1

ביום 13.2.20 ניתן גזר דינו של הנאשם 2 במסגרתו הושת עליו בין היתר קנס בסך של 50,000 ₪. בהתחשב במצבו הכספי של הנאשם גזר הדין קובע כי הקנס ישולם ב - 25 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בסך 2,000 ₪ כל אחד, וזאת החל מיום 20.4.20.

ביום 22.3.20 הגיש הנאשם 2 בקשה לפריסת הקנס לתשלומים רבים יותר וכן לדחיית מועד התשלום הראשון. הנאשם נימק בקשתו בנסיבות טרגיות בהן איבד את בנו בתאונה וכן בשל משבר הקורונה. המאשימה הותירה ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט

בהחלטתי מיום 6.4.20 הורתי כי לאור הנסיבות הטרגיות המוזכרות בבקשתו של הנאשם 2, התשלום הראשון יחל ביום 20.10.20. כמו כן הורתי על חלוקה של הקנס ל- 50 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך של 1,000 ₪ כל אחד החל מיום 20.10.20 ובכל 20 לחודש עוקב.

כעת, הגיש הנאשם 2 בקשה נוספת לדחיית מועד תחילת התשלומים שכן מצבו הכספי לא השתפר והוא נעזר בבני משפחתו. חלק מבני משפחתו חלו בקורונה ונמצאו בבידוד.

2

המאשימה בתגובה התנגדה לבקשה וציינה כי בעבר ניתנה לנאשם 2 ארכה והוא עד עתה לא שילם את הקנס. טענותיו אינן נתמכות באף מסמכך ואינן מעלות נימוק ענייני.

על אף שאיני מסכימה עם מלוא טענותיה של המאשימה, נכונה טענתה כי כבר נדחה מועד תחילת התשלומים בחצי שנה וכן נפרסו התשלומים לעניות דעתי באופן המרבי שניתן לעשות.

תקופת הקורונה מציבה אתגרים כלכליים קשים ולא ידוע היה בחודש אפריל כי תימשך גם עתה. יחד עם זאת גזה"ד ניתן בחודש פברואר ומועד התשלום הראשון של הקנס הנדחה אמור להתחיל עוד כשבוע ימים.

לפנים משורת הדין נוכח תקופת הקורונה, מוצאת אני לנכון להעניק לנאשם 2 דחייה נוספת של המועד לתשלום התשלום הראשון של הקנס, ליום 20.1.21.

ספק בעיניי אם ניתן יהי לשוב ולחות את תשלום הקנס פעם נוספת שכן כבר עתה תעמוד תקופת הדחייה על כמעט שנה ממועד מתן גזה"ד.

לפיכך הנני מורה כי הקנס אשר הושת על הנאשם במסגרת סעיף 19ג לגזה"ד מיום 13.2.20 ישולם כפי שכבר הוחלט ב- 50 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בני 1,000 ₪ כל אחד, החל מיום 20.1.21 ובכל 20 לחודש עוקב.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד תשרי תשפ"א, 12 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.