1

בפניי בקשה לעיון חוזר.

המבקש נעצר ביום 21.9.14 במסגרת בקשה לצו הסגרה, על ידי כב' השופט מ' סובל.

ביום 19.1.15 נעתרתי לבקשת היועץ המשפטי לממשלה והכרזתי על המבקש בר-הסגרה לרוסיה בגין העבירות שיוחסו לו בבקשת ההסגרה.

המדובר בשני אירועים, שהתרחשו במועדים שונים, בהם קבעתי כי קיימות ראיות לכאורה לפיהן ביצע המבקש עבירות מין בקטינות.

2

ביום 10.5.2015 דחיתי את בקשתו של המבקש לעיון חוזר וערעור שהוגש על כך לבית המשפט העליון נדחה.

בינתיים, נשמע הערעור בבית המשפט העליון ביום 2.9.15. בין לבין הוגשו מסמכים נוספים לבית המשפט העליון והצדדים ממתינים להחלטת בית המשפט העליון בערעור.

בבקשתו הנוכחית, ביקש בא-כוח המערער, כי בית משפט זה "יפעיל את מידת הרחמים בתיק הזה" ולגופו של עניין טען, בעיקר, כי המבקש עצור כמעט שנה וחצי ובשים לב לחלוף הזמן, מן הראוי לשחררו לחלופת מעצר, לרבות, במנזר.

עיקר טענותיו של המבקש בדיון שהתקיים בפניי נגעו להליך העיקרי ולטענות שהושמעו, הן בפניי והן בבית המשפט העליון ובעניין זה אין לי אלא לחזור על החלטתי מיום 10.5.2015.

בחצי פה, טען בא-כוח המבקש טענות כנגד התארכות הדיון בבית המשפט העליון ומובן, כי אין בכוונתי להתייחס לכך, במיוחד על רקע העובדה שהחלטה בערעור צפויה, להערכתי, בזמן הקרוב.

יצוין, כי בין לבין הגיש בא-כוח המבקש עתירות ובקשות שונות הן לבית משפט זה (בקשת פסילה שנדחתה) והן לבית המשפט העליון. כל הבקשות והעתירות נדחו, חלקן גם ללא קבלת תגובת המשיבה.

בסופו של יום, הואיל ומדובר בבקשת הסגרה, הרי שהזמן שחלף עד כה, הינו בגדר זמן סביר ולפיכך אני דוחה את הבקשה.

בהסכמת הצדדים, תישלח המזכירות העתק ההחלטה בפקס.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ו, 28 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.