החלטה

1. בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר יש להגיש בצירוף תצהיר ואסמכתאות לתמיכה בנטען בה (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(6) 793, 802). המבקש לא צירף לבקשתו תצהיר ערוך כדין לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה. די בכך כדי להביא לדחייתה.

2. גם לגופם של דברים, לא מצאתי שיש בבקשה ממש.

3. בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

4. המבקש אינו חולק על כך שזומן כדין לדיון אשר היה קבוע ליום 10.09.25 אולם לדבריו נבצר ממנו להתייצב לדיון מפאת מחלה. לתמיכה בטענתו, צירף המבקש אישור מחלה שהונפק ביום 11.09.25. אין באישור שצורף כדי להצביע על כך כי נבצר מהמבקש היכולת להתייצב לדיון בעניינו. בפרט יש לתהות, מדוע לא הגיש המבקש כל בקשה לדחיית מועד הדיון ומדוע הגיש את הבקשה לביטול פסק הדין רק ביום 21.09.25. מכאן, שלא שוכנעתי בקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש לדיון.

5. מכאן אדרש לטענה כי ביטול פסק-הדין דרוש למניעת עיוות דין. כפי שנפסק ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.03.18, פורסם נבו) "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה". המבקש לא כפר בעבירה המיוחסת לו, לא הציג כל הגנה מפניה ולא הראה כי קיים סיכוי של ממש לשינוי התוצאה.