כללי

1.      הנאשם 2 (להלן - הנאשם או נאשם 2) הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים [נוסח חדש], תשל"ג-1973. הסדר הטיעון בין הצדדים כלל את תיקון כתב האישום, אך זאת מבלי שגובשה הסכמה לעניין העונש.

2.      כתב האישום המתוקן הוא חלק מ"פרשת סוכן" במסגרתה הוגשו מספר כתבי אישום, ועל פי עובדותיו, מכר הנאשם סם מסוג קוקאין לסוכן משטרתי בשתי הזדמנויות (98 גרם תמורת 29,500 ₪ ביום 19.10.21; ו-170 גרם תמורת 43,000 ₪ ביום 13.1.22).

טיעוני הצדדים

3.      התובע, עו"ד אביב בר אור, עמד בטיעוניו על החומרה הטבועה בעבירות הסמים, על הערכים המוגנים שנפגעו ועל נסיבות המקרה שבפני וכך טען: "לנאשם הייתה היכרות מוקדמת עם הסוכן וביחס ליתר הנאשמים בפרשייה מדובר באחד מכתבי האישום החמורים ביותר מבחינת כמות הסם. מלבד זאת יש להדגיש גם את הזמינות הגבוהה של הנאשם לסם, בשתי ההזדמנויות - מרגע פניית הסוכן לנאשם והבקשה לקניית הסם ועד להשלמת העסקה חלפו כ- 24 שעות בסך הכל. אף שמדובר באישום אחד יש לתת את הדעת על כך שמדובר בשני מקרי סחר, בהפרש של 3 חודשים אחד מהשני" (פרו', עמ' 14, ש' 23).

על יסוד כלל הנתונים סבר התובע כי יש לקבוע מתחם עונש הנע בין 4.5 ל-6 שנות מאסר.

אשר למיקומו של הנאשם בתוך המתחם, ועל רקע הרשעותיו הקודמות, סבר התובע כי יש למקמו ברף העליון של המתחם, להפעיל עונש המאסר מותנה בן 6 חודשים, ולהטיל בנוסף קנס ומאסר מותנה. התובע אף עתר לחילוט סכום של 9,100 ₪ שנתפס בחזקתו של הנאשם עת נעצר במסגרת פיצוח הפרשה.

4.      הסניגור, עו"ד זהר משה, עמד בטיעוניו על נסיבות המקרה, על העובדה כי שתי העסקאות בוצעו מול אותו סוכן (וזאת בשונה מסחר המבוצע לקונים רבים), על הודאתו והחרטה שהביע, ועל נסיבותיו האישיות המורכבות.

בהקשר לאותן נסיבות, ציין הסניגור את הדברים הבאים:

"אשר לנסיבות האישיות של הנאשם - החיים לא האירו לו יותר מדי. חייו לאורך מרבית השנים, כבר מהיותו צעיר, הקשו עליו מאוד. בנוסף להכל, לנאשם יש ילדים, הוא לאורך כל התקופה, עושה מאמצים מאוד גדולים, ועוד לפני שנעצר בתיק זה, ממש היה קרוב להחלטה של משמורת משותפת על ילדיו. היום לאחר המעצר, הכל חזר בצורה מאוד דרמטית אחורה. יתרה מכך, האפשרות שלו לראות את ילדיו בזמן שהוא עצור או שפוט - אפסי. אבל לאורך כל הדרך הנאשם מנסה ועושה מאמצים מאוד גדולים על-מנת כן לתפקד" (פרו', עמ' 18 ש'4).

הסניגור עתר למתחם ענישה נמוך משמעותית מזו שעתרה לו התביעה, תוך הצגת פסיקה, וסבר כי לכל היותר, יש למקמו במרכז המתחם, תוך הפעלת המאסר המותנה בחופף.

5.      הנאשם בדברו האחרון מסר את הדברים הבאים: "עשיתי דרך, הייתי בקהילה, הגעתי עד לעבודה בXXX משך שנתיים וחצי, כשניהלתי שני מקומות. בחיים קודם לכן לא עבדתי. הפכתי עולמות עבור הילדים האלה, ומה שמשאיר אותי בבית הסוהר הן שתי העסקאות המטופשות האלה. במשך השנה האחרונה דאגתי לילדים, הוצאתי והחזרתי את הילדים מהמסגרות, עזרה בשיעורי הבית. גם כשנעצרתי התקשרתי לגרושתי ובאה ולקחה את הילדים מחזקתי. זה הדבר שהכי כואב לי, שהפסדתי את המשמורת על הילדים. כואב לי שהילדים יעברו את הלופ הזה. היו בעיות של מזונות, כלכלה ושכירות, אז נפלתי" (פרו' עמ' 18, ש' 12).

דיון והכרעה

מתחם העונש ההולם

6.      עבירות הסמים אותן ביצע הנאשם, פוגעות פגיעה קשה בשלום הציבור, בבריאותו, ובאותם ערכים נלווים הקשורים בטבורם לעבירות הסמים. המציאות מלמדת כי שימוש בסמים איננו רק עניינו של המשתמש, ולעיתים רבות הופך המשתמש לנטל על החברה, ופועל בתחומי עבריינות נוספים על מנת לממן את צריכת הסם. ציינתי כי קיימת פגיעה משמעותית בערכים המוגנים, וברור כי יש חשיבות לנזק הפוטנציאלי הגלום במעשיו של הנאשם, ולא רק הנזק שהתממש בפועל.

7.      בית המשפט העליון עמד פעמים רבות על חומרתן היתרה של עבירות הסמים, ועל ההשלכות הקשות שיש לשימוש בסם על גופו ועל נפשו של המשתמש.

8.      ראו בעניין זה ע"פ 6029/03 מדינת ישראל נ' שמאי, פ"ד נח(2) 734 (2004), שם נקבע כי הענישה אמורה "לשקף את הצורך הדוחק להביא להדברת הנגע", וכן ע"פ 7952/15 מדינת ישראל נ' שץ (15.2.2016) שם נקבע: "בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה הרבה הטמונה בעבירות סחר והפצה של סמים, לא כל שכן סמים מסוכנים המוגדרים 'קשים' (ראו למשל: ע"פ 6747/11 מדינת ישראל נ' אבו רקיק (3.1.2013)), ועל הצורך להיאבק בהן באמצעות ענישה משמעותית ומרתיעה (ע"פ 9482/09 ביטון נ' מדינת ישראל, פסקה 24 (24.7.2011)). זאת, לאור הנזק הרב שהן מסבות לא אך למשתמשים הישירים בסם, אלא לחברה כולה, הסובלת מעבירות רכוש ואלימות מצד העוסקים בסחר ומלקוחותיהם".

יחד עם זאת, בעת בחינת הנזק שהתממש בפועל, יש לזכור כי הסמים המסוכנים נמכרו לסוכן משטרתי, וכך לא מצאו את דרכם לידי ציבור המשתמשים.

9.      לצד הפגיעה בערכים המוגנים, יש לשקלל במתחם את נסיבות ביצוע העבירה כמפורט להלן:

(א)  סוג הסם ודרכי השפעתו על המשתמשים - הפצת סם מסוג קוקאין טומנת בחובה סכנות קשות ביותר הן לציבור המשתמשים והן לציבור הרחב, וראו בעניין זה קביעות בית המשפט העליון בע"פ 972/11 מדינת ישראל נ' יונה (4.7.2012).

(ב)   כמות הסם - בעניינו מכר הנאשם, בשתי עסקאות, כמות סם כוללת של 270 גרם, ואין חולק כי מדובר בכמות סם משמעותית ביותר שיש לה השלכה ישירה על המתחם.

(ג)    מספר העסקאות - אף שמדובר בשתי עסקאות, נתתי דעתי לעובדה כי מדובר בעסקאות עם אותו סוכן עמו קיימת לנאשם היכרות מוקדמת.

10.  בבחינת מדיניות הענישה הנוהגת מצאתי את פסקי הדין הבאים כרלוונטיים:

ע"פ 8367/18 נס נ' מדינת ישראל (12.3.2019) - המערער הורשע על יסוד הודאתו בשתי עבירות של סחר בסם מסוכן מסוג קוקאין לסוכן משטרתי. במקרה זה, שהתברר בפניי בערכאה הראשונה, קבעתי שני מתחמי ענישה: כזה שנע בין 23 ל-50 חודשי מאסר, בגין העסקה הראשונה, בה מכר המערער לסוכן 29.9 גרם קוקאין; וכזה שנע בין 27 ל-54 חודשי מאסר, בגין העסקה השנייה, בה מכר המערער לסוכן 50.4 גרם קוקאין. באשר למתחם ציינתי כי אלמלא עתירת התביעה, היה מקום לקבוע מתחם הנע בין 30 ל-60 חודשי מאסר בנסיבות האישום השני. עונשו של הנאשם שהורשע בעבר בעבירות סמים ואף ריצה תקופות מאסר קודמות, הועמד על ידי על 36 חודשי מאסר. בית המשפט העליון קיבל את ערעור הנאשם והעמיד את תקופת המאסר על 30 חודשים, וזאת מבלי להתערב במתחם הענישה שנקבע.

ע"פ 1654/16 שרר נ' מדינת ישראל (27.02.2017) - המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של סחר בסם מסוכן (על פי האישום הראשון) ובעבירה של סיוע לסחר בסם מסוכן (על פי האישום השני). באישום הראשון הכולל שתי מכירות סם מסוג קוקאין במשקל 16.6 גרם ו-19.6 גרם, קבעתי מתחם הנע בין 24 ל-48 חודשים. באישום השני הכולל סיוע לשתי מכירות סם מסוג קוקאין במשקל 99.2 גרם ו-88.9 גרם קבעתי מתחם הנע בין 36 ל-60 חודשי מאסר. באותו עניין גזרתי על הנאשם 54 חודשי מאסר לצד ענישה נלווית. ערעור לבית המשפט העליון נדחה.

ע"פ 3060/15 רגייג נ' מדינת ישראל (21.07.2015) - המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של סחר בסם מסוכן בכך שמכר לסוכן משטרתי סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 150 גרם. בית המשפט המחוזי קבע מתחם הנע בין 30 ל-50 חודשי מאסר וגזר על המערער 32 חודשי מאסר לצד עונשים נלווים. ערעור לבית המשפט העליון נדחה.

ע"פ 100/14 מדינת ישראל נ' מחטייב (10.12.2014) - המשיב הורשע על יסוד הודאתו בארבע עבירות של סחר בסם מסוכן בכך שמכר לסוכן משטרתי סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של כ-300 גרם. במסגרת הסדר הטיעון נקבע שהמדינה תעתור לעונש של 6 שנות מאסר והנאשם יהיה חופשי בטיעוניו. בית המשפט המחוזי קבע עונש של 5 שנות מאסר לצד ענישה נלווית. ערעורי שני הצדדים לבית המשפט העליון נדחו.

ע"פ 3117/12 ארביב נ' מדינת ישראל (06.09.2012) - המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סם שלא לצריכה עצמית בכך שמכר לסוכן משטרתי סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של כ-100 גרם. בית המשפט המחוזי גזר עליו עונש של 36 חודשים לצד ענישה נלווית. ערעור לבית המשפט העליון נדחה.

ת"פ (ת"א) 73652-01-18 מדינת ישראל נ' מכאוי (12.8.2021) - הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בשתי עבירות של סחר בסם מסוכן, בכך שביצע שתי עסקאות למכירת קוקאין לסוכן משטרתי. בעסקה הראשונה מכר הנאשם לסוכן 20.09 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין, וביחס לעסקה זו קבעתי מתחם ענישה הנע בין 20 ל-47 חודשי מאסר; ובעסקה השניה מכר הנאשם לסוכן 49 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין, וביחס לעסקה זו קבעתי מתחם ענישה הנע בין 30 ל-60 חודשי מאסר. בסופו של יום, השתתי על הנאשם 9 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, בסטייה ממתחם הענישה משיקולי שיקום, נוכח ההליך השיקומי המרשים שביצע הנאשם. עוד קבעתי כי לולא הליך השיקום, היה מקום להטיל על הנאשם עונש של 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

ת"פ (ת"א) 35274-02-19 מדינת ישראל נ' נדף ואח' (10.2.2020) - במקרה זה, דובר בשתי עסקאות למכירת קוקאין שבוצעו אל מול אותו סוכן משטרתי. ביחס לעסקה הראשונה, בה מכר הנאשם לסוכן 35 גרם קוקאין, נקבע מתחם ענישה הנע בין 27 ל-50 חודשי מאסר; וביחס לעסקה השניה, בה מכר הנאשם לסוכן 45 גרם קוקאין, נקבע מתחם ענישה הנע בין 30 ל-60 חודשי מאסר. בסופו של יום, נגזרו על הנאשם 36 חודשי מאסר תוך הפעלת מאסר מותנה בן 9 חודשים בחופף ובמצטבר, כך שהתקופה הכוללת הועמדה על 41 חודשי מאסר.

ת"פ (ת"א) 27612-02-19 מדינת ישראל נ' קאראנטינאג'י (23.6.2019) - הנאשם הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בשתי עסקאות למכירת קוקאין לסוכן משטרתי. ביחס לעסקה הראשונה, בה מכר הנאשם לסוכן 30.9 גרם קוקאין, נקבע מתחם ענישה הנע בין 25 ל-50 חודשי מאסר; וביחס לעסקה השניה, בה מכר הנאשם לסוכן 40.8 גרם קוקאין, נקבע מתחם ענישה הנע בין 30 ל-60 חודשי מאסר. בסופו של יום, נגזרו על הנאשם 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל, אך בהינתן העובדה כי הנאשם ריצה עונש מאסר בתיק אחר, נקבע כי הרכיב המצטבר יעמוד על 30 חודשי מאסר.

11.  על יסוד כלל הנתונים שצוינו לעיל ראיתי לקבוע מתחם ענישה הנע בין 47 ל-70 חודשים.

קביעת העונש המתאים

12.  בקביעת העונש המתאים לנאשם נתתי דעתי לשתי קבוצות שיקולים.

מן הצד האחד - לזכות הנאשם עומדים שיקולים בעלי משקל ממתן בענישה ובהם: הודאתו במיוחס לו (שאף הובילה לחסכון בעדות הסוכן), ונתוניו האישיים המורכבים, לרבות היותו אב לילדים צעירים.

מן הצד השני - לחובת הנאשם עבר פלילי רלוונטי הכולל מספר הרשעות (בעיקר בעבירות אלימות שהתבררו בבתי משפט השלום) אך גם הרשעה בעבירת סחר בסמים מבית המשפט המחוזי. באותו מקרה, שהתברר בפניי, נדון הנאשם לעונש של 14 חודשי מאסר ו-6 חודשי מאסר מותנה, רכיב שיש להפעיל בענייננו (גזר דין מיום 13.9.18).

גם אם אין בידי לקבל את עמדת התביעה לפיה ראוי, נוכח העבר הפלילי, למקם את הנאשם בחלקו העליון של המתחם, ברור כי קיומה של הרשעה רלוונטית מהעת האחרונה (שכללה ריצוי תקופת מאסר בפועל) אינה מאפשרת למקם את הנאשם בסמוך לרף התחתון של המתחם.

13.  לאור האמור לעיל ראיתי להטיל על הנאשם עונש אשר ישקף את אמצעו של המתחם כמפורט להלן:

א.    56 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

ב.      אני מפעיל את המאסר המותנה בן 6 חודשים שהוטל על הנאשם בת"פ 73712-01-18 כך שחודשיים (2) ירוצה בחופף, וארבעה חודשים ירוצו במצטבר למאסר שהטלתי בסעיף א'. החפיפה החלקית עליה הוריתי משקפת משקל מוגבר שנתתי להודאת הנאשם בנסיבות העניין.

סך הכל ירצה הנאשם 60 חודשי מאסר החל מיום מעצרו - 28.2.22.

ג.       9 חודשי מאסר, אולם הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירת סמים מסוג פשע.

ד.      חודש מאסר, אולם הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירת סמים מסוג עוון.

ה.     קנס בסך 60,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים החל מיום 1.1.24. לא ישולם אחד התשלומים במועדו, תעמוד יתרת הקנס לפרעון מלא.

ו.       חילוט סכום הכסף שנתפס - 9,100 ₪ לטובת הקרן למלחמה בסמים.

ניתן צו כללי למוצגים לשיקול דעת קצין משטרה ו/או התביעה.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ד שבט תשפ"ג, 15 פברואר 2023, במעמד הצדדים.