הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

כתב האישום המתוקן

1.         כתב האישום המתוקן מלמד כי במועדים הרלבנטיים לאישום הנאשמים סחטו את א' (להלן: "המתלונן"), שעמו היתה להם היכרות מוקדמת, על רקע חוב שבנו חב לאחר.

כך, ביום 26.4.25 הנאשם 1 התקשר למתלונן, הזדהה כשותף של האחר ודרש מהמתלונן לשלם סך של 24,000 ₪ באומרו: "אם לא תשלם אני אדע איך להוציא ממך את הכסף". בהמשך, ביום 8.5.25 בשעה 15:31 הנאשם 1 שוב התקשר למתלונן, ברם המתלונן לא ענה לשיחה.

לאחר מכן, החל מהשעה 16:20, הנאשם 2 (להלן: "הנאשם") התקשר למתלונן כשש שיחות באמצעות אפליקציית ווטצאפ, הזדהה כשותף של האחר, אמר שבנו של המתלונן קיבל מהם 35,000 ₪ אבל הפסיק לענות ודרש מהמתלונן לשלם 35,000 ₪, באומרו: "אני אזיין אותך... אם לא תשלם את הכסף, אני אהרוג אותך, בוא אני אראה לך מה זה [...] יש על הבן שלך 35,000 ש"ח".

תמצית טיעוני הצדדים והראיות לעונש

2.         ב"כ המאשימה הפנתה בטיעוניה הכתובים לעובדות כתב האישום המתוקן וטענה כי במעשיו הנאשם פגע בערכים המוגנים שעניינם הגנה על שלמות גופו, רכושו ושלוות נפשו של המתלונן, כמו גם על בטחון ושלום הציבור בכללותו. עוד הפנתה לפסיקה, כדי ללמד על מדיניות הענישה הנוהגת, עמדה על התכנון שקדם לביצוע העבירה ועל חלקו של הנאשם בפרשה וטענה כי בנסיבות התיק דנן על המתחם לנוע בין 18-36 חודשי מאסר. בהתייחס לנסיבותיו של הנאשם, ב"כ המאשימה ציינה את הודאתו, הפנתה לעברו הפלילי וביקשה להשית עליו עונש ברף האמצעי של המתחם המוצע, לצד מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

3.         ב"כ הנאשם הגיש את הודעת המתלונן, כדי ללמד שלמעשה המיוחס לנאשם קדמה סחיטה על ידי האחר (בעל החוב), שכלל לא נחקר בתיק זה וטען שמדובר באכיפה בררנית שיש בה כדי להשליך על הענישה. עוד טען שמרבית הפסיקה שאליה הפנתה המאשימה כדי לתמוך את טיעוניה לעניין המתחם, אינה יכולה לשמש לענייננו, שכן נדונו בה נסיבות חמורות הרבה יותר. ב"כ הנאשם לא חלק על כך שמדובר במעשה מכוער וחמור, ברם טען כי מדובר באירוע נקודתי של דרישה חד פעמית על רקע חוב אמיתי ולכן המתחם ההולם צריך לנוע בין מספר חודשי מאסר ובין 16 חודשי מאסר בפועל.

ב"כ הנאשם הדגיש את הודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה לאחר תיקונו של כתב האישום, שעשה הבחנה בין מעשיו של כל נאשם, טען כי עברו הפלילי של הנאשם התיישן, וביקש למקם את עונשו בתחתית המתחם שייקבע, בהפנותו לפסיקה לתמוך עתירתו. כן ציין כי הנאשם עצור מיום 9.5.25.

4.         הנאשם אמר שהוא מצטער על מה שקרה.

מתחם העונש ההולם

5.         אשר לחומרת העבירה והפגיעה בערכים המוגנים - עבירה של סחיטה באיומים פוגעת בביטחונו האישי, בחירותו ובפרטיותו של מושא הסחיטה וחותרת תחת מרקם החיים החברתי התקין, הסדר הציבורי והוודאות. מכאן נקבע שמדובר בעבירה קשה וחמורה, שמצדיקה ענישה מוחשית של מאסר בפועל וכי מדיניות ענישה מחמירה עשויה לסייע בשבירת קשר השתיקה ולהמריץ את הנסחט להתלונן ולהרתיע את הסוחט (עפ"ג (עליון) 23486-12-24 מדינת ישראל נ' חמזה מוחמד דחלה (20.2.25); ע"פ 5052/22 ז'אנה סזונוב נ' מדינת ישראל (11.1.23); ע"פ 5057/22 פלוני נ' מדינת ישראל (28.12.22); ע"פ 4416/23 דניאל מהרי נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (4.10.23); ע"פ 6264/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (6.2.24); ע"פ 2658/24 אכרם מחאמיד נ' מדינת ישראל (9.1.25)). העונש הקבוע בצד העבירה (7 שנות מאסר) אף הוא מלמד על חומרתה.

6.         אשר למדיניות הענישה הנוהגת - עיון בפסיקה משרטט מגמה של החמרה בענישה בעבירה של סחיטה באיומים. עם זאת, מטבע הדברים, העונשים אינם אחידים ונגזרים מנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה. כך, יש רלוונטיות למשך הזמן שבו מתבצעת הסחיטה, לאופי הסחיטה, לפערי הכוחות בין הסוחט והנסחט ועוד נתונים שונים, שמבחינים בין מקרה למשנהו. ברי כי יש משקל גם לשאלה אם מדובר בעבירה שמצויה בסמכות בית משפט השלום (סעיף 428 רישא לחוק העונשין) או בעבירה שמצויה בסמכות בית המשפט המחוזי (סעיף 428 סיפא לחוק העונשין). אביא להלן מספר דוגמאות שניתן להקיש מהן לענייננו, בשינויים המחויבים.

בע"פ 88/23 מוטי סבג נ' מדינת ישראל (13.6.23), שאליו הפנה הסנגור, דובר בנאשם שסחט נהג מונית ודרש ממנו תשלום של 3,000 ₪, כ"פיצוי" על שאלה שהנהג הפנה לנוסעת שהנאשם ביקש ממנו להסיע במונית. במסגרת הסחיטה, הנאשם איים על המתלונן באומרו, בין היתר, ש"יחתוך לו את הרגליים" וש"כדאי לו לצאת מהעיר", ציין שהוא "ארגון פשע" והמתלונן אכן מסר לידיו סכום של כ-1,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי קבע מתחם שנע בין 9 חודשי מאסר בעבודות שירות ובין 24 חודשי מאסר בפועל והשית על הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים. הנאשם ערער על חומרת העונש, ברם בית המשפט העליון דחה את הערעור.

בע"פ 1777/20 דיאב קבהא נ' מדינת ישראל (24.5.21), שאליו הפנה הסנגור, המתלונן, בעלים של חנות, צבר חובות רבים, בהם חוב בסך של כ-440,000 ₪, בגין שיקים שלא כובדו. אחד מנושיו של המתלונן פנה אל אדם בשם אחמד, ביקש ממנו לסייע בגביית החוב מהמתלונן ואחמד אכן פנה אל המתלונן מספר פעמים ואיים עליו שאם לא ישיב את החוב, יפגע בו. בהמשך, הנאשם הגיע יחד עם אחר שזהותו אינה ידועה, לחנותו של המתלונן, כשהם רכובים על אופנוע. הנאשם נהג באופנוע, והאחר ביצע ירי באזור החנות. לאחר מכן המשיכו השניים בנסיעה, ונמלטו מהמקום. בית המשפט המחוזי קבע מתחם שנע בין 12-36 חודשי מאסר והשית על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל. הנאשם ערער על חומרת העונש ובית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי עליו לרצות 9 חודשי מאסר בעבודות שירות, בשל שיקולי שיקום ונסיבותיו האישיות.

בע"פ 18/20 זועבי נ' מדינת ישראל (20.8.20), שאליו הפנתה המאשימה, דובר בנאשם שסחט את המתלונן על רקע חוב בסך של 120,000 ₪ שהיה לו לאדם אחר. הנאשם איים על המתלונן באופנים שונים, לרבות בשיחת טלפון ובעקבות האיומים המתלונן מסר לו למעלה מ 13,000 ₪ במזומן ו- 45,000 ₪ בשיקים. בית המשפט המחוזי קבע מתחם שנע בין 12-30 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל, בשים לב להודאה ולתסקיר חיובי בעניינו. הנאשם ערער על חומרת העונש, ברם בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקבעו כי עבירת הסחיטה באיומים היא עבירה מכוערת וכי הטלת שנת מאסר בפועל בגין המעשה אינה מבטאת חומרה יתירה ותומכת באינטרס הציבורי להילחם בתופעה זו.

בעפ"ג (מחוזי חיפה) 49136-12-20 מדינת ישראל נ' רוג'ה אלמור (4.1.21) דובר בנאשם שסחט את המתלוננים - שני אנשים מבוגרים, שעמם היתה לו היכרות מוקדמת - בטענה כי בנם חייב לו כסף. הסחיטה התבצעה בעשרות שיחות טלפון בעלות תוכן מאיים. בית משפט השלום הרשיע את הנאשם על פי הודאתו בריבוי עבירות של סחיטה באיומים, קבע מתחם כולל שנע בין 6-18 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם 6 חודשי מאסר. המדינה ערערה על קולת העונש ובית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, קבע כי על המתחם להתחיל מ-9 חודשי מאסר והעמיד את עונשו של הנאשם על 12 חודשי מאסר בפועל.

בת"פ (מחוזי חיפה) 10538-03-22 מדינת ישראל נ' מחמוד עבאסיון (23.2.23) דובר בנאשם שנתן למתלונן הלוואה בסכום של עשרות אלפי שקלים וגבה ממנו סכומים שבועיים בסכום כולל של למעלה מ-200,000 ₪, כריבית בגין אותה הלוואה, תוך שהוא מאיים בפגיעה במתלונן ובבני משפחתו. הנאשם אף עבר מאיומים למעשים, החליף מנעול בבית המתלונן וגרם לו לעזוב את ביתו ולישון ברכבו ובבתים שונים. בני משפחתו של המתלונן אף הם העתיקו את מגוריהם לבית אחר. בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, קבע מתחם שנע בין 10-30 חודשי מאסר בפועל והטיל על הנאשם 16 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

בת"פ (שלום חיפה) 20508-07-23 מדינת ישראל נ' היתם אגבאריה (19.5.24) הנאשם סחט את המתלונן, שלקח ממנו הלוואה בסך של 8,000 ₪, כנגד ריבית שבועית של 8%. לאחר שהמתלונן התקשה לעמוד בהחזר ההלוואה, הנאשם סחט אותו באמצעות אחרים, שדרשו כספים שהגיעו לסכום של 150,000 ₪, תוך איומים שישרפו את ביתו של המתלונן, את עסקו ואותו. בית המשפט קבע מתחם שנע בין 14-30 חודשי מאסר והשית על הנאשם 22 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

בת"פ (חיפה) 17418-11-21 מדינת ישראל נ' בריק (ניתן על ידי ביום 15.3.22) דובר בנאשם שהתקשר לקרוב משפחתו ואיים עליו באומרו: "תשמע, אם לא תביא לי 50,000 ₪ אשרוף אותך ואת האחים שלך והילדים שלך". בהמשך התקשר לבנו של קרוב המשפחה ואיים עליו באומרו כי ה-8,000 ₪ שאביו חייב לו, הפכו ל 50,000 ₪. למחרת היום שוב התקשר הנאשם לבני משפחתו מספר פעמים ושב והציב אולטימטום לתשלום. הנאשם הורשע בריבוי עבירות של סחיטה באיומים, נקבע מתחם שנע בין 10-18 חודשי מאסר ובסופו של יום נגזרו על הנאשם 11 חודשי מאסר בפועל. לא הוגש ערעור על גזר הדין.

עיינתי בפסקי הדין הנוספים שאליהם הפנו ב"כ הצדדים, ברם לא מצאתי להקיש מהם לענייננו, שכן נסיבותיהם שונות. כך למשל, בעפ"ג (עליון) 23486-12-24 מדינת ישראל נ' דחלה (20.5.25); בת"פ (נצרת) 65782-05-25 מדינת ישראל נ' סאהר ח'טאב (13.11.25); ובת"פ (שלום חיפה) 49575-03-24 מדינת ישראל נ' דרוויש (10.7.24), שאליהם הפנתה המאשימה, נדונו סחיטות שעניינן דמי חסות, שלא כבענייננו ואילו בעפ"ג (מחוזי חיפה) 6651-03-25 חג'אזי נ' מדינת ישראל (10.6.25), שאליו הפנה הסנגור, נדונה סחיטה על רקע מיני, שלא כבענייננו. בת"פ (מחוזי חיפה) 59038-09-24 מדינת ישראל נ' ניזאר ג'בארין (9.9.25), שאליו הפנה הסנגור, נדונה סחיטה תוך שימוש ברימון הלם ונקבע מתחם שנע בין 24-40 חודשי מאסר.

7.         אשר לנסיבות ביצוע העבירה - נתתי דעתי לחלקו של הנאשם בביצוע העבירה - כשש שיחות למתלונן במהלך אותו יום, שבהן סחט את המתלונן בעל פה ובכתב, באיימו על חייו. עוד נתתי דעתי לכך שלא נלוו לעבירת הסחיטה עבירות אלימות פיזית, לכך שלא נוצר מגע פיזי בין הנאשם ובין המתלונן ולכך שבסופו של יום הסחיטה לא נשאה פרי.

נתתי דעתי גם לטענת ההגנה שלפיה המתלונן מסר בהודאתו שלסחיטה מצד הנאשם ושותפו קדמה סחיטה של האחר, שהיה בעל החוב, ולמרות זאת האחר אפילו לא נחקר בחשד לסחיטה. המאשימה לא ביקשה לסתור את הטענה, ומכאן אני מניחה שיש בה ממש.

8.         בהתחשב במכלול הנתונים שהובאו לעיל, אני בדעה כי מתחם העונש ההולם את נסיבות מעשיו של הנאשם נע בין 9-24 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

השיקולים לקביעת עונשו של הנאשם שבפניי

9.         לזכות הנאשם עומדת הודאתו והבעת הצער על מעשיו. נסיבותיו האישיות של הנאשם לא הובאו בפניי.

אשר לעברו הפלילי של הנאשם - עיון בתדפיס ת/1 מלמד כי הוא כולל 3 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש ונשק. עם זאת, הרשעתו האחרונה של הנאשם ניתנה לפני כמעט עשור, בגין עבירה משנת 2012 ולכן אני סבורה כי משקלו של העבר הפלילי קלוש.

סוף דבר

בהתחשב במכלול השיקולים שפורטו לעיל, הריני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.        מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים, שיימנו מיום מעצרו - 9.5.25.

ב.         מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה של סחיטה באיומים.

ג.         פיצוי למתלונן בסך של 10,000 ₪ (עד תביעה 1 בכתב האישום).

הפיצוי ישולם לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, ב-5 תשלומים חודשיים, רצופים ושווים, החל מיום 15.2.26, באחת הדרכים הבאות:

בכרטיס אשראי - באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il  

במזומן בכל סניף של בנק הדואר - בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ד טבת תשפ"ו, 13 ינואר 2026, בנוכחות הצדדים.