1

המסמך שהוגש לתיק זה ביום 31.8.2022 הוכתר כ"הודעה"; אולם עיון בו מעלה כי הוא לאמתו של דבר בקשה, אשר הוגשה לא כבקשה אלא כתגובה. די בכך כדי להוציא אותו מן התיק. אולם, למעלה מן הנדרש:

1.      התובעת טוענת כי הסכם השכירות מושא התביעה אינו קובע כי המצאה תבוצע "אך ורק" בכתובת שצוינה בהסכם. סעיף 2.1 בע' 16 להסכם השכירות קובע כי "כל הודעה (לרבות כתב בי דין) שתישלח על ידי צד למשנהו בקשר להסכם זה תישלח בדואר רשום או תימסר ביד לפי הכתובת במבוא להסכם זה או לפי כל כתובת אחרת עליה יודיע צד למשנהו בכתב...". מכאן שהצדדים הסכימו ביניהם שהמצאה תהיה באחת מאלה בלבד: או הכתובת במבוא להסכם, או בכתובת אחרת עליה הודיע צד למשנהו בכתב. ודוק: הצדדים ציינו מפורשות "לרבות כתב בי דין"). התובעת אינה טוענת כי הנתבעת מסרה בכתב כתובת אחרת, ועל כן מכוח הסכמת הצדדים, המצאת כתב בי דין צריכה להיות לכתובת במבוא להסכם.

2

2.      התובעת הפנתה ל-ת"א (שלום נצ') 41834-05-15 קדוש נ' אואט (27.7.2015) בה מען הורי הנתבעת שם צוין כמען הנתבעים בהסכמי המכר שם, ונקבע כי המצאה באותו מען לא היתה המצאה כדין לנתבעים, אשר לא התגוררו באותו מקום. אין בהחלטה זו כדי לסייע לתובעת בענייננו. עיון באותה החלטה מעלה כי לא נכתב בה כי ההסכם שם קבע כי המצאה תהא לאותו מען. זאת, להבדיל מענייננו בו, כאמור לעיל, קבעו הצדדים כי המצאת כתבי בי דין תהא לכתובת שבכותרת ההסכם (או לכתובת אחרת עליה מודיעים בכתב). אדרבה, צוין באותה החלטה כי בהסכם שנדון בה, נקבעה דווקא כתובת אחרת (כתובתו של עו"ד אוחנה) ככתובת הנתבעים לצורך ההסכם.

3.      נוכח הסכמת הצדדים בענייננו לפיה המצאת כתב בי דין תהיה לפי הכתובת בהסכם, מתייתר הדיון בטענות הנוספות של התובעת בענין המצאה למען הרשום של תאגיד או למנהל תאגיד. שכן הצדדים, בעלי חופש החוזים, הגבילו עצמם ביחסים בינם לבין עצמם וקבעו דרך המצאה הסכמית בלעדית של כתב בי דין.

4.      על כן הנני מורה לתובעת להגיש בתוך 5 ימים אסמכתאות להמצאת כתב התביעה וההחלטה מיום 21.8.2022 והמסמכים האחרים בתיק לרבות החלטה זו, לידי הנתבעת בכתובת ההסכמית שבחוזה מושא התביעה (לרבות, אם לא נמצא בה נציג הנתבעת במספר נסיונות, על דרך הדבקה).

5.      לעיון המזכירות בעוד 6 ימים.

ניתנה היום, י"א אלול תשפ"ב, 07 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.