1

06 אוקטובר 2015

לפני:

כב' השופט אורן שגב

החלטה

1.      בפניי בקשת הנאשמים להורות על ביטול כתב האישום אשר מייחס להם עבירות של ניכוי שלא כדין (עבירה על סעיפים 25 ו- 25ב(ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן - "חוק הגנת השכר") ואחריות נושא משרה בתאגיד (עבירה על סעיפים 25 ו- 25ב(ב) ו- 26 לחוק.

2.      בהתאם לכתב האישום הנ"ל, אשר הוגש כנגד הנאשמים ביום 30.03.14, הנאשמים ניכו לכאורה סכומי כסף שונים משכרם של שני עובדים שהועסקו אצל הנתבעת 1 תחת הכותרת 'מפרעה', וזאת בניגוד לחוק.

3.      ביום 27.08.15, לאחר הגשת הבקשה דנן, הגישה המאשימה כתב אישום מתוקן, השמיטה את המילה 'מפרעה' וטענה כי הנאשמת 1 ניכתה משכרם של עובדים אלה סכומי כסף מבלי שהסכומים הנ"ל ניתנו או הוקדמו במהלך החודש הקודם לניכוי.

4.      בפי הנאשמים מספר טענות:

(א)  עובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה, שכן מדובר על ניכוי מקדמות על חשבון שכר עבודה, בהתאם להוראות סעיף 25(א)(7) לחוק הגנת השכר;

2

(ב)   הגשת כתב האישום וניהול הליך פלילי עומדים בסתירה לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית, שכן מדובר בעבירות לכאורה שהעונש בצדן הוא עיצום כספי ועל כן על הרשות לפעול כנגדם במישור המנהלי ולא במישור הפלילי באמצעות הגשת כתב אישום;

(ג)    בנסיבות המקרה דנן, מדובר על שני עובדים ותיקים של הנאשמת 1 מתוך עשרות ואף מאות של עובדים; מדובר על 'מפרעה', כלשון כתב האישום, בסך 1,300 ₪ ונוספת בסך 995 ₪ ביחס לעובד אחד ואילו ביחס לעובד השני מדובר על סכום של 209.06 ₪ בלבד; המפרעות הנ"ל ניתנו 5 שנים עובר להגשת כתב האישום; אין תיעוד בתיק לגבי קיומה של התייעצות אצל המאשימה ביחס לאפשרות לבכר הליך מנהלי על פני ההליך הפלילי, דבר שעומד בסתירה לחובת הרשות לפעול בשקיפות, תוך מתן אפשרות להעביר את החלטותיה תחת שבט הביקורת.

(ד)   ביחס לנאשם 2, יש לבטל את כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, בהתאם לסעיף 149(10) לחסד"פ, שכן אילו המאשימה היתה פועלת במישור המנהלי, כנדרש וכמצופה ממנה, הוא לא היה חשוף לכתב אישום ולניהול הליך פלילי כנגדו כנושא משרה.

5.      המאשימה בתגובתה התנגדה לבקשה וטענה כי:

(א)  השימוש שבתי המשפט המשפט עושים בסמכות המוקנית להם לבטל כתב אישום בהתאם לסעיף 149(10) לחסד"פ, חריג ונדיר ומיושם רק שעה שעולה כי התנהגותה של הרשות כלפי הנאשם בלתי נסבלת, שערורייתית ומקוממת בהתעמרותה, באופן שאין הדעת ותחושת הצדק יכולות לעמוד מנגד. עיקרון זה מושרש היטב בפסיקותיהם של בית המשפט העליון, של בית הדין הארצי לעבודה ובספרות מלומדים.

(ב)   הוראות החיקוק אליהן הפנו הנאשמים אינן רלוונטיות בנסיבות המקרה, בו כתב האישום מייחס לנאשמים עבירה לכאורה לפי סעיף 25 לחוק.

(ג)    העבירות המיוחסות לנאשמים בוצעו לכאורה טרם כניסתו של חוק הגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2012 ועל כן המסלול היחיד שעמד בפני המאשימה הוא המסלול הפלילי, מה עוד שעבירה לפי סעיף 25 לחוק הנה פלילית ממילא.

3

(ד)   כנגד עיניו של התובע עמדו הוראות סעיף 62(א) לחסד"פ ואין צורך בתיעוד התייעצות.

(ה)  עובדות כתב האישום מגלות בבירור עבירה לכאורה ולכן אין בסיס לטענת הנאשמים כי העובדות המיוחסות לנאשמים אינן מגלות עבירה. בנוסף, ביום 27.08.15 הוגש כת באישום מתוקן כנגד הנאשמים ושם קיים פירוט ברור וחד משמעי של העובדות המיוחסות להם.

6.      הנאשמים הגישו תשובה קצרה לתגובתה מאשימה, ובה טענו, בין היתר, כי תיקון כתב האישום לאחר שהוגשה בקשת הנאשמים לביטולו של כתב האישום הראשון, מהווה התנהלות שלא בתום לב.

7.      עוד טענו כי שני הסכומים שנוכו משכרו של העובד (1,300 ₪ ו- 500 ₪) הוחזרו לו בתלושי השכר העוקבים ובנוסף שבו על הטענה בדבר חלותו של חוק הגברת האכיפה של דיני העבודה ועל כך שבהתאם לאמור בו, היתה המאשימה צריכה להימנע מהגשת כתב אישום.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מן הטעמים המפרטים להלן.

8.      מטבע הדברים, משתוקן כתב האישום, אתייחס בהחלטה זו לכת בהאישום המתוקן.

9.      כאמור לעיל, סעיפי האישום המיוחסים לנאשמים הם: 25(4), 25(6) ו- 25(7) וכן סעיף 25ב(ב) לחוק הגנת השכר, הקובע כי מעסיק שפעל בניגוד להוראות סעיף 25, דינו - מחצית הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין.

4

10.  לכאורה אפוא מדובר על עבירות מנהליות, שכן המחוקק קבע ברירת קנס לגביהן, אלא שעיון בתוספת השנייה לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985 (להלן - "חוק עבירות מנהליות"), מגלה כי המחוקק לא הכליל את חוק הגנת השכר בקבוצת חוקי העבודה המנויים בתוספת ולפיכך, לא ניתן לקבוע כי מדובר בעבירה מנהלית, כשמשמעה בחוק הנ"ל.

11.  המסקנה המתבקשת מכך הנה כי סעיף 15 לחוק עבירות מנהליות, המחייב את רשויות התביעה לנמק מדוע בחרו להגיש כת באישום חלף קנס מנהלי - אינו חל בענייננו, ומבחינה זו, דין טענת המדינה כי לא חלה עליה חובת הנמקה במקרה דנן, להתקבל.

12.  לעומת זאת, חוק הגנת השכר מנוי בתוספת השנייה לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011 (להלן - "חוק הגברת האכיפה"), אלא שסעיף 3 לחוק הנ"ל קובע כי הממונה רשאי להטיל עיצום כספי על מעסיק שעבר על אחת מההוראות המנויות בתוספת השנייה לחוק זה, ובענייננו, 'איסור ניכוי סכומים משכרו של עובד לפי סעיף 25 לחוק הגנת השכר' (סעיף 16 לחלק ב' בתוספת השנייה לחוק הגברת האכיפה).

13.  מכאן, שהמחוקק השאיר את הבחירה בין הטלת עיצום כספי לבין ניהול הליך פלילי לשיקול דעתו של הממונה ולא הטיל עליו חובת הנמקה.

14.  לפיכך, אין במועד כניסתו לתוקף של החוק להגברת האכיפה ביחס למועד ביצוע העבירה כדי להעלות או להוריד, שכן ממילא הממונה רשאי אך לא חייב לבחור במסלול המנהלי.

15.  כידוע, בית הדין לא ישים עצמו בנעלי הרשות שלה ניתנה הסמכות לפעול על פי דין, אלא מקום בו מוכח, כי שיקול הדעת לא הופעל כלל או הופעל בחוסר סבירות קיצוני, שרירות לב או בניגוד לכללי הצדק הטבעי.[1] מכאן, שהביקורת השיפוטית על החלטות התביעה היא בהתאם לכללים המקובלים במשפט המנהלי, ובענייננו, סבירות שיקול הדעת שהופעל במקרה זה.

16.  הואיל ובמקרה דנן לא קיימת חובת הנמקה, והמאשימה השתמשה בסמכות הנתונה לה מכוחו של סעיף 62(א) לחסד"פ, לא מצאתי כי מתקיים בסיס להורות על ביטולו של כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק.

5

17.  לא נעלמה מעיניי טענת הנאשמים, כי התנהלותם עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 25 לחוק הגנת השכר וכי הסכומים שנוכו משכרו של העובד הושבו לו במסגרת תשלום שכר החודש העוקב. כך גם לגבי הטענה כי ביחס לעובד הנוסף מדובר בניכוי סכום של כ- 200 ₪ בלבד, אלא שטענות אלה מקומן יפה לשלב הראיות ולא לשלב מקדמי זה, בו נדרש לבית הדין להורות על ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק.

18.  לאור כל האמור לעיל, ראיתי לדחות את הבקשה.

סיכומו של דבר

19.  הבקשה לביטול כתב האישום - נדחית.

20.  המזכירות תקבע את התיק להקראה בפניי בהתאם לסדרי העבודה.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ו, (06 אוקטובר 2015), במעמד הצדדים/בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.