבירה המאפשר להימנע מהרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים - ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל.

33. אכן, ככל אדם נעדר הרשעות קודמות, יש בהרשעה ראשונה כדי להסב נזק במידה מסוימת בחייו. אולם, לא כל נזק הנובע מהרשעתו של אדם בפלילים יצדיק אי הרשעתו, כל שכן ביטולה לאחר מעשה. לשם כך נדרשות נסיבות מיוחדות וייחודיות, ונראה כי אלו אינן מתקיימות בעניינו של הנאשם. לא מצאתי כי הרשעתו של הנאשם תגרום לפגיעה חמורה בשיקומו. יתר על כן, סוג העבירה ונסיבותיה אינם מאפשרים, לטעמי, לבטל הרשעת הנאשם.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה וגזירת העונש:

34. כאמור, הנאשם נעדר הרשעות קודמות הודה ונטל אחריות על מעשיו, ויש לזקוף זאת לזכותו.

35. עוד יש להביא בחשבון את העובדה שהנאשם החל בהליך טיפולי.

36. בנוסף, לא נעלם מעיני כי מדובר במי שמגדל שני ילדים קטנים בגפו, וכל זאת כאשר הוא מתמודד עם קשיים נפשיים לא מבוטלים, שבגינם אף נקבעו לו אחוזי נכות ניכרים. שליחתו למאסר בפועל, כעתירת המאשימה, או אף לתקופה קצרה יותר, תותיר את ילדיו הקטינים (בני 6 ו-8) ללא הורה נוכח בחייהם לפרק זמן לא מבוטל, וזאת בהתחשב בכך שאין לאמם הכלים והאפשרות לגדלם באופן רציף, כעולה מדו"ח סוציאלי מקיף שהוגש לעיוני. מובן, כי אין המדובר בשיקול יחיד, ובהחלט ייתכנו מקרים בהם הורה יישלח למאסר וזאת חרף ההשלכות שיש לכך, כמפורט לעיל. אולם, סבורני כי זה אינו המקרה המתאים לכליאת הנאשם באופן שתותיר את ילדיו הרכים בשנים ללא נוכחות רציפה של הורה בחייהם.

37. עוד הבאתי בחשבון כי מדובר במי שמתקיים מקצבת ביטוח לאומי וכן מעבודה במפעל מוגן (במסגרת הטיפולית בה הוא נוטל חלק) בשכר זעום.

38. מנגד, הנאשם לא השלים הליך טיפולי, ונראה כי הערכת שירות המבחן לגבי רמת סיכון נמוכה נכונה אך למצב ובו הנאשם איננו משתמש בסמים או שותה אלכוהול, כפי שנהג לעשות בעבר. יש לקוות כי אכן כך יהיה גם בעתיד, אולם אין כל ערובה לכך.

39. עוד יש להביא בחשבון את הנזק שנגרם למתלונן 2.

40. הבאתי בחשבון אף את עמדת נפגע העבירה ולפיה הוא אינו מעוניין בכליאת הנאשם, אולם מבקש לקבל פיצוי בגין הנזק שנגרם לו בשיניו.

41. אינני סבור כי שיקולי השיקום עליהם הצביע ב"כ הנאשם מצדיקים חריגה ממתחם הענישה אותו קבעתי, ואין בידי לקבל המלצת שירות המבחן להימנע מהטלת עונש מאסר, אף בעבודות שירות.

הנאשם תקף שני אנשים וגרם לאחד מהם חבלה של ממש. 5 משיניו הקדמיות של המתלונן 2 נשברו. הדבר אינו פשוט כלל וכלל ואין להקל בכך ראש. המלצת שירות המבחן, כבודה במקומה מונח והיא בעלת משקל לא מבוטל במכלול שיקוליו של בית המשפט, אולם היא איננה השיקול היחיד שעל בית המשפט להביא בחשבון טרם גזירת עונשו של נאשם (רע"פ 1515/14 אוחנה נ' מדינת ישראל).

42. לנוכח כל המקובץ מצאתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

א. עונש מאסר לתקופה של 5 חודשים אותו יוכל הנאשם לבצע על דרך עבודות שירות. הממונה על עבודות השירות יזמן את הנאשם לראיון, יבדוק התאמתו לביצוע עונש מאסר בדרך של עבודות שירות לתקופה הנקובה ויחווה דעתו בכתב לבית המשפט. להלן פרטי הנאשם לצורך זימונו על ידי הממונה על עבודות השירות:

מס' טלפון נייד של הנאשם ***-*******, או באמצעות סנגורו עו"ד אריאל שמול במס' טלפון ***-******* או במס' פקס: ***-*******

היה ותוך 14 יום לא יצור הממונה קשר עם הנאשם, יתקשר הנאשם בעצמו או באמצעות בא כוחו עם הממונה על עבודות השירות בטלפון מס': ******* - **.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לממונה על עבודות שירות בשירות בתי הסוהר.

לא יימצא הנאשם מתאים לביצוע עבודות שירות ירצה את התקופה בפועל.

ב. מאסר לתקופה של 4 חודשים אותו לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור עבירת אלימות כלפי הגוף מסוג פשע, וזאת תוך 3 שנים מהיום.

ג. מאסר לתקופה של 2 חודשים אותו לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור עבירת אלימות כנגד הגוף מסוג עוון, וזאת תוך 3 שנים מהיום.

ד. פיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪, שישולם תוך 60 יום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשפ"ה, 23 אפריל 2025, במעמד הצדדים.