1

1.             איננו רואים מקום לאפשר את העמדת התובעת על דוכן העדים בשני העניינים אשר התבקשה עדותה: קבלת הדיסקים אודות חקירותיהם של מספר עדים מהמשטרה והעברתם לידי ההגנה והשיקולים להעדתו המוקדמת של העד ג'ניידי.

2

העמדת תובע על דוכן העדים כדי שיעיד על מעשיו ושיקוליו בניהול תיק פלילי הינה דבר חריג שבחריגים שאין מקרה זה נכנס לגדרם. בסופו של דבר אין טענה כי כל חומר הראיות שנגבה על ידי המשטרה לא הועבר להגנה, למרות שהדבר נעשה באיחור. התובעת מודה בפה מלא כי בעניין זה נפלה תקלה, אשר בסופו של יום באה על תיקונה.

באשר להעדת התובעת בקשר לשיקוליה בבקשה להעיד את ג'ניידי עדות מוקדמת, הרי שיש לפני בית המשפט את כל הראיות הדרושות כדי להכריע אם הייתה באמת הצדקה בבקשה ההיא, והעדת התובעת בעניין זה לא תתרום, לא להכרעה בשאלה זו ולא בהכרעה הסופית לגופו של עניין בתיק כולו.

2.             איננו רואים מקום גם לקבל את חומר הראיות הלכאורי מתפ"ח 41991-09-13 עליו מבקש הסניגור להשתית את טענתו בדבר אכיפה בררנית. צודקת ב"כ המאשימה שכדי לטעון אכיפה בררנית יש להצביע על זהות עניינים ונסיבות דומות. עיון בכתב האישום בתיק האמור מגלה שאין זהות כלשהי, לא בנסיבות ולא בעובדות בינו לבין המקרה שלפנינו. בכתב האישום שלפנינו הוזכר אותו מקרה המתואר בכתב האישום ההוא כחומר רקע וכמניע לביצוע העבירות המיוחסות לנאשמים בתיק זה. כך ולא יותר. זהו הקשר היחיד הקיים בין שני התיקים. פשיטא גם שאין מקום באכסניה זו להיכנס לשיקולי התביעה להמיר את העבירה שיוחסה לנאשם 1 דהתם מרצח להריגה ומכאן לגזור את הצורך להמיר את העבירות המיוחסות לנאשמים בתיק זה לעבירות קלות יותר.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"ו, 01 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.