הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות והמאשימה התנגדה לבקשה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

הנאשם טוען כי לא קיבל את הזימון לדיון ראשית, המדובר בטענה כללית ובלתי מפורטת, אשר הנאשם אינו מסבירה, אינו מראה היכן נפלה הטעות.

מעבר לכך, אישור המסירה חתום לכאורה בידי הנאשם. הנאשם לא התייחס כלל לחתימה זו, והיא זהה לחתימה על ההודעה על פסק הדין, אשר נשלחה לאותה כתובת עצמה, ואת דבר קבלת הודעה זו לא הכחיש הנאשם.

כבר פסק בית המשפט העליון כי "טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין" (רע"פ 8427/17 אמנון סאלם) והוסיף באותו מקום כי "גם כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין".

משמצאתי כי הנאשם זומן כדין לבית המשפט ולא הראה חשש ממשי לעיוות דין, החלטתי לדחות את בקשתו.

ככל שעוכב ביצוע פסק הדין, הרי עיכוב הביצוע מבוטל. אם הפקיד הנאשם כספים לצורך העיכוב, יש להשיבם לידיו כפוף לכל מניעה חוקית.

ניתנה היום, ט' אלול תשפ"ה, 02 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.