1

כב' השופטת שרה דותן - אב"ד:

בתאריך 3.5.16 הורשע הנאשם, יליד 1985, על פי הודאתו, בגדרו של הסדר טיעון, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק") והחזקת סכין שלא כדין, לפי סנעיף 186(א) לחוק.

הסדר הטיעון כולל הסכמה גם לעניין העונש, לפיה הצדדים יעתרו במשותף להטלת עונש מאסר של שש שנים ואחד עשר חודשים, מאסר על תנאי ופיצוי על פי שיקול דעת בית המשפט.

כמו כן הוסכם כי תקופת המאסר בפועל תכלול הפעלה של מאסר על תנאי בן עשרים חודשים.

לאחר הודאת הנאשם והרשעתו, נדחו הטיעונים לעונש מספר פעמים, בשל רצונו של הנאשם להגיע ל"סולחה" עם המתלונן.

במועד שנקבע לטיעונים לעונש, ביום 16.11.16, הודיע הנאשם כי בכוונתו לבקש לחזור בו מהודאתו.

בהחלטתנו מיום 22.2.2017 נדחתה בקשתו.

2

רקע עובדתי

על פי עובדות כתב האישום, בהמשך לויכוח של מה בכך, דקר הנאשם בסכין את המתלונן מספר דקירות, במטרה לגרום לו חבלה חמורה. בתחילה דקר את המתלונן בגבו ובהמשך דקר אותו בבית החזה הקדמי והאחורי, בבטנו ובפניו.

כתוצאה ממעשי הדקירה של הנאשם, נגרמו למתלונן פצעי חתך ובין היתר פצע דקירה בסטרנום (מפתח הלב) ופצע דקירה בבית החזה בגב מצד ימין, אשר גרם לניקוב הריאה.

המתלונן הובהל לבית החולים וולפסון כשהוא מורדם ומונשם, עבר הליך חירום להצלת חייו במסגרתו נותח, נתפר חור על פני החדר הימני של הלב ובוצע ניקוז אוויר מריאותיו.

הסדר הטיעון

למרות נסיבותיו החמורות של האירוע, שאך בנס לא הסתיים בקיפוח חיי אדם, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, בשל קושי ראייתי שנבע בעיקר מהקושי בהעדת המתלונן. השתלשלות העניינים כפי שפורטה בהחלטתנו בבקשת הנאשם לחזור בו מהודייתו, ממחישה את הקושי הנטען.

טיעוני הצדדים

באי כוח הצדדים ביקשונו, במשותף, לאמץ את הסדר הטיעון ולהטיל על הנאשם את עונש המאסר המוסכם, אך נחלקו באשר לסכום הפיצוי.

באת כוח המאשימה הפנתה לנסיבותיה החמורות של העבירה, מספרן הרב של הדקירות והנזק הגופני שנגרם למתלונן, כפי שהומחש בצילומים (בימ"ש/3).

כן הפנתה לעברו המכביד של הנאשם, הכולל עבירות רכוש והרשעה בעבירת הריגה, בגינה נדון לעונש מאסר ולמאסר על תנאי שהינו בר הפעלה בענייננו.

ב"כ המאשימה ציינה עוד, כי הסדר הטיעון הושג בהמשך להליך גישור, אשר במסגרתו נדון גם הפן הראייתי ומתחמי העונש ההולם במקרים דומים. עו"ד מלמד לא התעלמה מהעובדה שהעונש המוסכם חורג במידה מסויימת לקולא מהענישה הנוהגת, אולם לנוכח הנסיבות, סברה שהאינטרס הציבורי מצדיק כיבודו של ההסכם.

באשר לפיצוי הפנתה ב"כ המדינה לנזקי המתלונן וביקשה לחייב הנאשם לפצותו באופן משמעותי, אשר יבהיר לנאשם את מידת החומרה על מעשיו.

ב"כ הנאשם הצטרף, כאמור, לבקשת ב"כ המאשימה ביחס לעונש המאסר, תוך שהוא מדגיש את הקושי הראייתי.

3

עוד ציין עו"ד אשכנזי, כי בשל הרשעתו בתיק שלפנינו, צפוי הנאשם לרצות תקופת מאסר משמעותית נוספת, בשל הביטול הצפוי של שחרורו על תנאי.

באשר לפיצוי: עו"ד אשכנזי ביקשנו להתחשב במצבה הכלכלי הקשה של המשפחה, כשהוא מפנה למסמכים בימ"ש/5-4 מהם אנו למדים על החובות בהם שקועה המשפחה ואישור המרכז לטיפול בנפגעי סמים, יפו (בימ"ש/6) המתייחס למצבו של אביו.

עוד הפנה הסניגור לגזר הדין שהוטל בתפ"ח 20265-05-16 שנסיבותיו דומות לענייננו ואף חמורות יותר, שבו הוטל על הנאשם, בגדרו של הסדר טיעון, מאסר של שבע שנים ועשרה חודשים לריצוי בפועל.

דיון

אכן עסקינן בעבירת אלימות קשה, אשר בוצעה על ידי נאשם שהורשע בעבר בעבירת הריגה ונדון לעונש קל יחסית, בהמשך להסדר טיעון. יחד עם זאת, על פי המדיניות הנוהגת, האינטרס הציבורי מחייב כיבוד הסדרי טיעון, כפי שנקבע בשורה ארוכה של פסקי דין.

בע"פ 3068/10 פלונית נ' מדינת ישראל (פסק הין מיום 01.11.2010, פורסם באתר "נבו"), דן בית המשפט העליון בשאלת הביקורת השיפוטית על הסדרי טיעון ואי כיבודם על ידי הערכאה הדיונית. בפסק דין זה שב ואשרר את העקרונות שנקבעו בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(1) 577, בדבר הצורך לקיים הסדרי טיעון:

"האינטרס הציבורי מחייב כיבוד הסדרי הטיעון שאם לא כן עלול לחול כרסום במעמדו של מוסד הסדרי הטיעון כמכשיר המגביר את היקף האכיפה, וכתוצאה מכך תיפגע גם יכולת ההרתעה. עמדה על כך השופטת ביניש (כתארה אז) בע"פ 1958/98 בהדגישה כי:

4

'הכל מסכימים כי האינטרס הציבורי במובנו הרחב מחייב את בתי המשפט לעודד קיומם של הסדרי טיעון. קיום הסדרי טיעון מאפשר פריסה רחבה יותר של אכיפת החוק ובכך יש כוח מרתיע כשלעצמו, העשוי לאזן את אפקט ההקלה בעונש במקרה הקונקרטי. הסדר הטיעון אשר נכרת בהתאם לכללים ועל פי שיקולים ראויים, מקצר עינוי הדין של הנאשם ושל נאשמים פוטנציאליים הממתינים לכתב אישום נגדם. ההסדר מסייע לרשויות האכיפה בהעמדת עבריינים נוספים לדין, והוא מבטיח ענישה שאינה מרוחקת בזמן ממועד ביצוע העבירה. הוא חוסך את המשאבים הרבים המושקעים בניהול הליך פלילי, לעיתים מורכב וממושך, המכביד הן על התביעה והן על הנאשם, והוא מפנה את בית המשפט העמוס לעייפה לעיסוק בתיקים אחרים...' (שם בעמ' 607)".

כמו כן, בע"פ 7757/11 פלוני נ' מדינת ישראל (פסק הין מיום 13.02.2013, פורסם באתר "נבו"), נפסק כי "סטיה מהסדר טיעון תיעשה במקרים חריגים ונדירים בלבד, וזוהי המגמה המסתמנת בשנים האחרונות בפסיקתו של בית משפט זה".

כאמור, הצדדים הגיעו להסדר טיעון ולהסכמות לעניין העונש כשברקע עומדים קשיים ראייתיים שנדונו בהליך הגישור אשר קדם לחתימתו של ההסדר.

העונש המוצע על ידי באי כוח הצדדים אמנם חורג לקולא ממתחם העונש ההולם, בעיקר בהתחשב בעברו המכביד של הנאשם, אולם אין מדובר בחריגה המצדיקה התערבות של בית המשפט בהסכמות.

לנוכח מכלול הנסיבות, אני סבורה כי, אין בהסדר המוצע פגיעה באינטרס הציבורי. לפיכך, אציע לחבריי לאשר את הסדר הטיעון ולהטיל על הנאשם את העונשים כדלקמן:

מאסר בפועל של שש שנים מיום מעצרו בתאריך 31.08.15.

המאסר על תנאי של 20 חודשים, שהוטל על הנאשם בתפ"ח 1043/08, יופעל באופן שבו 11 חודשים יצטברו לעונש המאסר בתיק זה ו-9 חודשים ירוצו בחופף לעונש המאסר.

מאסר על תנאי של 18 חודשים למשך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע או ניסיון לעבור עבירה כאמור.

פיצוי למתלונן בסך 120,000 ₪.

5

כב' השופט מרדכי לוי:

אני מסכים.

כב' השופט ירון לוי:

אני מסכים.

סוף דבר

אנו מטילים על הנאשם את העונשים כדלקמן:

מאסר בפועל של שש שנים מיום מעצרו בתאריך 31.08.15.

המאסר על תנאי של 20 חודשים, שהוטל על הנאשם בתפ"ח 1043/08, יופעל באופן שבו 11 חודשים יצטברו לעונש המאסר בתיק זה ו-9 חודשים ירוצו בחופף לעונש המאסר.

מאסר על תנאי של 18 חודשים למשך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע או ניסיון לעבור עבירה כאמור.

פיצוי למתלונן בסך 120,000 ₪.

הודעה לנאשם זכותו לערער לבית משפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן היום, ז' אייר תשע"ז, 03 מאי 2017, במעמד הצדדים.