עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 10.7.2025.

עיינתי בטיעוני הצדדים בבקשה ובתגובה.

בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש אם הייתה הצדקה להיעדרו מן הדיון או אם קיים חשש שנגרם לו עיוות דין.

אשר לתנאי הראשון - אני סבורה כי זה לא מתקיים בענייננו. אין מחלוקת שהמבקשת קיבלה זימון לדיון וידעה על מועד הדיון; אלא שלטענת המבקשת, היא פנתה לעורך דין, אשר הודיע לה כי בעקבות המלחמה הדיונים נדחו, ובשל דברי עורך הדין לא הגיעה לדיון והמתינה לקבלת זימון חדש.

טענה זו נטענה בעלמא וללא כל תימוכין, ואף לא צוינו פרטי עורך הדין, ולא צורף תצהיר תגובת עורך הדין; ובנסיבות אלה, אין מקום לקבל את טענותיה של המבקשת לעניין זה; ואין בטענות המבקשת כדי להקים עילה לאי התייצבותה לדיון.

אשר לתנאי השני - אני סבורה כי גם תנאי זה לא מתקיים בענייננו.

ככלל, על מנת לבטל פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם משום חשש לעיוות דין, על הנאשם להצביע על שיקולים כבדי משקל העשויים להוביל לשינוי תוצאות פסק הדין (ראו: רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם, (‏25.3.2018); רע"פ 2575/17 גייאר נ' מדינת ישראל, (6.9.2017); רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל (10.2.2015)).

בענייננו, טענת ההגנה היא טענה כללית, לא מפורטת, וכל מה שנאמר בבקשה לביטול שקיימים כשלים מהותיים וסיכויי הצלחה גבוהים; וכפי שנפסק "סיסמא זו אין בה כדי לייצר עיוות דין. היה מקום להתכבד ולפרט מהן טענות ההגנה שיש בפיו של המערער." (עפ"ת (מחוזי חיפה) 10343-08-23 סואעד נ' מדינת ישראל, 11.1.24); ו"אין די בהעלאת טענה בעלמא, לפיה, "המערער כופר במיוחס לו בכתב האישום, וסיכויי הגנתו טובים מאוד", כדי להצביע על חשש מפני עיוות דין. גם טענה לפיה, המערער "משוכנע שלא ביצע את העבירה המיוחסת לו, כפי שמיוחס לו בכתב האישום" (כנטען בבקשה בבית המשפט קמא), היא טענה בעלמא שאינה מבוססת." (עפ"ת (מחוזי חי') 18315-01-23 מוחמד אגבאריה נ' מדינת ישראל (נבו 29.03.2023) פסקה 13).

גם העונש שהושת על המבקשת (3 חודשי פסילה בפועל וענישה נלווית) הינו סביר, שכן מדובר בפסילת המינימום הקבועה בחוק; ואין בו כדי להקים חשש לעיוות דין.

המבקשת קיבלה את יומה בבית המשפט והיא לא ניצלה אותו מטעמים התלויים בו.

לפיכך, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (פורסם בנבו, 06.01.2009)).

עיכוב הביצוע שניתן מבוטל בזאת.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשפ"ה, 17 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.