1

1.    לפני בקשתו של מר מסעוד גדי ביטון (להלן - "המבקש") לדחות את תשלום הקנס בסך 60,000 ₪, אשר הוטל עליו במסגרת גזר הדין מיום 11.12.2018 (להלן - "גזר הדין"), וזאת עד לאחר סיום ריצוי עונש המאסר אותו מרצה.

2.    המבקש טוען כי התייצב לריצוי עונשו ביום 14.2.2019, כפי שנקבע בגזר הדין. נטען, כי אינו יכול לשאת בתשלום הקנס שהוטל עליו במקביל לשהותו במאסר, ולכן מבקש לדחות את תשלום הקנס עד לאחר תום ריצוי עונש המאסר בפועל, וזאת, בכדי להימנע ממצב של מאסר חלף קנס.

3.    המשיבה מתנגדת לבקשה, בטענה, כי גזר הדין חלוט ואין מקום בשלב זה, לשנות את מועדי תשלום הקנס. כמו כן, צויין, כי את הבקשה לדחות את מועד תשלום הקנס יש להגיש למרכז לגביית קנסות.

4.    לאחר עיון בבקשה ובתגובה, דין הבקשה להידחות.

5.    ביום 11.12.2018 הוטל על המבקש, במסגרת גזר הדין, קנס כספי בסך 60,000 ₪, בפריסה ל-36 תשלומים חודשיים. כן, נקבע כי על המבקש לשאת בתשלום הקנס החל מה-15.2.2019 ובכל חודש לאחריו.

       עוד נפסק כי, ככל ולא יישא המבקש בתשלום הקנס, יוטלו עליו 6 חודשי מאסר תמורתו.

6.    הלכה פסוקה היא, כי ככלל עונש יש יבצע עם הינתנו, ולכן עיכוב ביצוע הינו חריג, ובפרט כך כאשר מבוקש לעכב את ביצוע תשלום הקנס.

השופט (בדימוס) י' קדמי בספרו "על סדר הדין בפלילים", חלק שני- ב', כתב את הדברים הבאים בעמוד 1715:

2

"...הכלל הוא כי תשלום קנס, ככל עונש אחר, יש לבצע באופן מיידי (סעיף 66(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977)...בית משפט זה אינו נוטה לעכב ביצוע תשלומו של קנס.."

ובהמשך בעמוד 1726 נרשם:

"הכלל הוא 'כי למעט מקרים מיוחדים, ביצוע גזר הדין הוא מיד עם נתינתו, ואם בנסיבות מסוימות יש ובית המשפט דוחה ביצוע עונש מאסר, לא כן לגבי תשלום קנסות, מה עוד כאשר המדובר בעונש על השמטת הכנסות'..."

ראה גם ע"פ 10209/03 אריה שפיר נ' מדינת ישראל (26.11.2013), ע"פ 6863/07 עומר בנאי נ' מדינת ישראל (17.9.2007), בש"פ 6531/14 אהרון קליין נ' מדינת ישראל (7.12.2014).

7.    בשים לב להלכה הפסוקה, ולאור העובדה כי גזר הדין הינו חלוט, היות ואין ערעור תלוי ועומד, אין מקום להורות על עיכוב ביצוע תשלום הקנס.

יצויין כי, ככל ויעוכב תשלום הקנס והמבקש לא יישא בתשלומו עם שחרורו ממאסר, יהיה מקום להורות על מאסרו של הנאשם פעם נוספת, וזאת חרף העובדה ולפיה יש לשאת בעונש מאסר חלף קנס קודם לריצוי כל תקופת מאסר אחרת (ראו סעיף 46 לחוק העונשין).

8.    יצויין עוד, כי בעת מתן גזר הדין עמדו לפניי מכלול נסיבותיו האישיות של המבקש ובכלל זה מצבו כפי שנפרש בפניי, וכן העובדה כי ישהה במאסר עת שעליו לבצע תשלומים על חשבון הקנס, ונסיבות אלה קיבלו ביטוי בקביעת עונש הקנס ופריסתו לתשלומים.

9.    נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

זכות ערר כחוק.