1

לפני בקשה לביטול כתב אישום מטעמים של הגנה מן הצדק.

רקע

1.     הנאשמים הם אחים המתגוררים בבאקה אל גרביה.

2.     בתאריך 19.7.20 הוגש כנגד הנאשמים כתב אישום המייחס לשניהם עבירות של איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לנאשם 1 מיוחסות עבירות נוספות של נהיגה בזמן פסילה ע"י בית משפט, ללא רשיון רכב וללא ביטוח.

2

3.     בכתב האישום נטען כי בתאריך 22.1.19,במהלך פעילות משטרתית בבאקה אל גרביה, נצפה נאשם 1 ע"י השוטרים בעת שנהג ברכב בהיותו פסול מלנהוג, ללא רשיון נהיגה תקף וללא ביטוח. השוטרים נסעו אחרי נאשם 1, כרזו לו לעצור, ואולם הוא המשיך בנסיעה על אף שהבחין בהם, לא נשמע להוראותיהם, הגביר את מהירות נסיעתו ועבר בין נתיבים עד שנעלם מעיניהם. ביום 30.1.19 סמוך לשעה 14:30, בעקבות הארוע המתואר לעיל, הגיעו 4 שוטרים אל ביתו של נאשם 1 במטרה לעכבו. באותן נסיבות דחף נאשם 1 את אחד השוטרים, איים עליו, ואז נעצר והובל לניידת. בשלב זה פנה נאשם 2 אל אחד השוטרים ואיים עליו גם כן. במהלך נסיעת הניידת לתחנת המשטרה, איים נאשם 1 על השוטרים, התפרע, נגח בדלת הניידת, בעט לכיוון ידו של אחד מהשוטרים, וגם בעת שהגיעו לתחנת המטרה המשיך להתפרע ולאיים.

טענות ב"כ הנאשמים

4.     בקשת ב"כ הנאשמים לביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק, מנומקת באלה:

א.    מספר ימים לאחר הארוע נושא כתב האישום, נעצר נאשם 1 בגין עבירות אחרות ובמהלך משפטו היה נתון במעצר עד תום ההליכים. משפטו בתיק האחר הסתיים ורק מספר חודשים לאחר מכן הוגש נגדו כתב האישום בתיק זה - תיק שאותו יכול היה לצרף לשאר התיקים שבגינם נדון במסגרת צירוף התיקים הנוספים שנפתחו נגדו בתחנת באקה אל גרביה ואשר היו תלויים ועומדים נגדו באותה עת, לו ידע על כוונת המאשימה להעמידו לדין בו גם כן.

ב.     נאשם 2 נשפט גם הוא בתיק אחר ועומד בפני סיום ריצוי עונש של צו שירות לתועלת הציבור שהוטל עליו באותו תיק.

ג.      התנהלות המאשימה במקרה זה, דהיינו השתהותה בהגשת כתב האישום והגשתו רק לאחר שנאשם 1 כבר נדון בעקבות הרשעתו בתיקים אחרים, מבלי שיידעה אותו ואתצ נאשם 2 בדבר כוונתה להעמידם לדין גם בתיק זה, צריכה להוביל לביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק.

עמדת המאשימה

3

5.     המאשימה מתנגדת לבקשה וטוענת כי משהנאשמים נחקרו בגין העבירות המיוחסות להם בתיק זה, היה עליהם לדעת שתיק החקירה תלוי ועומד כנגד כל אחד מהם ולצפות כי ביום מן הימים יוגש בו כתב אישום. משכך, היה על נאשם 1 לברר את מצב התיק בעת החלטתו לבצע צירוף תיקים.

6.     אשר לטענה בדבר השיהוי בהגשת כתב האישום, טענת המאשימה היא כי מדובר בתיק שהועבר בזמנו לעיון הפרקליטות, הוחזר לטיפול יחידת התביעות ורק לאחר שנערכו בו השלמות חקירה הוגש כתב האישום לבית המשפט, מבלי שהיתה מצדה כוונה כלשהי להגישו לאחר גזירת דינו של נאשם 1 בשאר התיקים, דווקא.

7.     אשר לנאשם 2 טוענת המאשימה כי אין במצבו המשפטי נכון לעת בו הוגש כתב האישום בתיק זה, כדי להעלות או להוריד בשאלה שעל הפרק.

דיון והכרעה

8.     לאחר שנתתי דעתי לטענות ב"כ הנאשמים, לעמדת המאשימה ולהוראות החוק וההלכה הפסוקה, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

ואלה טעמי:

א.    סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב- 1982 מאפשר את ביטולו של כתב אישום מקום בו הגשתו או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. ככלל, טענה לביטול כתב האישום מכח דוקטרינת ההגנה מן הצדק תתקבל, אך במקרים חריגים בהם התנהלות הרשות היא כה נפסדת, עד כי לא ניתן לנהל את ההליך הפלילי בצורה הוגנת.

בהלכה הפסוקה נקבע שיש לזכור כי תכליתה של טענת ההגנה מן הצדק אינה לענוש את התביעה על מחדליה:7

"...עיקר עניינה של ההגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך

פלילי ראוי, צודק והוגן. בעיקרון עשויה אפוא ההגנה לחול בכל מקרה

שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות

כפי שזו נתפסת בעיניו של בית-המשפט. מטרת החלתה של ההגנה היא

לעשות צדק עם הנאשם, ולא לבוא חשבון עם רשויות האכיפה על מעשיהן

הנפסדים. ואולם לרוב (אם כי לא תמיד) תיוחס הפגיעה בצדקתו ובהגינותו

של ההליך הפלילי להתנהגות נפסדת של הרשויות, ובמקרים כאלה אכן

4

מוטל על בית המשפט לבקר את מהלכיהן. ברם לא כל מעשה נפסד שעשו

הרשויות החוקרת או המאשימה או רשות מעורבת אחרת יצדיק את המסקנה

שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק בין מפני שבאיזון בין

האינטרסים הציבוריים המתנגשים גובר העניין שבקיום המשפט, ובין

(וזה כמדומה המצב השכיח) מפני שבידי בית-המשפט מצויים כלים

אחרים לטיפול בנפסדות מהלכיהן של הרשויות. ביטולו של הליך פלילי

מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית-המשפט אינו

נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר" (ע"פ 4855/02 מ"י נ' ד"ר

איתמר בורוביץ).

ב.     בכל הנוגע לשיהוי -

בחודש אוגוסט 2010 פורסמה הנחיית היועץ המשפטי לממשלה בדבר "משך טיפול התביעה עד להגשת כתב אישום". מטרתה העיקרית של ההנחייה היא "להציב בפני גורמי התביעה מגבלות זמן ברורות עד להגשת כתב אישום, תוך קביעת מנגנוני פיקוח ובקרה על ניהול גורמי התביעה בפרקי זמן אלו" ,ובין השאר נכתב בה ש"כעניין שבמדיניות נקבע כי חלוף זמן רב מאז החלה החקירה עשוי לעיתים להיות שיקול לסגירה של תיק פלילי...". הנחיה זו נכנסה לתוקף בחלוף שנה מיום פרסומה (דהיינו בחודש אוגוסט 2011).

במקרה שלפני מדובר בעבירות שלטענת המאשימה בוצעו בחודש ינואר 2019 וכתב האישום הוגש בחודש יולי 2020, דהיינו כשנה וחצי לאחר מכן. אכן, על פניו נראה כי מדובר בתיק שניתן וצריך היה להגיש בו את כתב האישום במהלך המחצית הראשונה של שנת 2019, ואולם גם אם הוגש בחלוף כשנה וחצי, אין בכך בלבד כדי להצדיק את ביטולו מטעמים של הגנה מן הצדק.

ג.      הטענה העיקרית של ב"כ הנאשמים נוגעת להימנעות המאשימה מלהעמיד את הנאשמים על כוונתה להעמידם לדין מבעוד מועד, כך שיוכלו לכלכל את צעדיהם - נאשם 1 בנושא צירוף התיקים שהיו תלויים ועומדים נגדו בעת הרלבנטית, ונאשם 2 אשר באותם ימים ביצע צו של"צ שהוטל עליו בתיק אחר (שנדון בפני גם כן - ר.ס.מ).

5

גם אם נכונה בעיני הציפייה לכך שבכל מקרה בו נאשם באשר הוא מבקש "לנקות שולחן", תביא המאשימה לידיעתו את כל פרטי התיקים התלויים ועומדים נגדו כך שלא ייווצר מצב שבו הוא עצמו סבור כי "ניקה שולחן" ואולם המציאות תתברר כאחרת, אני סבורה כי אין בכך כדי לפטור אותו עצמו ו/או את מי שמייצג אותו, מליזום את הבדיקה על מנת לוודא שכל התיקים התלויים ועומדים כנגדו בעת הרלבנטית, יצורפו.

9.     מפני כל אלה וגם לאור אופי העבירות המיוחסות לנאשמים ובעיקר לנאשם 1, לא מצאתי הצדקה להורות על ביטול כתב האישום בשלב זה. עם זאת אבהיר כי אין בכך כדי לשלול את האפשרות שהיה ובתום הליך בירור האשמה אגיע למסקנה שהגנת הנאשמים נפגעה באופן כזה או אחר כתוצאה מהתנהלות יחידת החקירות ו/או המאשימה, כי אז ימצא הדבר את ביטויו - אם בקביעת אשמתם או אשמתו של מי מהם, ואם לעניין העונש שיושת עליהם או על מי מהם היה ויורשע, הכל בהתאם לנסיבות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

תשובת הנאשמים לכתב האישום תינתן ביום 23.12.21 בשעה 09:15.

נאשם 1 יזומן באמצעות שב"ס.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ותעדכן את יומני.

ניתנה היום, א' טבת תשפ"ב, 05 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.