1

1.      הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") הורשעה בהכרעת דין מיום 16.6.16 בגדרי ת.פ. 36737-11-10 בביצוע עבירה של אי תשלום פדיון חופשה לפי סעיף 28(א)(2) לחוק חושפה שנתית, התשי"א-1951 ובעבירה של אי תשלום גמול עבודה בשעות נוספות לפי סעיפים 6 ו-26(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, ובגדרי ת.פ. 6722-12-10 הורשעה הנאשמת בעבירה של העסקה בשעות נוספות מעבר למותר לפי סעיפים 6 ו-26(א) לחוק שעות עבודה ומנחה.

2

2.      ההרשעות בגין אי תשלום פדיון חופשה וגמול עבודה בשעות נוספות התייחסו לחודש העסקה אחד. ההרשעה בהעסקת עובד בשעות נוספות מעבר למותר התייחסה ל-28 שבועות בהם ההעסקה בשעות נוספות הייתה מעל למותר.

3.      המאשימה הגישה טיעונים לעונש. הנאשמת, כדרכה בהליך זה, לא הגישה טיעונים לעונש.

4.      הקנס המכסימלי לכל העבירות בהן הורשעה הנאשמת הוא בסך 14,600 ₪.

5.      הנאשמת מבקשת לגזור קנס בין 80% ל-100% מהקנס המכסימלי.

6.      לעניין העבירה לפי סעיף 28 לחוק חופשה שנתית: בית הדין סבור שמתחם העונש ההולם בשים לב לערך המוגן, מידת הפגיעה בו (מדובר באי תשלום פדיון של 1.98 ימי חופשה) במדיניות הענישה ונסיבות העבירה הינו בין 10%-30% מהקנס, ובהתחשב בכך שהנאשמת היא חברה בפירוק גוזר בית הדין קנס לפי הרף התחתון במתחם בסך 1,460 ₪.

7.      לעניין העבירה של אי תשלום גמול עבודה בשעות נוספות, מתחם הענישה ההולם בהתחשב בכך שמדובר במקרה אחד שהוכח הינו בין 20% ל-50% ובית הדין גוזר קנס בשיעור 25% מהקנס המכסימלי בסך 3,650 ₪.

8.      לעניין העבירה של העסקה בשעות נוספות מעבר למותר, המתחם ההולם הוא בין 50% ל-90%, ובשים לכך שמדובר בהפרה נמשכת של החוק על פני תקופה ארוכה, מחליט בית הדין לגזור קנס בשיעור 90% מהקנס המכסימלי, בסך 13,140 ₪.

9.      הואיל והנאשמת היא חברה בפירוק אין בית הדין רואה טעם בהטלת התחייבות.

10.  זכות ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין לבית הדין הארצי לעבודה תוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ו, 27 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.