החלטה

בפני בקשה לביטול גזר דין שניתן בהעדר התייצבות המבקש ביום 2/3/25.

המבקש הואשם בגרימת תאונת דרכים, עת שנהג ברכבו ביום ,10/5/23 לא ציית לתמרור מתן זכות קדימה שהיה מוצב בכיוון נסיעתו והתנגש ברכב שהגיע בדרך החוצה. כתוצאה מכך נחבל המבקש בעצמו וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.

בבקשה שבפני מלין המבקש רק כנגד זימונו לדין, שלטענתו לא נעשה.

אין הבקשה מגלה סיכויי הגנה כלשהם ואין בה טענה לעיוות דין בשל העונש שהוטל שהוא עונש המינימום הקבוע בחוק.

בתיק בית המשפט מצויים 4 אישורי מסירה שנשלחו לכתובת המבקש. שלושה מהם הזמנות לדין ואחד מהם הודעה על פסק הדין.

שתי הזמנות למועדי דיון שלא התקיימו נמסרו בהעדרו לרב יוסף גיגי, כנראה אביו של המבקש והזמנה שלישית נמסרה למבקש עצמו. בנוסף כאמור גם הודעה העל גזר הדין נמסרה למבקש עצמו ביום 13/3/25.

אישורי המסירה מקימים על פי דין חזקת מסירה, לפיה נמסרו דברי הדואר לידי המבקש. אין בהגשת תלונה על זיוף חתימתו של המבקש לכאורה, כדי להרים את הנטל המוטל על המבקש, לסתור חזקה זו.

על פי חוק, די במשלוח ההזמנה בדואר רשום, כדי ליצור חזקת מסירה, בחלוף 15 ימים, אף בלא חתימה.

לפי סעיף 130(ח) לחסד"פ, עליו מסתמך המבקש בבקשתו, לא יזקק בית המשפט לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, אם חלפו 30 יום מיום שנודע למבקש על פסק הדין, אלא אם הבקשה הוגשה בהסכמת תובע.

מכיוון שמסירת פסק הדין למבקש נעשתה ביום 13/3/25 ובקשתו הוגשה רק ביום 24/4/25, חלף המועד האמור ומכיוון שהבקשה הוגשה ללא הסכמת תובע, די בכך כדי לדחותה.

כאמור, גם אין בעונש שהוטל, כדי להצדיק ביטול גזר הדין, שבו הוטל עונש מתון מאוד שהוא עונש המינימום הקבוע בחוק, שלקח בחשבון שהמבקש הוא היחיד שנפגע.

לאור האמור לעיל הבקשה נדחית.