1. בקשה לפי תקנה 8 לתקנות ההסגרה (סדרי דין וכללי הראיות בעתירות), תשל"א-1970 (להלן - תקנה 8).

כנגד המשיב וחמישה אחרים הוגשה עתירה להורות על הסגרתם לארה"ב בגין קשירת קשר להונאה באמצעים אלקטרוניים והונאה באמצעים אלקטרוניים.

מדובר בפעילות במסגרת גופים ששיווקו זירות מסחר באופציות בינאריות שלא במסגרת בורסות מפוקחות בארצות הברית תוך שכנוע לקוחות באמצעות מצגי שווא להשקיע כספם בלא כוונה לאפשר להם להרוויח מהשקעותיהם. במהלך התקופה שבין 2017-2014 קיבלו על פי הנטען המשיבים במרמה סך של 148,000,000 דולר, מתוך סך כולל של 180,000,000 דולר.

המשיב 4 היה על פי הנטען נציג מכירות באחת החברות ששיווקו את זירות המסחר.

2. בבקשה התבקש להורות לעותרת להעביר לעיונו של המשיב את המסמכים הבאים:

א. כל תיקי הוריו של המשיב וילדיהם שהתנהלו ו/או מתנהלים ברשות האוכלוסין בעניין מעמדם בישראל.

ב. העתק של נוהל/נהלים מכוחם הוענקה למי מבני משפחתו של המשיב 4 כאמור, אזרחות ישראלית.

3. בבקשה נטען, כי בסעיף 35 לעתירה טוענת העותרת כי המשיב 4 אינו זכאי להתחייבות לחזור לישראל לשאת עונש מאסר ככל שיוכרז בר הסגרה, יורשע וייגזר דינו בארה"ב.

לטענת ב"כ המשיב 4 בתקופת ביצוע העבירות הוא היה זכאי לקבל מעמד של אזרח ישראלי כפי שקיבלו בני משפחתו האחרים מכוח שירותם הצבאי של אחיו בצה"ל והוראת שר הפנים דאז, גדעון סער. משלא בוצעה ההוראה על ידי משרד הפנים, מנועה העותרת מלהסתמך על מחדל זה ולטעון כי המשיב 4 אינו זכאי להתחייבות לריצוי עונשו בישראל, ובהיעדר התחייבות אין להכריז עליו כבר הסגרה מטעם זה.

נטען, כי אי מתן התחייבות בעניינו של המשיב 4 להבדיל מעניינם של כל המשיבים האחרים, פוגעת קשות בתקנת הציבור מחמת אפלייה פסולה, על רקע השתייכותו המגזרית של המשיב (המשתייך לקהילת העבריים מדימונה) ועל-רקע אי-הצדק הנובע מייחוס תוצאות משפטיות להימנעות המדינה מלהסדיר מעמדם של קהילת העבריים מדימונה במשך שנים רבות, על אף הוראות שרי הפנים בעניין זה.

4. לטענת ב"כ משיב 4 מלוא המסמכים המבוקשים הם בעלי רלבנטיות ישירה לעתירה, ונועדו להבהיר את הטענה לזכאות לאזרחות של המשיב 4 וכן את המסגרת המנהלית להענקת אזרחות. הוסף, כי הגם שהמסמכים אינם מצויים בידי העותרת, אין ספק שנמצאים בשליטתה וביכולתה להעבירם ללא קושי לעיון המשיב 4.

5. בתגובת העותרת נטען, כי החומר המבוקש אינו חומר ראיות, אינו נוגע לעתירה ואינו מצוי בידי העותרת ולפיכך, הבקשה אינה עומדת בדרישות תקנות ההסגרה. הוסף, כי כעולה מתעודת עובד הציבור שצורפה לתגובה נמסר למשיב 4 עוד בשנת 2017, כי אינו זכאי למעמד של אזרח ישראלי, על החלטה זו לא ערער המשיב 4 ולפיכך היא סופית.

6. דין הבקשה להידחות.

תקנה 8 קובעת כי "הוגשה עתירה - רשאי המבוקש או סנגורו לעיין בכל זמן סביר בכל חומר ראיות שבכתב הנוגע לעתירה ומצוי בידי העותר ולקבל את שמות העדים שבדעת העותר להשמיע בעת הדיון בעתירה ונושא עדותם".

ההלכה היא כי "חומר הראיות הרלוונטי הוא כל חומר שעשוי לשמש מבוקש להתגונן מפני מעשה ההסגרה" (ר' בש"פ 501/09 היועץ המשפטי לממשלה נ. גיא מאיו, פיסקה 9).

7. החומר נשוא הבקשה אינו מבוקש על מנת להראות כי המשיב היה אזרח בעת הרלבנטית, אלא על מנת לטעון כי הייתה לו זכות לקבל אזרחות. ספק בעיני אם יש מקום להכרעה בשאלה זו במסגרת הליך ההסגרה כהכרעה אגבית.

עם זאת, גם על פי ההנחה כי חומר ראיות הנוגע להתנהלות הרשויות בכל הנוגע לאי הענקת אזרחות למשיב בעת ביצוע העבירות הנטענות, הוא רלוונטי להליכי הסגרה (במסגרת הסייג של תקנת הצבור), בענייננו לא עמד המשיב בנטל המינימלי להראות כי אכן קיימת הייתה לעת הרלבנטית הוראה או נוהל של משרד הפנים להענקת אזרחות לקרובי משפחה של חיילי צה"ל. עוד לא עמד המשיב בנטל המינימלי להראות כי אכן כל משפחתו קיבלה אזרחות מכוח אותו נוהל, למעט המשיב. למעשה, גם מטיעוניו של ב"כ המשיב בדיון עולה כי הוא מבקש את החומר על מנת לבחון קיומה של תשתית ראייתית לטענתו. לא לכך נועדה תקנה 8 ומדובר במסע דייג.

זאת ועוד. בפני המשיב פתוחים ערוצים חילופיים שיאפשרו קבלת המידע אותו הוא מבקש במסגרת הליך זה - עתירה מנהלית מכוח חוק חופש המידע לקבלת הנהלים בעת הרלבנטית וקבלת מידע בכל הנוגע לבני משפחתו שאינם צד להליך זה. המשיב גם יכול לעתור כנגד ההחלטה שלא להעניק למשיב מעמד.

לפיכך, הבקשה נדחית.