1

התביעה מייחסת לנאשמים עבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין.

הנאשמים כפרו במיוחס להם בכתב האישום.

בסיום שמיעת הראיות בשלב הסיכומים טענו באי כח הנאשמים לחוסר סמכות ענינית כיוון שבעובדות כתב האישום צוין כי הנאשמים תקפו בצוותא את המתלונן וגרמו לו לחבלה חמורה.

ב"כ הנאשמים ביקשו לבטל את כתב האישום כדי שיוגש לבית המשפט המוסמך לדון בו דהיינו לבית המשפט המחוזי. לאחר קבלת התייחסות ב"כ המאשימה טענו ב"כ הנאשמים כי יש לראות בניסוח כתב האישום פגם שיש לתקנו על ידי מחיקת המשפט המייחס לנאשמים תקיפתו של המתלונן בצוותא.

סעיף 333 לחוק העונשין קובע עונש מירבי של שבע שנות מאסר. סעיף 335 הדן בנסיבות המחמירות קובע:

"נעברה עבירה לפי סעיפים 333, 334

...

(2) כשהיו נוכחים שניים או יותר שחברו יחד לביצוע המעשה בידי אחד או אחדים

מהם, דינו של כל אחד מהם - כפל העונש הקבוע לעבירה".

2

הטענות שנטענו על ידי הסניגורים הן טענות מקדימות לפי סעיפים 149 (2) ו- 149(3) לחוק סדר הדין הפלילי. מקומה הטבעי של טענה מקדמית הוא מיד לאחר תחילת המשפט. על כן היה מקום כי טענות אלה יטענו עוד בטרם נשמעו העדים.

למרות האמור לעיל טענה של חוסר סמכות עניינית היא טענה שיש לבחון אותה בכל שלב של הדיון גם ביוזמת בית המשפט אם היא לא נטענה על ידי הצדדים.

ברע"פ 8316/05 אילן סגל נ' מדינת ישראל נקבע:

"אמת המידה לקביעת סמכותו של בית המשפט במשפט פלילי הינו כתב האישום המצוי לפניו, ובאופן מדויק יותר, סעיפי העבירה המיוחסים לנאשם על פי כתב האישום".

בבג"צ 724/83 מדינת ישראל נ' שופט השלום בנתניה ל"ח(3) 716 נקבע:

סמכות התביעה לבחור בעבירה שנראית לה גם במטרה להעמיד לדין בבית משפט שלום ולא מחוזי..."

דברים דומים נאמרו גם בבג"צ 277/86 מוקערן נ' מדינת ישראל מ(3) 364.

נוכח כל האמור לעיל ברור כי כתב האישום הוגש בהתאם לסמכות התביעה לבית משפט מוסמך לדון בתיק.

באשר לבקשה לתקן את עובדות כתב האישום , סוגיה זו תוכרע במסגרת הכרעת הדין.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ה, 06 יולי 2015, בהעדר הצדדים.