1

ביום 4.7.22 הוריתי לתביעה להעביר להגנה מסמך מפורט לגבי המועד בו התקבל התיק, או חלק ממנו, לראשונה בפרקליטות, יתר המועדים הרלוונטיים וההנחיה של היועץ המשפטי לממשלה, תוך התייחסות מפורשת לארכות שניתנו, אם בכלל.

התביעה הגישה הודעה לבית המשפט בה פירטה באופן כללי את טענתה לפיה כתב האישום הוגש במועד - ללא חריגה מהוראות סעיף 57א לחוק סדר הדין הפלילי והנחיית היועץ המשפטי לממשלה, שמספרה 4.1202 וכותרתה "משך טיפול התביעה בתיק עד להגשת כתב האישום". בתגובה, ההגנה ביקשה להורות לתביעה ליתן תשובה מפורטת הכוללת תאריכים והתייחסות למועד שבו התקבל התיק לראשונה בפרקליטות, וכן לגבי יתר המועדים הרלוונטיים, לרבות פירוט האורכות שניתנו.

2

לאור זאת נקבע לדיון לפניי, במהלכו העלו הסנגורים טענותיהם והמאשימה הפנתה להנחיית המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים) מיום 3.8.21. על פי הנחיה זו, שמכוונת כמובן לנציגי הפרקליטות, לאחר שהנאשם יבסס את טענתו לפגם שנפל בכתב האישום, בהתאם לטיב הטענה ולביסוסה תשיב לה התביעה. בהמשך צוין בהנחיה: "ככלל, די יהיה בהצרה בעל-פה בדבר המועדים. הצהרה זו יכולה לכלול פירוט של הארכות הטיפול בתיק, משך ההארכות, על ידי מי ניתנו והאם התקיימו עילות לעצירת הטיפול. אם ההגנה לא תסתפק בכך, תפנה בכל זאת לבית המשפט, וגם האחרון לא יסתפק בהצהרת התביעה בעל-פה, או אז תיאלץ התביעה להגיש לבית המשפט פירוט בכתב בדבר משכי הטיפול בתיק".

במהלך הדיון שלפניי חזר נציג התביעה וטען כי לאור לשון ההנחיה הוא מנוע מלפרט מעבר להודעת הפרקליטות בכתב. בהמשך הוגשה השלמת טיעון בכתב על ידי סניגורים של הנאשמים 4 ו-5.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, אני סבור שהצדק עם ההגנה. לא ניתן לברר את טענת ההגנה לחריגה מגבולות הזמנים שנקבעו בהוראות סעיף 57א לחסד"פ ובהנחיות היועץ המשפטי לממשלה מבלי שיימסרו תאריכים ביחס לתחנות השונות של הטיפול בתיק. למשל, נדרשת התייחסות לתאריך בו התקבל התיק בפרקליטות. ואם התיק התקבל במספר הזדמנויות (למשל כאשר מדובר בפרשה גדולה עם הסתעפויות) יש לפרט את המועדים השונים. יש לפרט את המועד בו חזר התיק להמשך טיפול היחידה החוקרת במסגרת השלמת חקירה או במסגרת אחרת ואת מועד החזרה, וכן מועד בו נשלחה הודעה ראשונה לגבי הליך השימוע והודעות נוספות בהמשך, לרבות התייחסות להליכי כופר, אם היו.

לא נטען בפניי, וממילא אינני סבור, שיש בפירוט המועדים כדי לפגוע באינטרס ציבורי כלשהו. מכל מקום, לא ניתן להידרש לטענת ההגנה בדבר חריגה מגבולות המועדים, כאשר התביעה טוענת "לאירועים מנתקים", מבלי לעמוד על התאריכים.

על פי תגובת התביעה, תיק החקירה נקלט בפרקליטות ביום 14.6.17 ביחס לפרשה הגדולה ("פרשת מגנזי"), בעוד שביחס לפרשה המסוימת (תיק המיסים) ניתן להבין שהחומר התקבל בפרקליטות בתחילת חודש פברואר 2018. לפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, תקופת ההעמדה לדין עומדת על שנה וחצי או שנתיים לכל המאוחר (לפי סעיף העבירה). אלא שכתב האישום הוגש בחודש נובמבר 2021. לכן, יש מקום לברר את טענת ההגנה, האם התאריכים האירועים המנתקים יכולים לגשר על פערי הזמנים. התביעה טוענת כי לפי שיטתה, כתב האישום הוגש במועד. על מנת לאפשר להגנה לבחון את הדברים, וכך גם בית המשפט, פשיטא שקיים הכרח בקבלת פירוט המועדים לפי תחנות הטיפול השונות.

להבנתי, זו גם רוח הדברים בהנחיית המשנה לפרקליט המדינה, על אף שהמדובר הנחיית המכוונת לנציגי הפרקליטות ואיננה מחייבת את בית המשפט כמובן. הדברים בהנחיה ברורים: יש לפרט (בהצהרה בעל פה) בדבר המועדים. לא ניתן להימנע מפירוט המועדים וההארכות. לכן, לא ירדתי לסוף דעתה של התביעה כיצד ניתן קרוא את ההנחיה אחרת.

3

כך או כך, ברור שהוראת בית המשפט מחייבת את התביעה ולכן, עליה לפרט ברחל בתך הקטנה, מועדים ותאריכים לגבי התחנות המרכזיות של הטיפול בתיק, כפי שפורט לעיל. הוראה זו מתחייבת מהצורך לקיים דיון מושכל וענייני בטענות ההגנה כעניין של שקיפות וכללי צדק דיוניים.

הודעה כאמור תימסר להגנה בתוך 7 ימים.

ניתנה היום, ב' אלול תשפ"ב, 29 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.