1

ביום 5.8.19 דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקש לבטל צו הריסה מנהלי שהוצא ביום 21.2.19, לשם הריסתה וסילוקה של עבודה אותה ביצע המבקש במקרקעין חקלאיים ביסוד המעלה, לרבות בניית גדר היקפית מפח + שער ברזל, הקמת קונסטרוקציית סככה, הקמת מבנה יביל בגודל 15 מ"ר וסלילת דרך גישה.

ביום 28.8.19 הגיש המבקש ערעור על ההחלטה ובצדה את הבקשה דנן לעיכוב ביצוע צו ההריסה.

המשיבה הגישה תגובה לבקשה בה התנגדה לה, ולכן קיימתי היום דיון בבקשה במעמד הצדדים בו חזרו על טענותיהם.

לאחר שבחנתי את הבקשה, כתב הערעור וטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה להתקבל.

2

אכן, כפי שציינה ב"כ המשיבה, קבעה הפסיקה כי ככלל אין מקום לעכב צו הריסה אלא בנסיבות מיוחדות. מנגד, ברור כי ביצוע ההריסה כעת משמעה למעשה סיכול וייתור הליך הערעור.

אזכיר כי המסגרת בה אנו נמצאים אינה הדיון בערעור לגופו, אלא שלב מקדמי ובו מתבקש עיכוב ביצוע בלבד עד להכרעה בערעור, והגם שלטעמי סיכויי הערעור אינם גבוהים בלשון המעטה, הרי שלא ניתן בשלב זה לומר כי המדובר בערעור סרק חסר סיכוי לחלוטין.

המשיבה העלתה טענה כי המבקש לא הציג אסמכתא או חוות דעת הנדסית שתשלול את סיכון הציבור ובטיחותו. בטענות אלו לא מצאתי ממש לשעה זו וזאת כאשר המדובר כאמור במבנים המצויים בשטח חקלאי, אשר במסגרת ההליכים בבית המשפט קמא לא עלו טענות לפיהן ההריסה נדרשת נוכח סכנה ממשית לציבור.

אוסיף כי ב"כ המבקש ציין בבקשתו כי ההוצאות שהוטלו על המבקש בסך 10,000 ₪ שולמו למשיבה וכן כיום מופקד סך נוסף של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט קמא, כתנאי לעיכוב הביצוע. ב"כ המשיבה לא שללה טענות אלו.

בנסיבות אלו ומקום שהדיון בערעור קבוע ליום 27.11.19- לתקופה לא ארוכה במיוחד, מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה ולהורות על עיכוב ביצוע ההריסה עד להכרעה בערעור.

הסכום שהופקד בקופת בית המשפט ע"ס 10,000 ₪ וכן סכום נוסף שיפקיד המבקש ע"ס של 5,000 ₪ לא יאוחר מיום 9/9/19 יהוו תנאי לעיכוב הביצוע.

להמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ד' אלול תשע"ט, 04 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.

3