1

בפניי בקשת המבקשת, אשר הוגדרה כבקשה לתיקון טעות סופר והבהרה בהכרעת הדין אשר ניתנה על ידי ביום 12.3.20.

לטענת המבקשת, לא ברור מהכרעת הדין מה סכום השמטת ההכנסות בו הורשע הנאשם, משנקבע כי קיבל בתקופה הרלוונטית דמי שכירות בגובה 1,800,000 ש"ח.

2

כן טוענת המבקשת כי בהכרעת הדין נפלה טעות סופר, משנקבע כי דמי השכירות שהתקבלו הינם בגובה האמור, ולא בסך 1,890,000 ₪.

המשיב מתנגד לבקשה, הן בהתבסס על סעיף 81 בחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (להלן:"החוק"), והן מטעמים מהותיים.

יאמר כבר עתה, כי אין בידי לקבל את טענת המשיב המושתת על סעיף 81 בחוק, שכן סעיף זה מתייחס במהותו לתיקון טעויות לאחר שהסתיים הדיון בבית המשפט, ואינו עוסק בתיקון טעויות שעה שבית המשפט טרם קם מכסאו.

עם זאת, בכל הנוגע למהות הבקשה, נמצא כי יש לדחותה, בהתבסס על נימוקי המשיב.

אשר לסכום ההשמטה, צודק המשיב בטענתו כי במסגרת הכרעת הדין נקבע סכום ההכנסה אשר צוין לעיל, ולפיכך נהיר כי סכום ההשמטה הוא ההפרש בין סכום ההכנסות שנקבע לסכום ההכנסות עליהן דיווח הנאשם לרשויות המס, והדברים אינם דורשים הבהרה.

אשר לטענה בדבר טעות חישוב, אף בסוגיה זו צודק ב"כ המשיב בטענתו כי בהכרעת הדין הובהר כי הסכום נקבע על סמך אומדנה, וכי מדובר בסכום המזערי אותו קיבל הנאשם, ומשום כך אין מקום לטעון כי נפלה טעות סופר בסכום שנקבע על דרך של אומדנה.

לא מצאתי ממש גם בטענתה הנוספת של המבקשת, לפיה הכרעת הדין התייחסה לתאי ההלנה בלבד, שכן דברי הנאשם לחוקריו, במסגרתם התייחס לדמי השכירות אותם הוא מקבל, נגעו לכלל נכסיו (ובכללם לנכסים שאינם תאי הלנה, אשר אף ההכנסות מהם תועדו בפנקסי הנאשם, גם לשיטת המבקשת), ולא לתאי ההלנה לבדם.

נוכח דברים אלו, נדחית הבקשה.

ניתנה היום, י' אייר תש"פ, 04 מאי 2020, בהעדר הצדדים.