בפני

כבוד השופט עמית פרייז

מבקש/ נאשם

פאדי בדראן
ע"י ב"כ עוה"ד אמיר מסארווה

נגד

משיבה/מאשימה

מדינת ישראל
ע"י שלוחת תביעות נתניה

החלטה

לפניי בקשה לביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק.

השתלשלות העניינים

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של איומים.

בהתאם לעובדות כתב האישום, הנאשם נסע בכביש בו הוצב מחסום משטרתי, כאשר השוטר (המתלונן) הורה לו לעצור לבדיקה. באותן הנסיבות איים הנאשם על המתלונן.

בחקירתו ביום 14/3/18 טען הנאשם, שבמהלך ההתרחשויות המתוארות בכתב האישום הוא הותקף ע"י המתלונן. לאור המפורט לעיל, המשטרה העבירה למחרת את חומר הראיות הרלוונטי למח"ש.

במסגרת הטיפול של מח"ש, ביום 8/4/18 הוצאה תרשומת פנימית בה נכתב כי יש ליצור קשר עם הנאשם באמצעות מספר הטלפון שלו שפורט. ביום 24/4/18 בוצעה שיחה לטלפון זה של הנאשם, ללא מענה.

ביום 19/7/18 ביקשה המאשימה בכתב לבחון את מצב תיק המח"ש. ביום 25/7/18 נשלח מכתב תשובה ממח"ש למאשימה לפיו התיק נגנז ללא טיפול נוסף בשל זניחת התלונה. בכך למעשה ניתן אישור שפיטה ע"י מח"ש למאשימה לבחינת הגשת כתב אישום.

ביום 31/7/18 הוגש כתב האישום כנגד הנאשם.

דיון והכרעה

במסגרת הבקשה טוען ב"כ הנאשם כי לא די בהתקשרות יחידה לטלפון של הנאשם על מנת להסיק כי הנאשם זנח את תלונתו, ולפיכך נפל פגם באישור השפיטה. לטענתו עצם קיומו של פגם באישור השפיטה יש בו כדי לבסס טענת הגנה מן הצדק לנאשם, באופן המצדיק את ביטולו של כתב האישום.

הנוהל לקבלת אישור שפיטה ממח"ש בטרם הגשת כתב אישום אינו קבוע בחקיקה ראשית או בחקיקת משנה, אלא בהנחיה 2.18 להנחיות פרקליט המדינה. בסעיף 4.3 להנחיה נקבע כי: "התובע ישהה את קבלת ההחלטה בתלונה המקבילה נגד האזרח עד אשר תתקבל החלטה במח"ש ביחס לטענות שהועלו נגד השוטר". תכלית ההנחיה מוגדרת בסעיף 2: "תכלית ההנחיה לאפשר תיאום בין רשויות האכיפה ולמנוע מצב שבו ביחס לאותו אירוע יתנהלו שני הליכים מקבילים ברשויות אכיפה שונות מצב שעלול להסתיים בדיבור של -הרשות בשני קולות, ובהמשך אף עלול להביא להחלטות שיפוטיות סותרות ולתקלות."

ההנחיה מהווה נוהל פנימי המסדיר את עבודת גורמי התביעה מול מח"ש, ואין בהכרח בהפרתה של ההנחיה בכדי לבסס טענה של הגנה מן הצדק באופן המצדיק את ביטולו של כתב האישום. בע"פ (מחוזי חיפה) 10726-01-11 מדינת ישראל נ' קנדרו (ניתן ביום 24/3/11), אף נקבע כי יצירת זיקה מיידית בין קיום הליך פלילי לבין אי ביצוע חקירה במח"ש עשויה ליצור בעיות אשר מן הראוי למנוע אותן, בעיקר תמריץ לתלונות שווא כנגד שוטרים.

הנה כי כן, לא בכל מקרה בתי המשפט מורים על ביטול כתב האישום היכן שהוגש ללא אישור שפיטה.

אדרבא בענייננו, כאשר בטרם הגשת כתב האישום, המאשימה פעלה בהתאם להנחיה, שכן רק לאחר שהיא קיבלה את המכתב ממח"ש המהווה למעשה אישור שפיטה, היא הגישה את כתב האישום. ודוק, הסמכות להורות על גניזת התיק נתונה למח"ש, ועל כן המאשימה אינה מוסמכת לבחון מהותית החלטה זו, ועליה להסתפק בעצם קיומה. לאור המפורט לעיל, נראה כי בהתנהלות המאשימה לא נפל כל פגם.

יתר על כן, יש לזכור שעניין לנו בתיק מח"ש שלא נפתח ביוזמת הנאשם, אלא בעקבות פניית המשטרה עצמה. הנאשם מצידו ישב כל העת באפס מעשה, ובמשך ארבעת החודשים שחלפו מאז האירוע ועד גניזת התיק לא פנה למח"ש בכל תלונה, או למצער בירור. לא זו אף זו, לאחר שנגנז התיק, ואף בחלוף מספר לא מועט של חודשים עד ימים אלה, הנאשם לא פעל להשיג על החלטת הגניזה ע"י הגשת ערר בהתאם לסעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי.

נוכח כל האמור, אף אם היה מקום להרהר אחר הסתפקות מח"ש בשיחת טלפון יחידה לנאשם שלא נענתה, התרשמתי שבנסיבות ענייננו, לא התקיים כל פגם המהווה פגיעה כזו או אחרת בתחושת הצדק ובזכות הנאשם להליך הוגן. לאור זאת, הריני לדחות את הבקשה לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק.

התיק נקבע להקראה ליום 8/4/19 שעה 8:30. ב"כ הנאשם יודיע לנאשם על מועד הדיון וחובת התייצבותו.

המזכירות תעביר את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י' אדר ב' תשע"ט, 17 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.