1

 

 

 

רקע:

1.     לפניי בקשת המבקש, נאשם 3 בכתב האישום, לביטול פסק דין שניתן בעניינו, בהיעדרו, לאחר שלא התייצב לדיונים אליהם זומן.

2.     בעניינו של הנאשם ושני נאשמים נוספים הוגש ביום 31.1.19 כתב אישום, בעקבות הגשת בקשה להישפט.

כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות של איסור הכנסת רכב לפי סעיף 5 לתקנות שמורות הטבע (סדרים והתנהגות), תשל"ט-1979 (להלן - התקנות) בצירוף סעיף 57(ב) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח-1998 (להלן - החוק) ועבירה של אי ציות להוראות לפי סעיף 15 לתקנות וסעיף 57(ב) לחוק.

2

 

על פי כתב האישום, ביום 4.11.17, סמוך לשעה 13:00 נכנסו הנאשמים עם שלושה כלי רכב לנחל אשלים המצוי בתחום שמורת הטבע מדבר יהודה, וזאת בניגוד לשילוט המוצב בכניסה לשמורה ואף שהתבקשו שלא לעשות כן על ידי השומר שנמצא במקום.

 

3.     ביום 4.2.19 נקבע דיון מענה לתאריך 18.3.19.

4.     ביום 18.3.19 הוצג הסדר טיעון עם נאשמים 1 ו-2. המדובר בהסדר טיעון מקל שנומק במעמד הדיון. נאשם 3 (המבקש בבקשה זו) לא התייצב לדיון, אף שעל פי הרישום בתיק זומן כדין. לפנים משורת הדין, ב"כ המאשימה לא עתר לשפוט את הנאשם בהיעדר באותו מועד וביקש לזמן את הנאשם 3 פעם נוספת, והפעם משתי כתובות שונות.

5.     ביום 29.4.19, בהיעדר אינדיקציה פוזיטיבית לביצוע ההזמנות ולאור הודעת המזכירות לקיומה של כתובת עדכנית שלישית, נדחה המשך הדיון והוטל על המאשימה לבצע מסירה אישית לנאשם.

6.     ביום 1.7.19 עתרה המאשימה למחוק את כתב האישום לצורך איתור הנאשם.

7.     ביום 18.6.20 הגישה המאשימה בקשה לחידוש ההליך, בציון כתובת עדכנית לנאשם. נקבע דיון מענה לתאריך 6.8.20. לאחר שזימון הנאשם מהכתובת שנמסרה חזר בציון "עזב", הוציאה המזכירות הודעה בהתאם למאשימה.

8.     ביום 6.8.20 הציגה המאשימה אישור בדבר ביצוע מסירה אישית לנאשם בכתובת שבכתב האישום בדרך של הדבקה בכתובת, לאחר אימות עם משפחת השכנים כי הנאשם אכן מתגורר בכתובת (ת/1).

לאור זאת, ולבקשת המאשימה, הנאשם נדון בהיעדרו וניתן פסק דין לחובתו. לפנים משורת הדין, ועל מנת שלא להעמיד את הנאשם בפני סכנת מאסר עקב אי ציות להוראת התחייבות (כפי שנקבע בעניין שני הנאשמים הנוספים במסגרת הסדר הטיעון), הסתפק בית המשפט במסגרת גזר הדין בהטלת כפל הקנס המקורי, כמקובל, ללא רכיב של התחייבות. יובהר, כי המדובר בקנס בסך 730 ₪.

9.     ביום 24.8.20 הוגשה הבקשה שבפניי לביטול פסק דין שניתן בהיעדר וזו תמצית נימוקיה:

א.     הנאשם טוען כי הוא אדם שומר חוק, הגיש בקשה להישפט והמתין תקופה ארוכה "לקבלת משוב" עד למכתב רשום שקיבל ביום 19.8.20 ובו פסק הדין.

ב.     בשיחה עם מוקד בית המשפט ביום 20.8.20 נמסר לו שזימון הודבק בכתובת האלון 48 ולא במסירה אישית. ברחוב האלון מספר בתים באותה הכתובת.

ג.       כמו כן, הוא ומשפחתו עזבו את המקום לכתובת אחרת - האלון 68 ברמת ישי בחודש פברואר. צורף הסכם שכירות.

ד.      הנאשם הצהיר כי מעולם לא קיבל זימון לדיון.

3

ה.     הנאשם מבקש אפשרות להציג את טענותיו כמקובל בחוק.

10.                        בהתאם להחלטת בית המשפט, הוגשה תגובת המאשימה, וזו תמצית נימוקיה:

א.     המאשימה מתנגדת לבקשה.

ב.     המאשימה מפנה להוראות הדין לגבי המצאת מסמכים בהליך פלילי, לחובות עידכון המרשם המוטלות על תושב, למעמד המשפטי של המרשם.

ג.       נטען, כי בהתאם לכל הוראות הדין שלעיל, בשים לב לבירור עם נציג החברה שביצעה את המסירה וכן לנוסח העדכני של המרשם, הרי שההמצאות לנאשם בוצעו כדין.

ד.      בנסיבות אלה, משבית המשפט לא חרג מסמכותו אין הצדקה לביטול פסק הדין.

 

 

דיון והכרעה

11.                        לאחר שעיינתי במכלול המסמכים שבתיק, בהודעות המזכירות ובעמדות הצדדים אני קובעת כי דין הבקשה להידחות.

12.                        מהתיק עולה, כי הנאשם זומן כדין לדיון ולא עלה בידו לסתור את חזקת המסירה. בנוסף שוכנעתי, כי לא נגרם לנאשם במקרה זה עיוות דין כתוצאה מדחיית הבקשה.

 

זימון הנאשם לדיונים

 

13.                        מהתיק עולה, כי הנאשם זומן כדין לדיונים - הן לדיון הראשון בעניינו במרץ 2019, טרם התליית ההליך, והן לדיון האחרון בעניינו בחודש אוגוסט האחרון.

 

14.                        על פי הרישום בתיק, זימון לנאשם לכתובת הרשומה דאז בכתב האישום - רחוב האלון 41, רמת-ישי, נמסר לידי הנמען הרשום בחודש פברואר 2019.

 

עמדת המאשימה כפי שהוצגה בדיון דאז (מיום 18.3.19) היתה, איפוא, לפנים משורת הדין.

 

15.                        הנאשם לא פעל עד אז, גם לא מאז אותו מועד לברר מה עלה בגורל בקשתו להישפט, ודי ברישום זה בתיק בית המשפט על מנת לסתור את טענת הנאשם בפנייתו לגבי אי קבלת "משוב" לבקשתו להישפט. אין בבקשה שהוגשה התייחסות להמצאה הראשונית, כאמור.

4

16.                        לאחר איתור הנאשם על פי כתובתו הרשומה דאז - רחוב האלון 48 רמת-ישי - ביצעה המאשימה מסירה ישירה לנאשם, על ידי הדבקה בכתובת הרשומה. על גבי כתב ההמצאה שנסרק לתיק נרשם, כי המיקום אף אומת עם שכנים במקום. המצאה זו מהווה המצאה כדין על פי סעיף 237(ד) לחוק סדר הדין הפלילי.

17.                        יצויין, כי הנאשם בבקשתו איננו כופר בכך כי הכתובת שלעיל הינה הכתובת הרשומה שלו באותו מועד. למעשה, תמצית מידע ממרשם האוכלוסין שצורף לתגובת המאשימה מלמד, כי כתובת זו היא עדיין כתובתו הרשומה של הנאשם.

18.                        לעניין זה, המצאת הסכם שכירות בכתובת אחרת (שלישית) ברחוב האלון ברמת ישי מחודש פברואר 2020 אינה מעלה או מורידה את תקינות ההמצאה על פי דין. הנאשם לא טען, כי פעל לעדכון כתובתו הרשומה, או כי הודיע למאשימה (במסגרת בקשתו להישפט) כי שינה את כתובתו, או כי נתן הוראה כדין לפקיד הרישום הודעה על שינוי כתובת למשלוח דואר.

19.                        אציין, בנוסף, כי פסק הדין נשוא הבקשה, הומצא גם הוא לנאשם באותה הכתובת - רחוב האלון 48 ברמת-ישי, וכעולה מהבקשה, הנאשם קיבל את פסק הדין שהומצא לו בכתובת זו בתוך ימים ספורים (אף שלטענתו מאז חודש פברואר מתגורר בכתובת אחרת).

20.                        הנה כי כן, לא מצאתי כי נפל פגם בזימון הנאשם לדיונים, ומשכך בית המשפט פעל במסגרת סמכותו לפי הוראות סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי, משדן את הנאשם בהיעדרו.

 

שאלת עיוות הדין

21.                        במסגרת הבקשה, אין התייחסות כלשהי לטענות הנאשם בנוגע להרשעתו בדין, לגופו של עניין ולא הועלתה טענת הגנה כלשהי מלבד בקשתו כי תינתן לו אפשרות להציג את טענותיי כמקובל בחוק".

22.                        בנסיבות אלה, אין בפניי כל טענה ממנה ניתן להיווכח כי דחיית הבקשה תגרום לנאשם עיוות דין. אף אין בפניי ולו קצה הגנה בעניינו של הנאשם.

23.                        בעניין זה כבר נפסק:

 

5

"בקשה לביטול פסק דין אין להגיש באופן סתמי וללא ביסוס הטענות המועלות בה. כפי שנקבע בעניין איטליא [רע"פ 9142/01), ע"ח], על המבקש להעלות בבקשתו לביטול פסק הדין את כל טענותיו, כולל אסמכתאות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשתו, ככל הנדרש. בית המשפט המעיין בבקשת הביטול מוסמך לדחותה על סמך האמור בה בלבד; כך ייעשה בוודאי אם הטענות אינן מאומתות והבקשה אינה מגלה עילה לביטול פסק הדין. בית המשפט מוסמך גם לבקש את תגובת המדינה לבקשה, אם ראה צורך בכך, ובנסיבות מתאימות וחריגות אף יזמן את הצדדים לדיון בבקשה אם יראה לנכון....

...לצערנו, מתקבל הרושם כי הפרקטיקה שנקבעה בעניין איטליא והטילה חובת פירוט ואימות על המבקש ביטול פסק הדין וחובה על בית המשפט לנמק את החלטתו, אינה מקוימת הלכה למעשה, ומן הראוי שבעניין זה יקפידו המעורבים בהליך ואף בתי המשפט, לפעול לפי הכללים האמורים" [ע"פ 4808/08 מ"י נ' שרון מנחם ע"פ 4808/08, פסקה 8, ההדגשות הוספו, ע"ח].

24.                        כאמור, לא זו בלבד שהבקשה בפניי אינה עונה על דרישות ההלכה הפסוקה, אלא שגם ראשית הגנה אין בפניי.

 

 

 

 

שאלת ההוצאות

25.                        אדגיש ואציין, כי לו עמדה בפני בית המשפט ראיות, ולו ראשוניות, לכך שיש בידו להעמיד הגנה בתיק לגופו של עניין ובכך נגרם לו עיוות דין בהרשעתו שלא בפניו, הייתי נוטה לקבל את הבקשה.

אף שהנאשם זומן כדין לדיונים ואף שעולה שהתרשל ממש, גם לשיטתו הוא, בעדכון כתובותיו, הבקשה היתה נבחנת ונדונה לגופה.

 

בית המשפט היה מבחין בין תוצאת ההליך - הרשעה שאפשר שעיוות דין ביסודה - ובין שאלת התרשלות הנאשם בהתנהלותו.

 

סוגיית ההתנהלות היתה נבחנת בהתאם, לתקנות סדר הדין הפלילי, במסגרת הטלת הוצאות משפט - הן לזכות המאשימה והן לזכות הנהלת בתי המשפט.

 

6

הוצאות המשפט במקרה כזה צריכות היו לתת ביטוי לטרחה הרבה, ולבזבוז משאבי הציבור המרובים שנגרמו כתוצאה מכך שהנאשם, גם לשיטתו הוא, לא טרח לעדכן את כתובתו הרשמית; לא טרח לאסוף דואר או המצאות מכתובותיו הקודמות (באותו הרחוב, ולא בעיר אחרת!); לא טרח לעדכן את הגורמים הרשמיים בכתובתו העדכנית; ולא טרח לברר באופן אקטיבי מה עלה בגורל בקשתו להישפט.

 

כתוצאה מהתנהלות נפסדת זו פעלו גורמים מקצועיים ומנהלתיים רבים - שהציבור משלם את שכרם - לאיתור הנאשם ולניהול הליך. הכוונה הן להוצאות ישירות והן להוצאות עקיפות. בין היתר, הוקצה זמן שיפוטי ביומן בית המשפט - זמן שיכול היה להיות מוקצה באופן יעיל יותר ולטובת מתדיינים אחרים הממתינים לבירור עניינם.

 

סביר מאד להניח, כי שקלול ההוצאות היה עולה פי כמה על סכום הקנס שהוטל על הנאשם בגין הרשעתו על פי דין.

 

גם מנימוק זה, חובה על בית המשפט, בעת מתן החלטתו, לתת ביטוי הולם לאיזון המתחייב ממכלול השיקולים הכרוכים בניהול הליכים שמקורם ב"ברירת משפט".

26.                        ואולם, כמפורט לעיל, משאין בפני בית המשפט ולו ראשית ראיה לעיוות דין שנגרם בפסק הדין לגופו - בית המשפט איננו נדרש לשקלול שאלת ההוצאות.

סוף דבר

27.                        נוכח כל האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

לפנים משורת הדין לא אחייב את הנאשם בהוצאות הבקשה.

28.                        המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

 

 

ניתנה היום, כ"ה אלול תש"פ, 14 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.