|
גזר דין לנאשם 1
כללי
1. הנאשם
1 (להלן גם: "הנאשם") הורשע, על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן,
בעבירת פציעה בנסיבות מחמירות. ביום 28.8.18 בשעה 14:10, בעקבות ויכוח בין
הנאשמים לבין המתלונן אגב שימוש בדרך, נאשם 1 זרק לעבר המתלונן צינור קטן מנחושת
שפגע בגבו. המתלונן גידף את הנאשמים והתקרב אליהם. נאשם 2 דחף אותו והמתלונן דחף
אותו בחזרה. נאשם 2 תפס את המתלונן והוא לא יכול היה לזוז. נאשם 1 הוציא סכין
"לדרמן" שהיתה על חגורת מכנסיו והכה באמצעותה את המתלונן מספר פעמים
בראשו. בשל כך נגרמו למתלונן חתך בקרקפת ראשו ושפשופים בצווארו, והוא נזקק
לטיפול רפואי שכלל סגירת החתך בסיכות.
2. הצדדים
הציגו הסדר דיוני ביחס לשני הנאשמים, לפיו כתב האישום תוקן, הוסכם כי הנאשמים
יודו בעובדות המיוחסות להם ויורשעו. בעניינו של נאשם 1 לא נערך הסדר לעניין
העונש. בעניינו של נאשם 2, שהורשע בעבירת תקיפה, הצדדים עתרו במשותף לעונש של
100 שעות שירות לתועלת הציבור, מאסר מותנה ופיצוי למתלונן, וזה העונש שנגזר
עליו.
3. תסקיר
שירות מבחן מיום 17.3.19 שנערך בעניינו של הנאשם מלמד כי הוא בן 31, נשוי ואב
לשניים ועובד כעצמאי בתחום המיזוג. הנאשם סיים אחת- עשרה שנות לימוד ועזב את
מסגרת הלימודים כדי ללמוד מקצוע טכנאות מזגנים. הוא עבד כשכיר בתחום זה כעשר
שנים ולפני מספר חודשים פתח עסק עצמאי. בשנת 2014 נישא, ובנו הצעיר סובל מבעיות
רפואיות.
הנאשם
נעדר הרשעות קודמות, וביחס לאירוע תיאר כי החלה מריבה על מקום החנייה עם
המתלונן, וכי המתלונן גידף אותם ובתגובה לכך הוא זרק לעברו צינור מתכת, שהיה
קטן, וכי המתלונן זרק עליו בחזרה את הצינור וקילל אותו. הוא חש פגיעה בכבודו
ובכבוד משפחתו. לאחר שהמתלונן לא עזב את המקום הוא תקף אותו. בהמשך הבין כי
המתלונן היה צפוי להשתלב בעבודות ניקיון בחברת המזגנים בה עבד ותיאר כי התנהגותו
כלפי המתלונן גרמה לו לבושה בפני מעסיקו.
שירות
המבחן התרשם, כי הנאשם התקשה להתייחס לפגיעה שנגרמה למתלונן והיה עסוק בפגיעה
שחש הוא עצמו בשל הקללות שספג. הנאשם הוסיף וטען כי למתלונן היו הזדמנויות רבות
לעזוב את המקום אבל הוא בחר להישאר.
הנאשם
שלל נזקקות טיפולית. לדבריו, התנהגותו האלימה אינה אופיינית לו ולכן אינו רואה
עצמו זקוק לסיוע בתחום שליטה בכעסים.
שירות
המבחן התרשם כי הנאשם גדל בסביבה נורמטיבית, השתלב בתעסוקה ומגלה אחריות
למשפחתו, וכי ייתכן שהתנהגותו האלימה והאימפולסיבית קשורה לדחק ולחץ שחש בשל
לידת בנו ומצבו הבריאותי. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה לקחת אחריות מלאה על
ביצוע העבירות, מצמצם מחומרת מעשיו, מתקשה לגלות אמפתיה כלפי המתלונן ומחזיק
בעמדה קורבנית. הוא אף מתקשה לערוך התבוננות פנימית על התנהלותו וקיים פער בין
תפקודו הנורמטיבי בדרך כלל, לבין חומרת העבירה ומאפייני האלימות החמורים שבה,
אשר ביטאו קושי להציב גבולות להתנהגותו ואימפולסיביות לא צפויה.
שירות
המבחן המליץ לגזור על הנאשם עונש קצר של מאסר בעבודות שירות.
4. ב"כ
המאשימה ביקשה לקבוע בעניינו של הנאשם מתחם עונש הולם שבין שמונה לשמונה - עשר
חודשי מאסר בפועל, וביקשה לגזור עליו עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל, מאסר על
תנאי, קנס ופיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪. ב"כ המאשימה הדגישה את הערכים
המוגנים שנפגעו באמצעות העבירה, את חומרתם הרבה של המעשים ואת הצורך בהרתעה
אישית בדרך של ענישה מאחורי סורג ובריח. ב"כ המאשימה תמכה טענותיה בפסיקה.
5. ב"כ
הנאשם הפנה אף הוא לפסיקה, ביקש לקבוע מתחם עונש הולם שמתחיל במאסר בעבודות
שירות וביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולגזור על הנאשם עונש של מאסר בעבודות
שירות. ב"כ הנאשם הדגיש כי לנאשם אין הרשעות קודמות, וכן הדגיש את הודייתו
בהזדמנות ראשונה, את אורח החיים הנורמטיבי שמנהל הנאשם וטען כי האירוע היה מקרי.
עוד הפנה ב"כ הנאשם לעונש שנגזר על נאשם 2 וביקש לשמור על עקרון אחידות
הענישה תוך התחשבות בפער בין העבירה שביצע הנאשם 2 לעבירה שביצע הנאשם.
6. הנאשם
בדברו הביע צער על מעשיו ואמר שלמד מהם לקח לעתיד.
מתחם העונש ההולם
7. הערכים
המוגנים על ידי העבירה שביצע הנאשם הם שלמות הגוף ותחושת הביטחון האישי במרחב
הציבורי.
8. הנאשם
תקף את המתלונן בשל עניין של מה בכך. מעשיו לא תוכננו מראש וספק אף אם הכיר את
המתלונן, ואולם הוא זה שפתח במעשי האלימות כשהשליך על המתלונן צינור, ובהמשך הכה
אותו מכות קשות באמצעות הסכין.
9. הנאשם
אמנם לא עשה שימוש בסכין כדי לדקור את המתלונן, ואולם הנזק שגרם למתלונן באמצעות
שימוש בסכין כנשק קר אינו נזק קל או פעוט. זאת ועוד, עצם הבאתה של סכין לתוך
מקום שבו מתרחש אירוע אלים מקימה סכנה כי מאן דהוא יעשה בה שימוש, אשר עלול
להוביל לתוצאות קשות ואף קטלניות.
10. בית המשפט העליון התייחס לא
פעם לנגע הפושה של אלימות כדרך לפתרון סכסוכים ועמד על הצורך לבערו, בין היתר
בדרך של ענישה מחמירה, שתישא עמה מסר מרתיע. ראו למשל האמור בע"פ 8991/10 מכבי
נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 27.10.11):
"בית משפט זה קבע ושב וקבע, בפסקי דין רבים מספור, כי יש
לעקור מן השורש את נגע האלימות שפשה בחברתנו. במלחמה זו מוטל על בתי המשפט תפקיד
חשוב ביותר, שעיקרו הוקעת התופעה וגזירת עונשים מחמירים על אלו הבוחרים לנקוט
בדרך האלימות ... המסר החד-משמעי שעל בתי המשפט להעביר הוא כי לא ניתן להשלים,
בשום מקרה, עם פתרון סכסוכים באלימות ובכוח הזרוע..."
11. בחינת
רמת הענישה הנוהגת בפסיקה מלמדת כי במקרים דומים בנסיבותיהם נגזרו עונשי מאסר
בפועל, ובמקרים חריגים נקבע כי אלה ירוצו בדרך של עבודות שירות. ראו למשל רע"פ 4968/14 פייבושנקו נ' מדינת ישראל
(פורסם בנבו 17.7.14); רע"פ5621/11 אלקובי נ'
מדינת ישראל (פורסם בנבו 5.2.12); רע"פ 77/08 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם
בנבו 9.1.08); רע"פ 2781/15 מחאמיד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו
27.4.15); עפ"ג (מרכז) 30709-01-12לופט
נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 27.3.12); עפ"ג (מרכז) 4625-01-17 חן נ'
מדינת ישראל (פורסם בנבו 18.4.17); עפ"ג (מחוזי י-ם) 60314-01-19 אמרזיאן
נ' מדינת ישראל (27.3.19); ת"פ (שלום ת"א) 22875-07-16 מדינת
ישראל נ' יוסף (פורסם בנבו 20.9.18).
12. מעשיהם של שני הנאשמים הם
מעשי בריונות מכוערים, ואולם קשה להשוות בין העונש שנגזר על הנאשם 2 לבין העונש
ההולם את מעשיו של הנאשם 1, שכן הם נבדלים זה מזה במספר היבטים: ראשית הנאשם 2
הורשע בעבירת תקיפה, שלצידה קבע המחוקק עונש של שתי שנות מאסר, שהיא קלה במידה
רבה מן העבירה שבה הורשע הנאשם, אשר לצידה נקבע עונש של שש שנות מאסר. שנית,
חלקו של כל אחד מהם במעשים היה שונה. בעוד שהנאשם 2 אחז במתלונן, הנאשם 1 הוא
שחולל במעשיו את האירוע, והכה בחמת זעם בראשו של המתלונן באמצעות נשק קר ופצע
אותו.
13. לנוכח האמור לעיל מתחם
העונש ההולם את מעשיו של הנאשם נע בין ארבעה לשישה- עשר חודשי מאסר בפועל ולצדם
עונשי מאסר מותנה ופיצוי לקורבן העבירה. נסיבות ביצוע העבירה ותוצאותיה החמורות,
אינן מאפשרות במקרה דנן לקבוע מתחם עונש הולם הכולל בתוכו מאסר בעבודות שירות.
העונש המתאים לנאשם
14. הנאשם בן, 31 ולזכותו אזקוף
היעדרו של עבר פלילי והודאתו במעשיו, שהיה בצידה חיסכון בזמן שיפוטי, ומידה
מסוימת של קבלת אחריות על המעשים.
15. עם זאת, קריאה מעמיקה של
תסקיר המבחן מלמדת כי למעשה הנאשם מחזיק בעמדה קורבנית, רואה את הפגיעה שנגרמה
לו עצמו כתוצאה מביצוע העבירה, אך מתקשה לראות את הפגיעה במתלונן, תוך שצמצם
מחומרתם של המעשים והתקשה לקבל עליהם אחריות מלאה. עובדות אלה יש בהן כדי ללמד
על קושי של הנאשם להפנים את הפסול שבמעשיו, והן מחייבות מתן משקל מסוים לשיקולי
הרתעה אישית שיבואו לביטוי בתוך מתחם העונש ההולם.
16. הנאשם שלל נזקקות טיפולית
כלשהי, מקום שבו שירות המבחן, סבר כי מאפייני אישיותו של הנאשם מצריכים טיפול שיסייע
לו לערוך התבוננות ביקורתית על התנהגותו האימפולסיבית והאלימה באירוע, תוך בחינה
מעמיקה של הגורמים לה. בהיעדרו של טיפול, קיים סיכון מסוים שהנאשם ישוב ויבצע
עבירות דומות בעתיד.
17. לצד זאת שקלתי גם את
התרשמות שירות המבחן כי ביצוע העבירה חריג לאורח חייו של הנאשם, וכי ברקע
לביצועה תחושות לחץ ודחק שחש בעקבות הולדת בנו והטיפול הרפואי שהצטרך הפעוט בשל
בעיות בריאות מהן סבל.
18. לבסוף שקלתי את הפגיעה
שעשויה להיגרם לנאשם ולמשפחתו כתוצאה מגזירת העונש בתוך מתחם העונש ההולם, והגם שנושא
זה הוא בעל משמעות, לא ניתן להעניק לו משקל מכריע שיצדיק חריגה לקולא מן המתחם.
19. לפיכך אני גוזרת אני גוזרת
על הנאשם את העונשים הבאים:
א.
חמישה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 28.8.17 עד יום 30.8.17.
ב.
ארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור עבירת
אלימות נגד הגוף מסוג פשע.
ג.
חודשיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור עבירת אלימות
נגד הגוף מסוג עוון.
ד.
פיצוי למתלונן, עד תביעה 1 בכתב האישום המתוקן בסך 3,000 ₪. הפיצוי ישולם בחמישה
תשלומים חודשיים שווים ורצופים, הראשון עד ליום 2.6.19 והבאים עד ל- 1 בכל חודש
עוקב.
20. המזכירות תעביר העתק גזר
הדין לשירות המבחן.
21. זכות ערעור לבית המשפט
המחוזי בירושלים בתוך 45 ימים מהיום.
|
