1

הנאשמות הורשעו, על-פי הודאתן, בכתב אישום המייחס להן שתי עבירות של אי הגשת דוחות במועד, לפי סעיף 216(4) וסעיף 224א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961.

כתב האישום ורקע

1.         בכתב האישום צוין כי נאשמת 1 הנה חברה פרטית שהתאגדה בישראל, שעיסוקה בתחום החקלאות. נאשמת 2 הייתה במועד הרלוונטי מנהלת פעילת בנאשמת 1.

            בשנת 2015 הסתכמה הכנסתה של נאשמת 1 בסכום כולל של 4,615,242 ₪.

            בשנת 2016 הסתכמה הכנסתה של נאשמת 1 בסכום כולל של 3,338,467 ₪.

2

            הנאשמות היו חייבות בהגשת דו"ח על הכנסות הנאשמת מס' 1 במועד שנקבע בחוק, אולם לא הגישו במועד וכנדרש את הדוחות בגין שנות המס 2015 ו-2016.

2.         הודאת הנאשמות נמסרה בדיון מיום 17.5.20. בין היתר, ציין ב"כ הנאשמות כי נאשמת 1 מצויה בהליכי פירוק, צו פירוק ניתן ביום 2.7.18, ומונה לה נאמן. כן התבקשה דחייה של הדיון על-מנת לאפשר לנאמן שהות להגיע להסדר עם רשויות המס להסרת המחדלים, ובשל מצב החירום ששרר באותה עת בשל התפשטות נגיף הקורונה.

טיעוני הצדדים לעונש

3.         ביום 22.7.20, טענו הצדדים לעונש.

            ב"כ הצדדים ציינו, בהסכמה, כי המחדלים הוסרו על-ידי הנאשמת.

ב"כ הצדדים הסכימו כי תוטל ענישה שתסתכם במאסר על-תנאי וקנס, והמחלוקת התמקדה אך ורק בשאלת גובה הקנס.

4.         ב"כ המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על-תנאי ובין 8 חודשי מאסר בפועל בצירוף קנס, וביקשה להטיל על הנאשמות עונש המצוי ברף התחתון של מתחם העונש ההולם לו טענה. היא ביקשה לציין כי לחובת הנאשמות הרשעה אחת קודמת בעבירות מע"מ וביקשה לתת לכך ביטוי בקביעת משך המאסר המותנה וגובה הקנס, כאשר על החברה המצויה בהליכי פירוק ביקשה להטיל קנס סמלי בלבד.

5.         ב"כ הנאשמות טען כי אין לראות בהרשעת הנאשמות בעבירות מע"מ, בגין אותה התקופה ואותם המעשים, משום "הרשעה קודמת", לאחר שהמאשימה פעלה בשיהוי בהגשת כתב אישום זה, והוא לא הוגש ולא נכלל במסגרת התיק הקודם שנוהל בעבירות מע"מ, כאשר ברגיל היה מקום לאחד את הדיון בשני התיקים ולהטיל על הנאשמות עונש אחד בגין מכלול עבירות המס. אף היה מקום לשקול הטלת סנקציה מנהלית בגין עבירות המס, חלף נקיטת הליך פלילי, אולם העובדה שלנאשמות הרשעה קודמת בגין אותם מעשים, שימשה לחובתן גם בעניין זה.

            ב"כ הנאשמות טען עוד כי פעילותן העסקית של הנאשמות כשלה, לקוחות רבים לא שילמו לחברה כספים המגיעים לה, ולא הייתה לה אפשרות מעשית לשלם את סכום המס המתחייב. כיום, לנאשמת 2 חובות בהיקף של כ-2 מיליון ₪ העומדים לגבייה.

ב"כ הנאשמות הציג פסקי-דין בהם נעו סכומי הקנס בין 1,000 ל-22,000 ₪.

דיון והכרעה

3

6.         מעשי הנאשמות פגעו בקופה הציבורית, בערך השוויון לגבי נטל הנשיאה במס, באמון הציבור במערכת הכלכלית ובסדר החברתי התקין.

            באשר לנסיבות ביצוע העבירות, הנאשמות השמיטו דיווחים למס הכנסה על הכנסות בהיקף של כ-8 מיליון ש"ח בתקופה של שנתיים.

מדובר בפגיעה משמעותית בערכים המוגנים, אך כזו שאינה עומדת ברף עליון של חומרה, בהתחשב בהיקף העבירות.

הנאשמות פעלו להסרת המחדל, והגיעו להסדר תשלום עם רשויות המס.

סבורה אני כי מתחם העונש ההולם לו טענה המאשימה, הנע בין מאסר על-תנאי ועד ל-8 חודשי מאסר בפועל, בצירוף קנס כספי הנו מתחם עונש הולם ראוי בנסיבות העניין.

7.         לעניין הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, מאז ביצוע העבירות הנאשמת 1 נקלעה להליכי פירוק, והנאשמת 2 אף היא מצויה בחובות רבים, הנתונים להליכי גבייה (נ/1).

ב"כ הנאשמת ביקשה לזקוף לחובת הנאשמות את הרשעתן הקודמת בעבירות מע"מ, בת"פ (שלום נצרת) 62701-03-17 מדינת ישראל נ' גול מנא (21.2.19), בשעת גזירת העונש בגדרי מתחם העונש ההולם.

גזר-הדין הוצג לעיוני (ת/1) וממנו עולה כי העבירות על חוק מע"מ בהן הורשעו הנאשמות הנן לאותה תקופה, בשנים 2015 - 2016, כתקופה הנדונה כאן. קרי, העבירות נובעות מאותה מסכת עובדתית. עולה כי בתקופה האמורה עברו הנאשמות לא רק על חוקי מס ההכנסה, כפי שהורשעו כאן, כי אם גם על חוקי המע"מ, על פי העבירות שיוחסו באותו תיק פלילי קודם. משכך, יש ממש בעמדת הסנגור לפיה אין לראות בהרשעה זו משום "הרשעה קודמת" לעניין הרשעתן הנוכחית, במשמעותו של מושג זה כאינדיקציה לחזרתיות בתחום עבירות המס.

בהינתן האמור לעיל, ותוך מתן משקל מכריע להסרת המחדלים - יש לגזור את עונשן של הנאשמות ברף התחתון של מתחם העונש ההולם אותו קבעתי, ולאמץ את עמדת הצדדים בעניין הטלת מאסר על-תנאי וקנס.

8.         באשר לגובה הקנס, בצדק ציין ב"כ הנאשמות בטיעוניו כי סכומי הקנס נעים, בפסיקת בתי-המשפט בעבירות דומות ובהיקפים כלכליים דומים, בין אלפי ש"ח בודדים ועד ל כ20,000 ש"ח, בפרופורציה להיקף ההכנסות שהדיווח עליהן הושמט.

בצדק ציינה ב"כ המאשימה כי לאור הליכי הפירוק בהם מצויה הנאשמת 1, ראוי להימנע מהטלת קנס מכביד, שיהווה פגיעה בנושי החברה, ולהסתפק בהטלת קנס סמלי.

4

סוף דבר

8.         לאור האמור לעיל אני מטילה על הנאשמת 1 קנס בשיעור 1,000 ₪, אשר ישולם מקופת הפירוק לאוצר המדינה, בתוך 90 ימים מהיום.

9.         כן אני מטילה על הנאשמת 2 את העונשים הבאים:

א.                 5 חודשי מאסר על-תנאי, ואולם הנאשמת לא תישא עונש זה אלא אם תעבור במהלך תקופה של 3 שנים מהיום כל עבירת מס.

ב.                 קנס בסך 5,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו, אשר ישולם ב- 10 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.10.20, ובכל 1 בחודש העוקב לאחריו. אי תשלום אחד התשלומים במועדו יוביל לפירעון יתרת הקנס באופן מידי.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, ט"ו אב תש"פ, 05 אוגוסט 2020, במעמד הצדדים.