1

2

ב"כ המאשימה: עו"ד מאור לונדנר

ב"כ הנאשם: עו"ד מוצ'ה ממשרד עו"ד ליבת אביטל-אזולאי

רקע

1.                 הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות כדלקמן:

א.    הסעת שישה או יותר שוהים שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").

ב.     נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

ג.       נהיגה ברכב ללא ביטוח, לפי סעיף 2א לפקודת בטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל - 1970.

ד.     נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף לסוג הרכב, לפי סעיף 10א לפקודת התעבורה.

2.                 על-פי המתואר בעובדות כתב האישום ביום 23.6.15 על כביש 1 לכיוון מערב הסיע הנאשם 35 שוהים בלתי חוקיים ברכב שמיועד לכמות קטנה יותר של נוסעים, כשהוא ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא ביטוח.

3.                 הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו הנאשם הודה והורשע בכתב האישום המתוקן וישלח לקבלת תסקיר שירות מבחן.

תסקיר שירות המבחן

3

4.                 על פי תסקיר שירות המבחן מיום 19.1.16, הנאשם בן 44 נשוי ואב לחמישה ילדים. לדבריו לא עבד בשל שחרורו ממאסר כארבעה חודשים טרם מעצרו. סיים 5 שנות לימוד בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעו הוריו והצורך לסייע בפרנסת המשפחה. במשך השנים עבד כעובד ניקיון וכצבעי, ואף עבד במשך 5 שנים כעצמאי כשלאורך השנים סייע להוריו ואחיו במצבם הכלכלי. הנאשם תיאר קשיים כלכליים אליהם נקלע בעקבות מאסריו ועקב קשייו להמשיך ולעבוד בשיפוצים בשל בעיות בריאותיות מהן הוא סובל. מתאר כי משפחתו מתגוררת בצפיפות בדירת חדר. מסר כי אחד מבניו סובל מבעיות בריאותיות עקב מום מולד המצריכות טיפולים ומעקבים קבועים. בהתייחסו לעבירה הודה במיוחס לו ומסר כי ביצע את העבירה על רקע מצבו הכלכלי הקשה ותחושת חוסר אונים למרות שידע כי מדובר בעבירה על החוק. הנאשם ביטא חרטה וצער וכן רצון לשקם את חייו. שירות המבחן התרשם מנאשם המגיע מרקע משפחתי מורכב הכולל משפחה מרובת ילדים ואב אשר היה חולני לאורך שנות ילדותו. מציאות זאת תרמה להתפתחות תפקיד בו נדרש הנאשם למלא מחויבויות כלכליות מגיל צעיר. הנאשם בעל קושי בדחיית סיפוקים וניכרים דפוסי התנהגות אימפולסיביים ויכולת מצומצמת לשליטה וריסון עצמי במצבי חוסר אונים. להערכתם תחושת האחריות כלפי משפחתו מובילה אותו לפעול מתוך רצון ליצירת פתרונות זמינים ומהירים מבלי לעמוד על חומרת העבירה. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה להפנים משמעותו של החוק לאורך השנים ושמירה על גבולותיו, כאשר מעורבותו בהליכים משפטיים רבים לא היוותה עבורו גורם מרתיע ומציב גבולות. ניכר כי לאורך השנים לא ערך שינוי משמעותי ויסודי בחייו, שכן נוטה לצמצם ולטשטש מניעי התנהגותו תוך שמבליט מצוקתו ונוטה להשליך האחריות על גורמים חיצוניים. לאור כל זאת המליץ שירות המבחן על הטלת עונש מאסר בפועל.

ראיות לעונש

5.                 ת/4 - תמונות הרכב בו הוסעו השב"חים.

6.                 נ/1- נ/2 - מסמכים רפואיים הנוגעים לאביו ולבנו של הנאשם.

טיעוני הצדדים

4

7.                 לטענת ב"כ המאשימה, עוה"ד מעין דואק ורוני מרקוביץ, הנאשם הסיע 35 שב"חים בנסיבות מחמירות כאשר הוא ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, שעה שמדובר בכמות שעולה על המותר על פי רישיון הרכב. לנאשם 6 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, נהיגה פוחזת וכן שני מקרים של הסעות שב"ח משנת 2005. היינו מדובר במי שכבר ביצע עבירות מסוג זה בעבר ואף נשפט בגינן ועדיין ממשיך ומבצעם. כמו כן לנאשם 56 הרשעות תעבורתיות. בשנת 2012, 2010 ו- 2008 הורשע בנהיגה בפסילה והוא פסול מלנהוג למשך 10 שנים. כמו כן לחובתו של הנאשם מאסר על תנאי בן שנה מגזר דין שניתן ביום 8.2.12. הנאשם שוחרר ביום 15.8.12 ועל כן המאסר על תנאי חל. בנוסף לחובתו של הנאשם פסילה על תנאי. מתמונת הרכב (ת/4) ניתן לראות כי מדובר ברכב שנועד להעברת משא ולא בני אדם. נערך שינוי ברכב, הוספו לו ספסלים ולשם נדחקו 35 השב"חים. תסקיר המבחן שלילי וממליץ על עונש מאסר בפועל. מתחם העונש בתיק הינו החל מ- 24 ועד ל- 36 חודשי מאסר. לפיכך עתרו ב"כ המאשימה לחרוג לחומרה מהרף העליון נוכח רצידיביזם, להפעיל המאסרים על תנאי והפסילה על תנאי במצטבר. הנאשם פסול למשך 10 שנים, ואולם לא היה בכך כדי להרתיעו ועל כן עתרו ב"כ המאשימה להשית עליו פסילה ארוכה יותר. כמו כן עתרו ב"כ המאשימה לחלט טלפון וכסף שנתפס על הנאשם.

8.                 לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד ליבת אביטל-אזולאי, הנאשם מפרנס 5 נפשות בנוסף להוריו שחיים עימו. מצבו המשפחתי מורכב ורגיש. אביו חולה וגם בנו חולה מאוד וזקוק להשתלת כליה. לנאשם היו הזדמנויות תעסוקתיות מוגבלות מאוד. מצבו הכלכלי של הנאשם קשה מאוד וגם שירות המבחן המליץ להימנע מהטלת קנס בשל כך. הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, הוא הביע רצון עז לשקם את חייו ולצאת מעולם הפשע. כיום מדיווח העובדת הסוציאלית בכלא הוא עובד ומתפקד בתוכנית שיקום. לולא היה הנאשם עצור היה מקום להביא את התיק בפני בית משפט קהילתי ולשים דגש על שיקום חייו של הנאשם. באשר להפעלת המאסר המותנה, לטענת ב"כ הנאשם המאסר על תנאי אינו חל, לחלופין אם הוא חל ראוי להפעילו בחופף לכל מאסר שיושת בתיק זה. לפיכך עתרה ב"כ הנאשם להטיל על הנאשם מאסר שלא יעלה על 12 חודשים, להימנע מהטלת קנס ולחלופין לקבוע כי הקנס ישולם לאחר שחרורו מן המאסר.

9.                 הנאשם הביע חרטה על מעשיו.

דיון - קביעת מתחם העונש ההולם

10.             כתב האישום מתאר אירוע אחד, ומכאן שיש לקבוע בגינו מתחם עונש הולם אחד.

11.             במקרה דנן, הערכים החברתיים שנפגעו בעבירות הסעת שוהים בלתי חוקיים הינם פגיעה בסמכות המדינה לקבוע את זהות הבאים בשעריה וכן פגיעה פוטנציאלית בביטחון מדינת ישראל. יש להגן על תושבי המדינה מפני פוטנציאל הסיכון הביטחוני הטמון בעבירות מסוג זה שכן המסיע אינו יודע מהי מטרתם האמיתית של הנוסעים שאותם הוא מסיע. הערך החברתי אשר נפגע בגין עבירות התעבורה הינו בטחון ציבור המשתמשים בכבישי הארץ.

5

12.             בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי הפגיעה בערך המוגן הינה ברף גבוה וזאת נוכח המספר הרב של השוהים הבלתי חוקיים שאותם הסיע הנאשם (35 שוהים בלתי חוקיים) ונוכח העובדה כי בשעה שעשה זאת היה הנאשם פסול מלנהוג. כבר נפסק לא אחת כי "חטאם של המסיעים גדול מחטאם של השוהים הבלתי חוקיים, שכן הראשונים חוטאים ומחטיאים את הרבים" (ראו דברי כב' המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין בע"פ 617/15 מונתסאר נ' מדינת ישראל (2.4.15)).

בעניין חומרתן של עבירות הנהיגה בזמן פסילה ראו רע"פ 2221/11 הראל נ' מדינת ישראל (24.3.11):

"נהיגה בזמן פסילה אינה סטירת לחי לחוק בלבד, אלא סיכון לכולי עלמא, לנהגים ולהולכי הרגל מסביב, שהרי אם מצא בית המשפט כי פלוני אסור שיחזיק הגה בידו וינהג ברכב, מעיד הדבר על מסוכנותו על הכביש."

             וכן רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (24.1.11):

"עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהןלא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת".

13.             בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים בהם מספר השבחים היה נמוך יותר ממספרם בתיק זה הוטלו עונשי מאסר בפועל הנעים החל משבעה חודשי מאסר ועד ל- 20 חודשי מאסר כמפורט להלן: ע"פ 2789/13 מדינת ישראל נ' חמדי (4.8.13), ע"פ 617/15 מונתסר נ' מדינת ישראל (2.4.15), עפ"ג (מח' מרכז-לוד) 1057-01-15 שוויקי נ' מדינת ישראל (22.2.15), ע"פ (מח' י-ם) 4504-09 מדינת ישראל נ' סלימה (22.9.09), עפ"ג (מח' י-ם) 17636-04-14 דוויק נ' מדינת ישראל (18.9.14), ת"פ (רמ') 59057-06-15 מדינת ישראל נ' געברי (6.9.15), ת"פ (רמ') 16630-07-14 מדינת ישראל נ' ג'אבר (2.3.15).

14.             במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 ט' לחוק), יש ליתן את הדעת לכך שהנאשם הסיע על כביש 1 לכיוון מערב 35 שוהים בלתי חוקיים ברכב שמיועד לכמות קטנה יותר של נוסעים, כשהוא ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא ביטוח. לנאשם אין יכולת לדעת מה כוונתם האמיתית של האנשים אותם הוא מסיע, ועל כן במעשיו אלו עלול היה לגרום לפגיעה בתושבי מדינת ישראל. כמו נסיעה בכביש שהוא פסול מלנהוג ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, כשהוא מסיע כמות גדולה מהמותר יוצרת אף סיכון לנוסעים עצמם ולמשתמשים אחרים בדרך. הנאשם ביצע את העבירות למטרת רווח כלכלי, נוכח מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו.

6

15.             בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), סבורני כי מתחם העונש ההולם הינו החל מ - 8 חודשי מאסר ועד ל- 24 חודשי מאסר.

16.             במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מהמתחם, לחומרה או לקולא.

תחולת המאסר על תנאי

17.             בפ"ל (תעבורה י-ם) 1828-02-12 מדינת ישראל נ' אבו רמילה (8.2.12) הטיל בית המשפט על הנאשם, בין היתר, מאסר על תנאי בן שנה למשך שלוש שנים בגין נהיגה בזמן פסילה, ואולם בגזר הדין לא צוין המועד ממנו יחול התנאי. לטענת המאשימה התנאי חל ואילו לטענת ההגנה לא ניתן להחיל את התנאי.

18.             לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי התנאי חל. סעיף 52 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 קובע כדלקמן:

" (א)    הטיל בית המשפט עונש מאסר, רשאי הוא להורות בגזר הדין שהעונש, כולו או מקצתו, יהיה על תנאי.

            (ב)       .....

            (ג)        תקופת התנאי תתחיל ביום מתן גזר הדין ואם הנידון נושא אותו זמן עונש מאסר - ביום שחרורו מן המאסר; אולם תקופה שאסיר נמצא בה מחוץ לבית הסוהר בשל שחרור בערובה מכח סימן ב' בפרק ג' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, בשל חופשה מיוחדת או מכח סימן ב1 לפרק ו', יראו אותה כתקופת תנאי מצטברת לתקופת התנאי שקבע בית המשפט; והכל כשבית המשפט לא הורה אחרת."

19.             בע"פ 7510/00 במנוקלר נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 258, 268-269 הבהירה כב' השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש את סוגיית מועדי כניסתו לתוקף של המאסר על תנאי לפי סעיף 52(ג) לחוק העונשין בדברים הבאים:

"במצב שבו נגזר עונש של מאסר על-תנאי על נאשם המצוי במאסר תידחה תחילת תקופת התנאי השיפוטית עד למועד שחרורו מן המאסר. חריג זה נועד לשמור על האפקטיביות של התנאי במצב שבו הנאשם מרצה עונש מאסר... החריג משעה אפוא את כניסתו לתוקף של התנאי עד לשחרורו של הנידון מן המאסר בפועל כדי שהתנאי, שהוא אמצעי שנועד להרתעה, יחול עליו בהיותו אדם חופשי היכול לבצע עבירות נוספות, ולא יחול עליו כאשר הוא ממילא נתון במאסר ומוגבל במעשיו.

...

7

כדי להגשים תכלית זאת נקבע בע"פ 4180/92 מדינת ישראל נ' נעים, כי גם אם נאשם לא שהה במאסר בעת מתן גזר-הדין, אולם גזר-דינו כלל עונש מאסר על-תנאי לצד עונש של מאסר בפועל, הרי שעניינו ייכלל בגדר החריג, ותקופת התנאי השיפוטית תחל רק עם שחרורו ממאסרו. בהתאם לכך, נידון "הנושא אותו זמן עונש מאסר" הוא גם נאשם שהוטל עליו עונש מאסר".

20.             כלומר, על-פי סעיף 52(ג) לחוק העונשין, גם אם לא נכתב מפורש מועד תחילת התנאי הרי שלפי סעיף 52(ג) קבע המחוקק כי ככל שנושא הנידון מאסר, יחל התנאי מיום שחרורו מן המאסר, ועל-פי פסיקת בית-המשפט העליון, נאשם שנגזרו עליו עונשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי, מבלי שניתן עיכוב ביצוע לעונש המאסר בפועל, הרי שהמאסר על תנאי יחל מעת שחרורו מן המאסר.

הנאשם במקרה שלפניי נדון בתיק הקודם לעונש מאסר בפועל ולמאסר על תנאי, ללא עיכוב ביצוע של עונש במאסר בפועל ומכאן שהינו בגדר מי "שנושא אותו זמן עונש מאסר" כלשון הסעיף. הנאשם שוחרר ממאסרו ביום 15.8.12, ועל כן זהו המועד ממנו מתחיל לחול התנאי למשך שלוש שנים. הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בתיק דנן ביום 23.6.15, היינו בתוך תקופת התנאי, ומשכך חל התנאי וניתן להפעילו.

גזירת העונש המתאים לנאשם

21.             בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא'). במסגרת זו מן הראוי ליתן את הדעת לנסיבות הבאות:

א.          הפגיעה של העונש בנאשם ובמשפחתו, לרבות בשל גילו; הנאשם בן 44 נשוי ואב לחמישה ילדים, מתגורר בדירת חדר יחד עם משפחתו ועם שני הוריו בהם הוא תומך כלכלית. מצבה הכלכלי של משפחתו קשה. אין ספק כי עונש מאסר יפגע בנאשם ובמשפחתו הנתמכת על ידו.

ב.           נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב; הנאשם הודה במיוחס לו, הביע חרטה ונטל אחריות למעשיו.

8

ג.             נסיבות חיים קשות שהיתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה; הנאשם הפסיק את לימודיו על רקע קשיים כלכליים של הוריו וצורך לסייע בפרנסת הבית. במהלך השנים תמך הנאשם בהוריו וכן ברעייתו ובילדיו. המצוקה הכלכלית הקשה בה נמצא הוא ומשפחתו נמצאת ברקע לביצוע העבירות. עוד יש לתת את הדעת למצב הבריאותי של בני משפחתו (נ/1, נ/2)

ד.           עברו הפלילי של הנאשם או העדרו; לחובתו של הנאשם 6 הרשעות קודמות בעבירות ניסיון לגניבת רכב, גניבת רכב, נהיגה פוחזת, הסעת תושב זר, החזקת נכס חשוד כגנוב, הפרעה לשוטר, איומים ושבל"ר. בגין הרשעות אלו ריצה הנאשם שלושה מאסרים. אחד מהמאסרים היה בגין שתי עבירות הסעת תושב זר אשר בוצעו בשנת 2005. כמו כן לחובתו של הנאשם מאסר על תנאי בן שנה אשר הוטל בפ"ל (תעבורה י-ם) 1828-02-12 מדינת ישראל נ' אבו רמילה (8.2.12). עברו התעבורתי משמעותי וכולל 56 הרשעות קודמות, כאשר הנאשם אף ריצה עונשי מאסר בפועל ובעבודות שירות בגין תיקי התעבורה.

22.             עוד יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת היחיד בגדרו של המתחם, וזאת בשים לב לכך שהנאשם שב ומבצע עבירות וזאת על אף שכבר נשפט ונידון לעונשי מאסר וכן כי עונשי מאסר בפועל ובכוח אין בהם כדי להרתיעו מלשוב לסורו. אף תסקיר שירות המבחן, שאינו חיובי, מחזק את הצורך בהרתעת הנאשם.

23.             באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל לצד הפעלת המאסר על תנאי במצטבר ועונשים נוספים. לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה להפעלת התנאי בחופף וזאת לנוכח עברו הפלילי והתעבורתי, התסקיר שאינו חיובי ומכלול השיקולים המפורטים לעיל.

הקנס הכספי

24.             המדובר בעבירה אשר בוצעה למטרת רווח כלכלי ועל כן ראוי להשית קנס כספי תוך התחשבות במצבו הכלכלי של הנאשם ובתקופת המאסר שמוטלת עליו. לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה אף לחלט את הכסף שנתפס ברשותו ואת מכשיר הטלפון הנייד שלו.

סוף דבר

25.             אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.          12 חודשי מאסר בפועל, שמניינם מיום מעצרו, 23.6.15.

ב.           הפעלת מאסר על תנאי בן 12 חודשים אשר הוטל בפ"ל (תעבורה י-ם) 1828-02-12 מדינת ישראל נ' אבו רמילה (8.2.12) במצטבר לעונש המאסר שהוטל בתיק זה. סה"כ ירצה הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל שמניינם מיום מעצרו.

9

ג.             8 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל.

ד.           6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור הנאשם במשך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

ה.          24 חודשי פסילה בפועל מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה החל מיום שחרורו מן המאסר וזאת במצטבר לכל עונש פסילה אחר שבו נושא הנאשם.

ו.             הפעלת פסילה על תנאי למשך שנה שהושתה בת"פ (י-ם) מדינת ישראל נ' אבו רמילה (11.7.13)בחופף לעונש הפסילה שהוטל בתיק זה. סה"כ 24 חודשי פסילה בפועל וזאת במצטבר לכל עונש פסילה אחר שבו נושא הנאשם. הנאשם יפקיד את רשיונו או הצהרה מתאימה במזכירות בית המשפט.

ז.            12 חודשי פסילה על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך שנתיים מיום שחרורו מן המאסר עבירה של הסעת שוהה בלתי חוקי או על עבירת התעבורה שבה הורשע.

ח.          קנס כספי בסך של 2,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון שבהם ביום 1.7.17. לא ישולם תשלום כלשהו במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מיידי.

ט.          מכשיר הטלפון הנייד והכסף שנתפסו ברשות הנאשם יושבו למיופה כוח מטעמו, לאחר היות גזר הדין חלוט. יתר המוצגים, יושבו לבעליהם, ובהעדר בעלים יושמדו או יחולטו לפי שיקול דעת קצין משטרה.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק גזר דין לשירות המבחן.

      זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, ט"ו אדר א' תשע"ו, 24 פברואר 2016, בנוכחות הצדדים.