1

ביום 19.4.15 נגזר דינו של הנאשם בתיק שבכותרת והוטל עליו עונש אשר כלל, בין היתר, תשלום קנס בסך 1000 ₪ או 40 ימי מאסר תמורתו וכן תשלום פיצוי למתלונן בסך 4,500 ₪.

לפניי בקשתו של המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן: המרכז לגביית קנסות) לחתימה על פקודת מאסר חלף קנס, וזאת לאחר שנטען כי הקנס לא שולם על ידי הנאשם (להלן: החייב).

כפי שעולה מ"דף הפעולות" שצורף לבקשת המרכז לגביית קנסות, ביום 19.12.2017 שילם הנאשם סכום של 1,745 ₪, וסכום זה נזקף לטובת תשלום הפיצוי, וזאת בהתאם להוראות סעיף 77(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

סוגיה זו, הנוגעת להפעלת פקודת מאסר חלף קנס במקרה שבו שולם מלא סכום הקנס אולם הסכום נזקף לטובת תשלום הפיצוי, נדונה לאחרונה בבית המשפט העליון. ביום 01.07.2021 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"פ 7621/15 מוסרי נ' מדינת ישראל ורע"פ 5097/17 ערג'י נ' מדינת ישראל, אשר ניתן בהרכב מורחב. דעת הרוב בפסק הדין קבעה כי לא ניתן לאסור אדם שהפקיד את סכום הקנס שהושת עליו, וזאת אף אם הסכום נזקף, בהתאם להוראות הדין, לטובת תשלום פיצוי לנפגעי העבירה (ר' פיסקה 64 לפסק דינו של המשנה לנשיאה (בדימ') השופט ח' מלצר אליו הצטרפו השופטים ע' פוגלמן וי' עמית).

על יסוד פסק דינו זה של בית המשפט העליון, ומאחר והסכום אשר שולם על ידי הנאשם עלה על סכום הקנס שהוטל בגזר הדין - אין מקום להפעיל בעניינו מאסר חלף הקנס.

על כן, הבקשה לחתימה על פקודת מאסר חלף קנס נדחית.

לאור קביעתי זו, איני רואה צורך לדון בשאלה האם נתמלאו שאר התנאים הנדרשים בטרם הפעלת מאסר חלף קנס, כפי שהם קבועים בחקיקה (סעיפים 129 ו-129א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982; וחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995), ובפסיקת בית המשפט העליון (רע"פ  837/12 מדינת ישראל נ' גוסקוב (פורסם בנבו, 20.11.2012); וע"פ 4919/14 אזולאינ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 06.03.2017).

2

מובהר כי אין באמור כדי לגרוע מסמכותו של המרכז לגביית קנסות לפעול באמצעים האחרים הנתונים לסמכותו על פי הדין, על מנת להביא לפרעון תשלום הקנס.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד תמוז תשפ"א, 04 יולי 2021, בהעדר הצדדים.