1

הנאשם 2 ביקש לדחות את מועד תחילת ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות שנגזר עליו.

הבקשה נומקה בשניים:

ראשית, בקביעה של נכות זמנית בשיעור 25%. בבקשה ובנספחיה לא הובהר או נומק מדוע קביעה זו מונעת מן הנאשם 2 לבצע עבודות שירות. ככל שקיימת מניעה שכזו, הרי שעל הנאשם 2 לרצות מאסר בפועל. לכן, אין בנימוק זה להביא לקבלת הבקשה.

2

שנית, בהיותו של הנאשם 2 סטודנט למשפטים, המצוי בעיצומה של שנת הלימודים ומעוניין שלא להפסיד אותה. לבקשתי, הובהר שהוא עתיד לסיים את לימודיו באוגוסט הקרוב.

אני מוצא להיעתר לבקשה על בסיס הנימוק השני. כידוע, הכלל הוא ריצוי מידי של העונש תוך מיצוי האינטרס הציבורי בכך. ועם זאת, על בית המשפט לשקול מנגד גם שיקולים ובהם מידת הפגיעה במבקש (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל (7.6.00), שעסק בעיכוב ביצוע לצורך ערעור אך נקבעו בו אמות מידה הנוגעות גם לענייננו). במצב בו הדחיה אינה ממושכת והנזק שייגרם למבקש לולא תינתן הוא ניכר, כאשר הפסד שנת לימודים אוניברסיטאית היא פגיעה ניכרת, יש מקום לדחות את מועד ביצוע העונש. עם זאת אבהיר בפני הנאשם 2 כי לא תינתנה דחיות נוספות, ועליו להיערך לריצוי העונש באוגוסט הקרוב.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים ולממונה על עבודות השירות, שיקבע מועד התייצבות בחודש אוגוסט 2018. עמדתו תוגש עד 12.2.18. עם קבלת העמדה תינתן החלטה משלימה.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ח, 05 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.