1

נוכחים:

ב"כ המאשימה - עו"ד ליאת מנדל גור

הנאשם - הובא

הסניגור - עו"ד יניב אביטן, ס. ציבורי

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה, עבירה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

2.         כתב אישום הוגש ביום 28.5.15. אולם, לאחר הליכים לא מעטים אשר אל חלקם אתייחס בהמשך, נקבע לשמיעת ראיות המאשימה בפניי ליום 11.2.16. יש לציין כי הנאשם עצור עד תום ההליכים.

2

3.         בפתח ישיבת שמיעת הראיות, הודיעה ב"כ המאשימה כי ערב קודם הוגשה בקשה לתיקון כתב אישום. הבקשה כוללת התייחסות לכך כי בשגגה נשמטה עדת התביעה המרכזית בתיק שהינה עורכת חווה"ד הסופית באשר לזיהוי טביעות האצבע. יצוין כי כתב האישום מכיל ברשימת העדים את עדה מס' 11, עורכת חוות הדעת הראשונית ואינו מכיל את עורכת חוות הדעת הסופית. הישיבה לצורך שמיעת ראיות נקבעה לשמיעת מס' עדי תביעה אותם ביקש הסניגור לחקור חקירה נגדית, ביניהם, עדת תביעה מס' 11, עורכת חוות הדעת הראשונית.

4.         עוד יצוין כי בפתח אותה ישיבה הודיע הסניגור כי באותו מעמד הועברה לעיונו פרפרזה של מידע מודיעיני אשר הוא לא ידע על קיומו. לעניין זה יצוין כי המאשימה אכן הגישה בקשה לארכה להמצאת תעודת חיסיון. בהחלטת כב' השופטת טנוס מיום 01.6.15 נרשם לתגובת הסניגור תוך 10 ימים מיום קבלת ההחלטה. עפ"י רישומי ביהמ"ש, ההחלטה נשלחה לסניגור בפקס. יש לציין כפי שאפרט בהמשך, כי בתיק זה היו חילופי סניגורים. לא ניתנה החלטה נוספת בבקשה, כך שארכה בפועל לא ניתנה. אולם, הנאשם באמצעות מי שייצג אותו אותה עת, ידע לכאורה על הבקשה.    

5.         נוכח כל האמור לעיל, התנגד הסניגור לשמיעת הראיות. הצדדים טענו באותה ישיבה לעניין הבקשה ובישיבה לאחר מכן , גם התייחסו להערת בימ"ש בדבר האפשרות לפסיקת הוצאות. יש לציין כי עניין זה הועלה על ידי ולא נטען בטיעוניו המקוריים של הסניגור.

6.         אתייחס תחילה לתיקון כתב אישום. סעיף 92 (א) לחוק סדר הדין הפלילי, נוסח משולב קובע כי "בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן...". נמצא כי המבחן העיקרי הינו ההזדמנות הסבירה להתגונן. מובן אם כן, כי השלב הדיוני בו מוגשת הבקשה וההליכים שהתנהלו עד לאותה עת , הם המשפיעים העיקריים על ההזדמנות הסבירה להתגונן. הפסיקה התייחסה למקרים שונים בהם תוקן כתב האישום, לעיתים אף בשלב הערעור.

7.         ראשית, יש לבחון לטעמי את מהותו של התיקון. במקרה זה לכאורה מדובר בתיקון טכני. החלפת זהותה של עורכת חוו"ד ראשונית בעורכת חווה"ד הסופית. ישנם מקרים בהם לכאורה לא יהיה בכך כדי לשנות את הגנתו של הנאשם, אולם כאשר כנלמד מטיעוני הצדדים מדובר בגורם מרכזי בתיק, אזי, מדובר לכאורה בעדה מהותית ומרכזית בתיק. לפיכך, אתייחס לתיקון המבוקש כתיקון מהותי. יחד עם זאת, יש לציין לא מדובר בתיקון האישום המיוחס לנאשם. הנאשם וסנגוריו ידעו כי הראיות מתבססות על זיהוי טביעות אצבע, אך יחד עם זאת, ידעו כי בכתב האישום לא נכללת עורכת חווה"ד הסופית.

3

8.         באשר לשלב הדיוני, מצויים היינו בבוקר ישיבת ההוכחות. בשלב זה יש להניח במידה רבה של וודאות כי כבר גובש קו הגנה, אולם מנגד, טרם הוכל ביישומו בבחינת טרם החלה שמיעת העדים. יש לציין כי אף אם איתור התקלה או משלוח הבקשה נעשו ערב קודם, הרי למעשה נראים הם על ידי ביהמ"ש והסניגור בבוקר הדיון. מדובר בדיון אשר יועד בין היתר לשמיעת המומחית, עדת התביעה 11. המאשימה מיוזמתה החליטה לבטל זימונה לישיבה.

9.         חווה"ד הסופית קיימת הייתה כבר במועד הגשת כתב האישום וככל הנראה עקב שגגה, נרשמה שמה של המומחית, עורכת חוו"ד ראשונית במקום שמה של עורכת חוות הדעת הסופית ברשימת העדים. אין מחלוקת כי חווה"ד הסופית קיימת היתה בחומר החקירה שהועבר לעיונו של הסניגור.

10.       שלב נוסף הינו השלב בו התקיימה ישיבה לצורך מתן תשובה לכתב האישום. לעניין זה אציין כי קיימות היו ישיבות רבות בתיק זה, אולם תשובה מפורטת ניתנה רק לאחר חילופי מס' סניגורים. בתיק זה ניתנה תשובה לכתב האישום תוך התייחסות לרשימת העדים אותם מבקש הסניגור לחקור. גם זו הזדמנות בה יכלה המאשימה לשים לבה לכך כי נפלה שגגה ברשימת העדים.

11.       אציין עוד כי בהליך זה גם קיים תיק מעצר עד תום ההליכים. תיק זה אינו חשוף בפניי. אולם, טיבו של הליך זה הינו שגם באותו שלב נבחנות הראיות לכאורה ומי שמופיע שם לבו לראיות.

12.       נמצא אם כן שקיימים היו מס' שלבים בהם יכלה המאשימה לשים לבה לטעות בכתב האישום. אין המאשימה יכולה להשליך מחדליה על הנאשם ועל ציפיתה כי הסניגור יסב תשומת לבה לטעות בכתב האישום.

13.       מודעת אני לעומס הרב המוטל על כתפי המאשימה ועל העובדה כי ישנם מס' צמתים בתיק המגיע לבחינה כוללת. יחד עם זאת, מחובתו של סניגור לבדוק את התיק לפרטי פרטיו ולהפיק מירב התועלת לנאשם ממחדליה של המאשימה. זכאי הסניגור וכך הנאשם לבנות קו הגנה המבוסס על העדרה של עדה מרכזית, עורכת חווה"ד הסופית.

4

14.       באשר לפרפרזה, לא אביע עמדתי האם יש בה אכן כדי להועיל משמעותית להגנתו של הנאשם. חומר החקירה אינו חשוף בפני. יחד עם זאת, ברור הוא כי הנאשם באמצעות סניגורו רשאי לבחון את הפרפרזה ורשאי להעריך, לשיטתו, האם גלום בו פוטנציאל להגנה ואם לאו. מועד המצאת הפרפרזה הינו למעלה ממאוחר גם בהתחשב בארכה המקורית שהתבקשה להמצאת תעודת חיסיון.

15.       על אף כל האמור לעיל, אל מול הקושי הנמצא בפני הנאשם, מורה הפסיקה כי יש לשקול את האמור כאשר לנגד עיני ביהמ"ש המטרה לשמו מתקיים הליך זה. בע.פ. 52/63 היועמ"ש נ' משה פיינגנבאום פד"י יז 1081,1087 "שיקול הדעת הנתון בכגון דא לביהמ"ש, חייב בית המשפט להשתמש בו בעורך שיפוטי כשהוא משווה לנגד עיניו את המטרה לדון באי צדק לאמיתו. נראה לי שלתיקון כתב האישום, המבחן הוא אם מתרפאים על ידי אותו תיקון בלבד, הפגמים שבהליכים שהתנהלו עד לתיקון".

16.       התיקון אומנם אינו מרפא את הפגמים, אולם מאפשר הוא לביהמ"ש לבצע מלאכתו ולחתור לחקר האמת ולדון ככל הניתן דין צדק לאמיתו.

17.       לפיכך, מוצאת אני לנכון לאפשר למאשימה לתקן את כתב האישום כבקשתה באמצעות החלפת זהותה של עדת תביעה 11 ובכך לאפשר להגיש את חווה"ד הסופית.

18.       אין להתעלם מהקושי שיוצר הדבר נאשם. הנאשם שוהה כבר למעלה מחצי שנה במעצר עד תום ההליכים. אין בידי לדעת אך יכול והיה מעריך את מעצרו אחרת ומנהל הליכיו באופן שונה אל מול כתב אישום תקין מלכתחילה והפרפרזה בידיו.

19.       יש לציין כי אורך תקופת מעצרו עד תום ההליכים עד לישיבת ההוכחות אינו באחריות המאשימה דווקא וביהמ"ש. הנאשם החליף למעלה משלוש פעמים סניגורים ורק בישיבת ביהמ"ש מיום 24.1.16, כשהוא מיוצג על ידי סנגורו הנוכחי, מסר תשובה מלאה לכתב האישום וניתן היה לקבוע את התיק לשמיעת ראיות. התיק נקבע לשמיעת ראיות תוך פחות מחודש לאחר מכן.

20.       בית המשפט יכול לסייע למזער את הפגיעה בנאשם כתוצאה מהתמשכות ההליך על ידי קביעת מועד קרוב, ככל הניתן גם אם בחשבון מועדים קבועים בתיקים אחרים.

5

21.       הצדדים התבקשו להתייחס לעניין ההוצאות. ראשית אבהיר כי ההוצאות בהליך פלילי ובמיוחד כשהן מופנות למדינת ישראל איננה פיצוי אלא הוצאות הצהרתיות. אין ההוצאות יכולות לרפא את התמשכות הזמן לנאשם ואת הצורך לארגן הגנתו מחדש, וודאי כשמיוצג הוא על ידי סניגור ציבורי. פסיקת ההוצאות מטרתה להוות תמרור אזהרה לתשומת לב נוספת.

22.       במקרה זה מודעת אני לכך כי לא כוונה עמדה מאחורי השגגה שנפלה אלא טעות היכולה ליפול בפני כל מי שעובד ורושם בשגגה זהותו של אדם אחר ברשימת העדים. הדבר יכול אכן להתרחש. יחד עם זאת, במקרה זה, מוצאת אני לנכון לפסוק הוצאות נוכח העובדה כי היו מספר תחנות ביניים בהן ניתן היה לעלות על השגגה שנפלה ולא נעשה כן. עוד מתווסף לכך עניין ארכה להמצאת תעודת חיסיון, אם כי לעניין זה גם הסניגור שייצג אותה עת לא מסר תגובתו לביהמ"ש. אוסיף ואציין את המועד בו התגלו הדברים פתח ישיבת ההוכחות כאשר מדובר בעצור עד תום ההליכים.

23.       לאור האמור לעיל, הנני מתירה תיקון כתב האישום. ייקבע מועד חדש לשמיעת ראיות.

            הנני מחייבת את המאשימה לשלם לנאשם הוצאות משפט בסך 1,500 ₪.

            הסכום ישולם בתוך 45 יום מהיום.

נקבע לשמיעת ראיות המאשימה ליום 31.3.16 שעה 09:00 עד השעה 13:00.

המאשימה תזמן במסירה אישית את עדי התביעה 1,2,6 ו- 11 על פי כתב האישום המתוקן.

כתב אישום מתוקן מוגש ומסומן במ/1.

המזכירות תזמן את הנאשם באמצעות שב"ס.

ניתנה והודעה היום י"ד אדר א' תשע"ו, 23/02/2016 במעמד הנוכחים.