בהמשך, כשהגיעו שוטרים וניסו לעכב את הנאשם, ניסה האחרון לצאת מהחדר לכיוון המתלוננת כדי לדבר עימה וקרא לה, על אף שהשוטרים אמרו לו שיחדל מכך. הנאשם לא נאות לבקשת השוטרים ואלו נאלצו לעצור אותו ולאזוק אותו, חרף התנגדותו, באמצעות אזיקי ידיים.

4. בדיון ביום 12.11.2024, לאחר שהתקיים הליך גישור, הציגו הצדדים הסדר דיוני, במסגרתו הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע בעבירות כמפורט לעיל. הוסכם כי הנאשם יופנה לקבלת תסקיר שירות המבחן לעונש; לא התגבשה הסכמה עונשית בין הצדדים.

תסקיר שירות המבחן

5. ביום 17.2.2025 התקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם אשר לא בא בהמלצה טיפולית. התסקיר פרט את נתוניו האישיים והמשפחתיים של הנאשם וכן את הקשר בינו לבין המתלוננת. התסקיר בחן את התייחסותו של הנאשם לעבירות בהן הורשע, וכן את הערכת הסיכון לעבריינות והסיכוי לשיקום, וציין כי קיימת רמת סיכון בינונית להישנות אירועים דומים בעתיד.

טיעוני הצדדים לעונש

6. באת כח המאשימה ביקשה לקבוע מתחם עונש הולם הנע בין 10 ועד 24 חודשי מאסר בפועל, וביקשה למקם את עונשו של הנאשם "ברף הבינוני", ולהשית עליו 15 חודשי מאסר בפועל, ענישה נלווית, תשלום פיצוי כספי לקרבן העבירה, והתחייבות להימנע מביצוע עבירות בהן הורשע.

התובעת טענה כי הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות מושא כתב האישום הם זכותה של אישה לשמירה על בטחונה האישי, שלמות גופה, כבודה ושלוות נפשה.

התביעה עמדה על רמת הפגיעה בערכים המוגנים והדגישה כי במעשיו של הנאשם כלפי המתלוננת, על אף שמדובר ב"תקיפה סתם", היתה גלומה אלימות "לא פשוטה בכלל". הנאשם הכה במתלוננת במכת אגרוף ובמכה נוספת בידו השניה, במקום ציבורי, לעיני עוברים ושבים, תפס אותה בצורת חניקה וניסה לקחת ממנה את הטלפון הנייד. העובדה שאדם אחר הוא זה אשר הזעיק את השוטרים מעידה על הנוחות אותה הרגיש הנאשם לבצע את מעשיו בפרהסיה, ללא חשש; אף נוכחות השוטרים שהגיעו למקום, לא מנעה מהנאשם לנסות להגיע למתלוננת ובהמשך אף התנגד לאזיקתו על אף שהודע לו שהינו עצור.

אשר לפוטנציאל הנזק שהיה עלול להיגרם, הדגישה המאשימה כי הסתבר בדיעבד שבמהלך האירוע האלים היתה המתלוננת בהריון, ונקל לתאר את הסיכון אשר היה טמון במעשיו של הנאשם (אשר נכון לאותו הזמן אין חולק כי לא ידע על הריונה של המתלוננת).

ביחס למיקום עונשו של הנאשם בגדרי המתחם שהתבקש על ידי התביעה, עמדה התובעת על האמור בתסקיר שירות המבחן, ממנו עלה כי הנאשם אינו לוקח אחריות על מעשיו, ושלל נזקקות טיפולית. בנוסף, עלה כי חרף המלצת רופאו של הנאשם, הוא לא מצוי תחת מעקב פסיכיאטרי כנדרש.

המאשימה ביקשה להגיש פסיקה התומכת לטענתה בעתירתה העונשית תוך 7 ימים, אולם כזו לא הוגשה.

7. ההגנה בטיעוניה עתרה למתחם ענישה המתחיל במאסר מותנה ובקשה להסתפק בימי המעצר בהם היה נתון הנאשם, בהתחשב אף בתקופה הארוכה בה שהה (ועדיין שוהה) בתנאים מגבילים, ולהשית עליו ענישה צופה פני עתיד.

ההגנה עמדה על כך שהנאשם, צעיר נטול עבר פלילי, נותן את הדין בגין אירוע אחד ויחיד בין בני הזוג, אשר מתעתדים לבסס את הקשר ביניהם ולגדל יחדו את ילדם המשותף, שנולד לאחרונה.

עוד הוסיפה הסנגורית כי על אף שהנאשם התקשה לשתף מתוך עולמו במסגרת המפגשים הקבוצתיים בשירות המבחן, התייצב בקביעות למפגשים, מגלה שאיפות נורמטיביות ושמר על יציבות תעסוקתית לאורך השנים. ההגנה עמדה על כך שהנאשם עודנו שוהה בתנאים מגבילים המקשים עליו למצוא עבודה, והוא מתקשה להתגבר על החובות הרבים שצבר; תחת סיוע להוריו המבוגרים והנכים המפקחים עליו, הוא הפך כיום לנטל על כתפיהם. כן נטען כי הנאשם נחבל על ידי השוטרים במהלך מעצרו והוגשה בגין כך תלונה למחלקה לחקירת שוטרים.

ההגנה הפנתה לפסיקה התומכת לטענתה בעתירתה העונשית.

8. הנאשם במסגרת דברו האחרון ביקש מבאת כוחו להקריא מכתב שכתב (במהלך הקראתו הזיל דמעה) ,לאחר שהתקשה להתבטא באולם בית המשפט:

"לכבוד כב' השופט, אני (הנאשם) ואני כותב את המכתב הזה בלב כבד ומתוך חרטה עמוקה ורצון אמיתי לקחת אחריות על מעשיי. אני אדם ביישן ומופנם ולעיתים קשה לי לבטא את רגשותיי אך המעמד הזה חשוב לי מידי מכדי לשתוק. אני רוצה לפתוח ולומר בצורה הכי כנה שיש, אני מצטער. אני מצטער מאוד על הטעות שעשיתי, על ההשלכות שלה ועל האכזבה שגרמתי לאנשים סביבי, למשפחה שלי, לסביבה שלי ואפילו לעצמי. מאז אותו יום אני לא מפסיק לחשוב על הרגע זה, על הבחירה השגויה שעשיתי ועל הדרך שבה אני רוצה לתקן את עצמי ולהיות אדם טוב יותר. מאז המקרה עברתי שינוי עמוק, אני רואה את העולם אחרת, אני מבין את המשמעות של לקיחת אחריות ואני יודע היום שאי אפשר לחזור אחורה, אבל אפשר לבחור קדימה. הסיבה שאני כותב את המכתב הזה עכשיו, עם דמעות בעיניים ולב מלא תקווה, היא כי בקרוב אני עומד להפוך לאבא. המחשבה הזאת מטלטלת אותי בכל פעם מחדש לדעת שעוד מעט אחזיק בזרועותיי חיים חדשים, נשמה טהורה שתלויה בי וזקוקה לי, זו תחושת אחריות שאין גדולה ממנה. אני מבטיח לעצמי ולכבד בית המשפט הילד שלי לעולם לא יראה בי דמות שלילית. הוא לא יכיר את האדם שעשה טעויות, אלא את האדם שלמד מהם, שצמח מהם, שבחר להשתנות באמת. אני רוצה להיות האבא שהוא יוכל להסתכל עליו בעיניים נוצצות, להתגאות בו שתמיד ילך בדרך הישר. אני כותב את הדברים האלה לא מתוך רצון או רחמים, אלא מתוך רצון שתראו את השינוי שחל בי. אני מבקש הזדמנות להמשיך בדרך החדשה שלי הזדמנות להוכיח שהלקח נלמד והמעשה שעשיתי לעולם לא יחזור על עצמו. אני מודה לבית המשפט על ההזדמנות לשתף את ליבי ואני מקווה שכבודכם יראו בי לא רק את העבר שלי, אלא גם את ההווה והעתיד שאני רוצה להיות."

דיון והכרעה

מתחם העונש ההולם

9. הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם הם שמירה על שלמות גופה ונפשה של המתלוננת, ההגנה על קניינה ופרטיותה, כבודה וזכותה לביטחון אישי. הדברים מקבלים משנה תוקף עת מדובר בעבירה המתרחשת בתוך התא הזוגי והמשפחתי.

10. רבות הודגש בפסיקת בית המשפט העליון אודות החומרה היתרה הגלומה בעבירות אלימות במשפחה; ראו למשל את רע"פ 340/21 מסרי נ' מדינת ישראל (28.1.2021):

"כפי שהודגש לא אחת, יש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה ומרתיעה כלפי עבירות אלימות במשפחה - ואלימות בין בני זוג בפרט - על מנת למגר תופעה נפסדת זו. זאת, בין היתר לנוכח הקושי הקיים לעיתים בחשיפת עבירות אלו, המבוצעות בהסתר מאחורי מפתן הדלת; הפגיעה הקשה שהן מסבות לתחושת הביטחון של בני המשפחה - וקורבנות המעשים בפרט; והחשש מהסלמת המעשים באופן העלול אף לסכן את חיי בני המשפחה, ובהם בת זוגו של התוקף (ראו והשוו רע"פ 1884/19 פלוני נ' מדינת ישראל (14.3.2019))".

11. מידת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה דנא איננה מבוטלת; הנאשם נהג באלימות כלפי המתלוננת, על רקע ויכוח שנוצר על בסיס קנאתו לה. כתב האישום מספר כי בעקבות חשדו של הנאשם כי המתלוננת בוגדת בו, תקף אותה הנאשם במכת אגרוף בפניה והכה בה גם בידו השניה; הנאשם אף ניסה לקחת בכח מהמתלוננת את מכשיר הטלפון הנייד שלה, תוך שהוא תופס אותה בזרועותיה, דוחף אותה, ואוחז בה בתנועת חניקה עד שעלה בידו לעשות כן. הנאשם אף המשיך לקרוא למתלוננת ולנסות להגיע אליה גם בעת שנכחו במקום שוטרים שנאלצו לאזוק את ידיו, חרף התנגדותו לכך. כל האירוע התרחש באזור הלובי בין חדרי מגורים במקום ציבורי, לעיני עוברים ושבים.

12. נקל לשער את מצוקת המתלוננת, אשר הנאשם שם לו למטרה ליטול ממנה את הטלפון הנייד שלה, תוך שימוש באלימות של ממש - אגרוף, מכה, דחיפה, חניקה. פרץ אלימותו של הנאשם היה כה משמעותי, שאף לאחר שהוזעקה המשטרה למקום, לאחר התערבות של עובר אורח, המשיך הנאשם בהתנהגות אלימה ומתריסה.

13. אמנם העבירה בה הורשע הנאשם היא תקיפה סתם, אולם האלימות איננה סתמית כלל ועיקר, ומימד חומרה נוסף נעוץ בעובדה שהיתה מבוססת על ויכוח בגין חשדו כי המתלוננת בוגדת בו, ורצונו לקחת את הטלפון הנייד שלה.

14. עוד אוסיף בעניין זה, כי העובדה שהנאשם ביצע את העבירה במקום ציבורי, לעיני כל, לימדה על תעוזה והעדר מורא מצידו.

15. מדיניות הענישה הנהוגה:ההגנה הפנתה לפסיקה; ראיתי להתייחס לחלקה ולפסיקה נוספת, כמפורט להלן.

§ במסגרת ת"פ (אשקלון) 35090-09-21 מדינת ישראל נ' דרובישבסקי (4.1.2023) הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש - בן זוג, בכך שהיכה במתלוננת בבעיטות ובהמשך היכה בפניה במכת אגרוף שגרמו לה לחבלות של ממש. נקבע מתחם ענישה הנע ממאסר מותנה לצד צו של"צ ועד למספר חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. על הנאשם הושת צו של"צ בהיקף שך 100 שעות, צו מבחן לשנה, התחייבות להימנע מעבירה בסך 1,500 ₪, קנס בסך 900 ₪ ומאסר מותנה.

§ במסגרת ת"פ (ק"ג) 67685-06-20 מדינת ישראל נ' פלוני (31.1.2023) הורשע הנאשם בעבירות של איומים ותקיפת סתם - בן זוג בכך שתפס עם ידו האחת בצווארה של המתלוננת, השליכה על המיטה ואיים בפגיעה קונקרטית בחייה. נקבע מתחם ענישה הנע בין מאסר מותנה ועד 12 חודשי מאסר בפועל. על הנאשם הושתו מאסר מותנה, פיצוי בסך 3,000 ₪ והתחייבות להימנע מעבירה בסך 7,500 ₪.

§ במסגרת ת"פ (אשקלון) 53680-07-20 מדינת ישראל נ' טייב (20.12.2020) הורשע הנאשם בגין 4 אישומים בעבירות תקיפה, תקיפה חבלנית ואיומים כלפי אימו המבוגרת, אחותו ובעבירה נוספת כלפי שוטרים. נקבע מתחם ענישה הנע בין מאסר מותנה ועד מספר חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות ועד מאסר בפועל ממש של עד שנת מאסר. על הנאשם הושת מאסר מותנה והתחייבות להימנע מעבירה בסך 5,000 ₪.

§ במסגרת ת"פ (ק"ג) 54065-09-17 מדינת ישראל נ' פלוני (17.4.2019) הורשע הנאשם בעבירות של איומים ותקיפה סתם - בן זוג (2 עבירות) בכך שהכה את המתלוננת בגבה באמצעות ידו, היכה באגרוף בראשה, סטר פעמיים בפניה ואיים עליה כי יהרוג אותה. נקבע מתחם ענישה הנע בין מאסר מותנה וצו של"צ ועד 12 חודשי מאסר בפועל. על הנאשם הושתו 3 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסר מותנה, פיצוי בסך 2,500 ₪, התחייבות להימנע מעבירה בסך 7,500 ₪ וצו מבחן למשך שנה.

§ במסגרת רע"פ 8926/21 דוקרקר נ' מדינת ישראל (29.12.2021) נדחתה בקשת רשות ערעור של המבקש אשר הורשע בעבירות של תקיפה סתם - בת זוג ואיומים בכך שהכה את בת זוגו דאז באגרופים, סטירות ובעיטות וכן איים עליה במספר הזדמנויות שונות. בית משפט השלום קבע כי מתחם ענישה הנע בין "מספר חודשי מאסר בפועל" ועד 18 חודשי מאסר, והשית על המבקש חודשיים וחצי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות (בניכוי ימי מעצרו תקופת המאסר רוצתה במלואה עוד טרם מתן גזר הדין), מאסר מותנה, ופיצוי בסך 5,000 ₪. ערעורה של המדינה על גזר הדין התקבל, ובית המשפט המחוזי העמיד את עונשו של המבקש על 9 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, והגדלת סכום הפיצוי ל- 10,000 ₪. בית המשפט העליון קבע כי אין די בפערי הענישה בין הערכאות בכדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגל שלישי, וכן כי "העונש שנגזר על המבקש אינו סוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה המקובלת או הראויה".

§ במסגרת רע"פ 1884/19 פלוני נ' מדינת ישראל (14.3.2019) נדחתה בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום, וזאת בשל העובדה כי הבקשה אינה עומדת בקריטריונים לקבלת רשות ערעור. המבקש הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע שלוש עברות של תקיפה סתם נגד בן זוג, ובעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש נגד בן זוג, וזוכה מיתר העבירות שיוחסו לו. נקבע כי המבקש תקף את המתלוננת בארבעה אירועים שונים בכך שהיכה בה באגרופיו, אחז בגרונה וחנק אותה, סטר לה משך בשערותיה וגרם לחניקתה באמצעות שרשרת על צווארה. בית משפט השלום קבע כי מתחם הענישה נע בין מספר חודשי מאסר, שניתן לרצותם בדרך של עבודות שירות, ועד 12 חודשי מאסר בפועל. על המבקש הוטלו 4 חודשי מאסר בפועל בהתחשב בנסיבותיו האישות ומצבו הרפואי. בית המשפט העליון בהחלטתו ציין כי "לאור מדיניות הענישה המחמירה הראויה בעבירות מסוג זה שהורשע בהן המבקש, דומה כי בית משפט השלום הקל עם המבקש בגין נסיבותיו הרפואיות - ואין כל הצדקה להקלה נוספת בעונשו".

§ במסגרת רע"פ 3077/16 פלוני נ' מדינת ישראל (2.5.2016) הוגשה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שדחה את הערעור שהוגש על גזר הדין של בית משפט השלום. המבקש הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של תקיפת בת זוג, בכך שדחף אותה לעבר המיטה, משך בשיערה, סובב את גופה וכופף את גופה בעודו אוחז בצווארה. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה הנע בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות, ועד 14 חודשי מאסר. על הנאשם הוטלו 6 חודשי מאסר בפועל בליווי ענישה נלווית. בקשתו של המבקש נדחתה על ידי בית המשפט העליון בשל העובדה כי איננה עומדת בקריטריונים לקבלת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", וכן ציין בית המשפט העליון כי העונש שנגזר על המבקש אינו חורג כלל מרף הענישה המקובל והראוי.

§ במסגרת רע"פ 303/16 טלקר נ' מדינת ישראל (13.1.2016) הורשע המבקש בהתאם להודאתו בתקיפת בת זוג בכך שדחף את רעייתו, אשר כתוצאה מכך מעדה ונפלה על הרצפה. מיד לאחר מכן בעט בה בעודה מוטלת על הרצפה. בית משפט השלום קבע מתחם הנע בין מאסר על-תנאי לבין 12 חודשי מאסר בפועל, וגזר על המבקש עונש של 5 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, לאחר ששירות המבחן המליץ על עונש מוחשי ומציב גבולות. הערעור לבית המשפט המחוזי נדחה, וכך גם בקשת רשות הערעור, תוך שנקבע כי עונשו של המבקש נמצא על הצד המקל ביחס לחומרת מעשיו.

§ במסגרת עפ"ג (ב"ש) 45941-05-22 אבו סווי נ' מדינת ישראל (13.7.2022) הורשע המערער על פי הודאתו בעבירות של היזק לרכוש במזיד, הפרת הוראה חוקית ותקיפה סתם - בן זוג בכך שעל רקע ויכוח עם בת זוגו זרק טלפון נייד על חלון וניפץ אותו, הורחק ל- 15 יום מבת זוג אך לפני תום הצו, עת ששהו יחד במלון באילת, דחף המערער את בת זוגו ברחוב וסטר לה על פניה. בית משפט השלום (מותב זה) קבע מתחם הנע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות ועד ל- 18 חודשי מאסר בפועל והשית על המערער 9 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, התחייבות בסך 2,000 ₪ וקנס בסך 1,500 ₪. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור על חומרת העונש וקבע כי בית המשפט קמא החמיר במעט בתקופת המאסר שהטיל וקבע כי הנאשם ירצה 6 חודשי מאסר בפועל. יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.

§ במסגרת ע"פ (מרכז-לוד) 1616-12-20 פיקדו נ' מדינת ישראל (15.2.2021) הורשע המערער לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירות איומים ותקיפה סתם - בן זוג, בכך שתפס בשערה של המתלוננת, משך אותה ובעט בה. שכנה שחזתה באירוע צעקה למערער להפסיק, והלה בתגובה איים עליה. בהמשך זרק המערער טלפון לעברה של המתלוננת, תפס בידה ומשך את ידה. נקבע מתחם עונש הנע בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בעבודות שירות, ועד 10 חודשי מאסר בפועל. המערער, בעל עבר פלילי, נדון לשישה חודשי מאסר, עליהם הופעלו במצטבר 2 מאסרים מותנים (5 חודשים, 3 חודשים), כך שבסך הכל נדון למאסר בפועל למשך 14 חודשים, פיצוי לשכנה בסך 1,500 ₪, הפעלת התחייבויות, התחייבות בסך 3,000 ₪ . ערעורו התקבל באופן חלקי על ידי בית המשפט המחוזי - המאסרים המותנים הופעלו בחופף זה לזה ובמצטבר לעונש המאסר שנגזר עליו, כך שיישא עונש מאסר בפועל למשך 11 חודשים.

16. אשר על כן, נוכח מידת הפגיעה בערכים המגונים, נסיבות ביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנהוגה, אני קובע כי מתחם העונש ההולם במקרה דנא נע בין מספר חודשי מאסר בודדים הניתנים לריצוי בדרך של עבודות שירות ועד שנת מאסר בפועל.

העונש המתאים לנאשם

17. הנאשם, בן 28, נעדר עבר פלילי, וזו הסתבכותו הראשונה בפלילים. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, חסך זמן שיפוטי, וחסך את התייצבות המתלוננת על דוכן העדים וכפועל יוצא מכך, ייתר את חקירתה הנגדית.

18. תסקיר שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם. מהתסקיר עלה כי האלימות אותה הפנה הנאשם כלפי המתלוננת נבעה על רקע חששו כי המתלוננת אינה שומרת לו אמונים. הנאשם לא חווה את עצמו כתוקפני, שלל נזקקות טיפולית, על אף שטיפול מתאים הוצע לו, ונקט בעמדה מצמצמת ביחס לאחריותו. אף ששולב בקבוצה לעצורי בית, התקשה הנאשם לשתף ולהעלות תכנים רגשיים.

הנאשם אובחן במהלך תקופת מעצר הבית כסובל מהפרעה פסיכוטית, אך נמנע ליטול טיפול תרופתי ולקיים מעקב פסיכיאטרי סדיר. כן התרשמה קצינת המבחן כי הנאשם מתקשה לבחון לעומק את דפוסיו ההתנהגותיים במרחב הזוגי ובמצבי חיים מאתגרים. מערכת היחסים בין הנאשם למתלוננת נחזתה ככזו "המאפיינת זוג בתחילת דרכו אשר תוך כדי ניהול היחסים בונה את אישיותו הזוגית והאישית".

הן הנאשם והן המתלוננת הביעו רצונם לחדש את הקשר ביניהם, עם לידת בנם לאחרונה. שירות המבחן העריך כי קיים סיכון בינוני להישנות עבירות דומות בעתיד, ו"קיים צורך בשילובו (של הנאשם) בטיפול ייעודי שיתאים לצרכיו ולהיות במעקב פסיכיאטרי כפי שהתבקש להיות".

בשורה התחתונה ציין התסקיר כי אם במעמד הדיון יביע הנאשם נכונות להשתלב בתכנית טיפולית מותאמת ויתחייב לעמוד בה, אזי אפשרות זו תבחן עבורו. במעמד הדיון שהתקיים העדיפה ההגנה לטעון לעונש, והפנייתו של הנאשם לקבלת טיפול כאמור לא התבקשה. משכך, לא ניתן להתעלם מהסיכון הקיים להישנות עבירות נוספות מצידו של הנאשם, כאמור בתסקיר שירות המבחן.

19. נתתי משקל אף לשיקולי הרתעה בהתחשב בנפיצות תופעת האלימות כלפי בני זוג, שיש למגרה, כמצוות פסיקת בית המשפט העליון. במקרה דנא, כאמור האירועים אף לא נעשו "בהסתר מאחורי מפתן הדלת" (ראה פסק הדין בעניין מסרי הנ"ל), אלא ברשות הרבים.

20. בדברו האחרון לעונש הביע הנאשם חרטה ורצון ליטול אחריות על מעשיו. הנאשם, ביודעו כי בקרוב יהפוך לאב, הביע רצונו להשתנות וביקש לקבל הזדמנות לטובת גידול בנו. יש לקוות כי אכן ישכיל להפיק את הלקחים הנדרשים, בכללם קבלת מענה הולם לקשייו, כפי שעמד עליהם תסקיר שירות המבחן.

21. התחשבתי בעובדה כי הנאשם שהה במעצר משך 11 ימים, ומאז יוני 2024 שוהה בתנאים מגבילים בבית הוריו.

22. לאור האמור לעיל, מצאתי למקם את עונשו של הנאשם בחלק התחתון של מתחם הענישה שקבעתי, אם כי לא בתחתיתו ממש; אני משית עליו את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל - מאסר למשך 4 חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות במסגרת אצטדיון סמי עופר בחיפה, בהתאם לחוות הדעת אשר הוכנה על ידי הממונה על עבודות השירות. תחילת ריצוי עבודות השירות במועד 29.7.2025. הנאשם מוזהר כי עליו לקיים את הוראות הממונה על עבודות השירות והנחיות החוק, וכל חריגה מכללים אלו יש בה בכדי להביא להפסקת ריצוי עונשו בדרך זו ונשיאת יתרת העונש במאסר כפועל.

ב. מאסר על תנאי - למשך 7 חודשים, ואולם הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירות אלימות כלפי בן זוג.

ג. פיצוי -הנאשם ישלם למתלוננת (ע"ת 2 לכתב האישום) פיצוי בסך 2,000 ₪ . הפיצוי ישולם תוך 120 יום ויבוצע לקופת בית המשפט, וממנה יועבר למתלוננת.

המאשימה תעביר למזכירות טופס פרטי ניזוק בתוך 21 ימים.

ד. התחייבות - הנאשם יחתום על התחייבות בסך 5,000 ₪ להימנע מעבירות אלימות כלפי בן זוג, וזאת למשך 3שנים מהיום - התחייבות הנאשם נרשמה בפני.

- כל המוצגים יושמדו/יחולטו/יושבו, לשיקול דעת המאשימה.

- ככל וקיימים פיקדונות בתיק זה או בתיקי המעצר הקשורים, יושבו לידי הנאשם בהעדר מניעה חוקית לכך.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תוך 45 ימים.

ניתן היום, י"ז תמוז תשפ"ה, 13 יולי 2025, בנוכחות הצדדים.