1

ב"כ המאשימה- עו"ד אוסטרובסקי

ב"כ הנאשם- עו"ד דרבאשי

הנאשם הובא באמצעות שב"ס

רקע

2

הנאשם הורשע על פי הודאתו במיוחס לו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק- לפי סע' 12(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב - 1952; גניבת רכב - לפי סע' 413ב' לחוק העונשין, התשל"ז- 1977; נהיגה ללא רישיון (מעולם לא הוצא)- לפי סע' 10(א) לפקודת התעבורה (נ"ח), תשכ"א- 1961 ונהיגה ברכב ללא ביטוח- לפי סע' 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נ"ח), תש"ל- 1970.

הנאשם הודה כאמור במסגרת הסדר טיעון נעדר הסכמה עונשית. על פי כתב האישום בו הודה, ביום 23.6.18 סמוך לשעה 18:00, החנה המתלונן קטנוע שבבעלותו ברח' בעלי המלאכה 30 בתל אביב. ביום 24.6.18, סמוך לשעה 1:31, הגיע הנאשם למקום, הניע את הקטנוע בדרך שאינה ידועה והחל בנסיעה לעבר העיר רמאללה. בסמוך לשעה 1:40 לערך, נעצר הנאשם ע"י שוטרים כשהוא נוהג בקטנוע, סמוך לכניסה לישוב מבוא מודיעים. באותן נסיבות, שהה הנאשם בארץ שלא כדין.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה טענה כי בבצעו את העבירות מושא האישום בו הודה, פגע הנאשם בערכים המוגנים, שעניינם פגיעה בזכות המדינה לקבוע מי ייכנס בשעריה ופגיעה בזכות הציבור לקניינו ורכושו. עוד

ציינה כי הנאשם נעדר עבר פלילי ואולם על אף האמור יש להשית עליו ענישה מחמירה, בהינתן כי גניבת כלי רכב היא "מכת מדינה". המאשימה הפניתה לפסיקה ממנה מסיקה היא, כי מתחם העונש ההולם נע בין 24-12 חודשי מאסר בפועל ועתרה להשתת מאסר בפועל לתקופה שלא תפחת מ- 18 חודשים, וכן מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלונן. עוד עתרה לפסילת רישיון נהיגה בפועל ולפסילה על תנאי. המאשימה עדכנה כי הנאשם עצור מיום האירוע, 24.6.18.

ב"כ הנאשם, מנגד, טען כי יש לזקוף לקולא את הודיית הנאשם, חרטתו והחיסכון בזמן השיפוטי כתוצאה מכך. הנאשם נעדר עבר פלילי, בן בכור ואח לארבעה אחים, אשר עול פרנסת המשפחה עליו. לדבריו, הנאשם ביצע את העבירה מתוך מצוקה כלכלית. עוד ציין כי הנאשם הסכים למעצרו עד לתום ההליכים עוד בתחילת הדרך. לשיטת הסניגור, מתחם העונש ההולם נע בין 8 ל- 24 חודשי מאסר בפועל ויש להשית בנסיבות לא יותר מ- 8 חודשי מאסר, בשים לב להעדר נסיבות מחמירות ולשיתוף הפעולה של הנאשם עם השוטרים עם מעצרו. לדבריו, עתירת המאשימה למאסר שלא יפחת מ- 18 חודשים אינה מתיישבת עם טיעונה שלה באשר למתחם העונש לו טענה.

דיון וגזירת הדין

3

עקרון ההלימה - הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה מבקשת לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם, לשם גזירת עונשו של נאשם בנסיבות העבירה. העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה, שבהתאם לו נקבע מתחם העונש ההולם, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (ראו סע' 40א ואילך לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 ולהמחשה: ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל, מיום 5.8.13).

עסקינן בנסיבות ב"אירוע אחד" וזאת בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה (ראו: ע"פ 4910/13 אחמד בני ג'אבר נ' מדינת ישראל, מיום 29.10.14). אף לא נטען אחרת ע"י בעלי הדין.

באשר לקביעת מתחם העונש ההולם - הערכים החברתיים המוגנים אשר נפגעו כתוצאה ממעשי הנאשם הם הגנה על רכוש הציבור והסדר הציבורי, זכותו של הפרט והציבור גם יחד לתחושת ביטחון והגנה על ריבונות המדינה וזכותה לקבוע את זהות הבאים בשעריה.

גניבת כלי רכב הוכרה בפסיקה כ"מכת מדינה" הגורמת לפגיעה כלכלית קשה הן לפרט הניזוק והן לציבור בכללותו, ע"י הגדלת פרמיות הביטוח והצורך בשידרוג אמצעי המיגון. מכאן מובנת חקיקת עבירות ספציפיות הקשורות ברכב, שבצידן עונשי מאסר ממושכים.

בהתאם נקבע בע"פ 11194/05 אבו סבית ואח' נ' מדינת ישראל (מיום 15.5.96) כי:

"למרבה הצער, תופעת גניבות הרכב טרם נעקרה משורש, ומכת המדינה שאליה נדרש בית משפט זה לפני בדיוק עשור....כמעט שהפכה לעשר מכות; היא ממשיכה לנגוס ברכושם של רבים, ופגיעתה רעה כלכלית ואנושית. המעט שבידי בית משפט זה לעשות הוא לחזק את ידיהם של בתי המשפט הדיוניים בראייה מחמירה של העבירות הכרוכות בכך."

הנאשם פגע במעשיו בערכים המוגנים, בכך שבהיותו שוהה בלתי חוקי גנב את קטנועו של המתלונן, בשעת לילה מאוחרת.

מדיניות הענישה הנוהגת מלמדת ככלל על השתת מאסרים בנסיבות מעין אלה:

4

א.     ברע"פ 3776/13 טקאטקה נ' מדינת ישראל (מיום 27.5.13) נדחתה בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי- מרכז, אשר דחה ערעור על חומרת עונשו של המבקש. המדובר בנאשם בעל הרשעה קודמת, אשר הורשע בסיוע לגניבת רכב, קשירת קשר לפשע והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בית משפט השלום קבע מתחם עונש שבין 8 ל- 14 חודשי מאסר וגזר על המבקש 7 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, פסילת רישיון נהיגה וקנס בסך 2,500 ₪.

ב.     ברע"פ 2216/14 יוסיפיה נ' מדינת ישראל (מיום 1.4.14) נדחתה בקשה למתן רשות ערעור של המבקש, על פסק דין בו התקבל ערעור המדינה על קולת העונש. המבקש הורשע בשני מקרים של סיוע לגניבת רכב ונדון לשישה חודשי עבודות שירות. בית המשפט המחוזי החמיר את עונשו כדי 9 חודשי מאסר בפועל.

ג.       ברע"פ 2011/11 בדרן נ' מדינת ישראל (מיום 12.4.10) נדחתה בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר קיבל את ערעור המדינה והחמיר בעונשו של המבקש, על אף המלצתו החיובית של שירות המבחן, כדי 8 חודשי מאסר בפועל. המדובר בנאשם צעיר ונעדר עבר פלילי אשר הורשע בגניבת רכב ונסיון גניבת רכב.

ד.      בע"פ 2333/13 סאלם נ' מדינת ישראל (מיום 3.8.14) נדון עניינם של נאשמים בעבירות חמורות יותר מאלה בהן עסקינן. עם זאת נקבע מתחם ענישה הנע בין 8 ל- 24 חודשים לכל אחת מעבירות גניבת הרכב בהן הורשע המערער.

ה.     בעפ"ג 10851-05-15 (מחוזי חיפה) מדינת ישראל נ' צאלח (מיום 6.7.15), התקבל ערעור המדינה ועונשו של המשיב הוחמר כדי 17 חודשי מאסר בפועל. המדובר בשוהה בלתי חוקי אשר הורשע בין היתר בגניבת רכב, לאחר שקיבלו מידיו של אחר ובתמורה לתשלום אמור היה להסיעו לג'לג'וליה. הנאשם, בעל עבר פלילי, הודה במיוחס לו. קביעות בית המשפט קמא בדבר מתחם הנע בין 6 ל- 18 חודשים וענישה בת 9 חודשים- בוטלו.

ו.       בעפ"ג 34513-05-12 (מחוזי מרכז) טקאטקה נ' מדינת ישראל (מיום 10.7.12), התקבל ערעור הנאשם, באופן שבו תחת 24 חודשי מאסר שהושתו עליו בבית משפט השלום, הומרה תקופת המאסר ל- 18 חודשים. המדובר בשוהה בלתי חוקי, נעדר עבר פלילי, אשר הורשע בעבירות דומות לנסיבות שבפניי בתיק זה.

ז.       בת"פ 34104-10-14 (שלום ראשל"צ) מדינת ישראל נ' כוע (מיום 25.2.15), הדומה ביותר בנסיבותיו לנסיבות שבפניי בתיק זה, נדון הנאשם למאסר בפועל בן 18 חודשים, בשים לב לאמור בעניין טקאטקה דלעיל.

5

ח.     בת"פ 31456-06-13 (שלום ת"א) מדינת ישראל נ' חאמד (מיום 15.12.13) הורשע הנאשם, בעל עבר פלילי, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות כניסה לישראל שלא כחוק, גניבת רכב, החזקת כלי פריצה לרכב וגניבה. המדובר בגניבת רכב שנותר מונע וגניבת אופניים חשמליים. נקבע מתחם עונש שבין 8 ל- 20 חודשים. הנאשם נדון ל- 18 חודשי מאסר, מהם 4 בגין הפעלת מאסר מותנה.

ט.     בת"פ 9235-02-13 (שלום פתח תקווה) מדינת ישראל נ' אבו הניה (מיום 17.9.13) הדומה בנסיבותיו לענייננו נקבע מתחם ענישה שבין 8 ל- 18 חודשים והושת מאסר בפועל בן 12 חודשים.

י.       בת"פ 4613-11-12 (שלום פתח תקווה) מדינת ישראל נ' אבו סנינה ו-חסן (מיום 13.3.13), הדומה בנסיבותיו לענייננו נקבע מתחם ענישה שבין 7 ל- 18 חודשים והושת מאסר בן 8 חודשים.

האסמכתאות לעיל אינן ממצות, אך יש בהן כדי להצביע על המגמה הרווחת. הענישה המקילה ביותר שהוצגה אינה נוגעת, בחלק מן המקרים, לשוהים בלתי חוקיים.

לאחר שנדרשתי למכלול השיקולים הרלבנטיים אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין 8 ל- 22 חודשי מאסר בפועל.

באשר לקביעת העונש המתאים בגדרי המתחם - כאן רשאי בית המשפט להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה.

לחומרא שקלתי את נסיבות ביצוע העבירה והפגיעה בערכים המוגנים, בשים לב לכך כי לאחר גניבת הקטנוע נהג בו הנאשם עד שנתפס, ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח ובשים לב להיותו שוהה בלתי חוקי.

לקולא שקלתי את הודיית הנאשם, חרטתו והחיסכון בזמנו של בית המשפט. כמו כן נתתי את דעתי לנסיבותיו האישיות.

בהינתן כי לא מתקיימת הצדקה לדבר ולא נשמעה עתירה לכך, ממילא לא מצאתי לחרוג מגדרי מתחם העונש ההולם, לקולא או לחומרא.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כאמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי יש להשית על הנאשם מאסר בפועל. עם זאת, משך המאסר יהא כזה המצוי ברף הנמוך יחסית של המתחם.

6

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.     מאסר בפועל בן 11 חודשים, אשר ימנו מיום מעצרו, 24.6.18.

ב.     6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, שלא יעבור כל עבירת רכוש מסוג פשע.

ג.       3 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, שלא יעבור כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל.

ד.      פיצוי למתלונן בסך 1,000 ₪. הפיצוי ישולם עד לא יאוחר מיום 1.5.19.

ה.     הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך 5,000 ₪, שלא יעבור במשך 3 שנים כל עבירת רכוש או כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל. היה ולא יחתום כאמור עד למועד השחרור, ייאסר למשך 30 יום נוספים.

זכות ערעור כחוק, תוך 45 ימים, לבית המשפט המחוזי- מרכז.

תשומת לב שב"ס לכך כי יש להחתים את הנאשם על ההתחייבות האמורה עוד היום על מנת למנוע עיכוב אפשרי של שחרור הנאשם בבוא העת.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ט, 24 דצמבר 2018, במעמד הצדדים.