1

1.      הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן, בביצוע עבירה של תקיפת בת זוג בהתאם לסעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), איומים בהתאם לסעיף 192 לחוק העונשין ותקיפת קטין חסר ישע בידי אחראי בהתאם לסעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין.

2.      בהתאם למתואר בכתב האישום המתוקן, במועד האירוע, היו הנאשם והגב' ו.ג (להלן: "המתלוננת") נשואים ולהם ילד משותף כבן 6 שבועות (להלן: "התינוק"), הם התגוררו יחד ברח' XXXX בפ"ת (להלן: "הדירה").

3.      בתאריך 15.11.20 בשעה 00:30, שב הנאשם לדירה כשהוא שרוי בגילופין, והחל בדין ודברים עם המתלוננת, במהלכו דחף הנאשם את המתלוננת ואיים להכותה באמצעות ברזל שנטל מהכיריים של הגז בדירה. הנאשם היכה את המתלוננת בכך שסטר לה והכה בה במכת אגרוף. בהמשך הטיח במתלוננת כי אמה מעוניינת להפריד ביניהם ואמר לה כי ילכו יחד לטפל באימה.

2

4.      בהמשך אחז בידה של המתלוננת ואיים כי ירצח אותה ומשך אותה אל מחוץ לדירה תוך שהוא מותיר את התינוק לבד בדירה, חרף תחינותיה של המתלוננת. הנאשם והמתלוננת ירדו לחניון הבית תוך שהנאשם הודף את המתלוננת, מגדף אותה ומאיים עליה. משגילה כי שכח את מפתחות הרכב עלו בחזרה לדירה.

5.      בהגיעם לדירה הרים הנאשם את התינוק מהעריסה, ניער אותו והשליך אותו חזרה לעריסה. בהמשך נטל הנאשם לידיו סכין מטבח, במקביל לקחה המתלוננת את התינוק מעריסתו ורצה עמו לחדר השירותים ונעלה את הדלת.

6.      הנאשם שלא הצליח לפתוח את דלת חדר השירותים, ניפץ בעזרת פטיש את חלון הזכוכית של הדלת. כתוצאה מכך פגעו נתזי זכוכית בראשו של התינוק, וגרמו לשתי שריטות מדממות בראשו. במהלך האירוע אחז הנאשם בסכין ואיים על המתלוננת שירצח אותה ואת התינוק וכן אמר לה שלא אכפת לו לשבת בכלא כל החיים בגלל זה.

7.      כאשר עלה בידי הנאשם לפתוח את דלת השירותים, משך את התינוק מידיה של המתלוננת, השליכו ארצה על פניו בעוד המתלוננת מנסה להימלט אל מחוץ לדירה. הנאשם היכה בצווארה של המתלוננת, שרט את צווארה וקרע את חולצתה. או אז עלה בידי המתלוננת להימלט לדירת השכנים, אשר הזעיקו משטרה בעוד השכן אוחז בנאשם עד להגעתם.

דוח סוציאלי משירות בתי הסוהר

8.      על פי בקשת ההגנה, הוגש על ידי שירות בתי הסוהר דו"ח סוציאלי בעניינו של הנאשם. מהדו"ח עולה כי מדובר בעצור לראשונה, אשר עם כניסתו למעצר השתלב בלימודי החינוך והחל ללמוד עברית. השתלב בתכנית הכנה לטיפול גמילה ומשתתף במספר קבוצות טיפוליות. להתרשמותם מביע מוטיבציה כנה לטיפול.

טיעוני הצדדים

3

9.      ב"כ המאשימה, עו"ד ליטל שירי, חזרה על העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום המתוקן, והצביעה על הערכים המוגנים שנפגעו. ביקשה להדגיש את הפוטנציאל הקטלני שהיה לאירוע זה אשר לטענתה היה יכול להסתיים במותה של המתלוננת ואף התינוק. לטענתה, העובדה שהאירוע הסתיים בפגיעות יבשות בלבד הוא בבחינת נס, אשר נבע מתושייתה של המתלוננת. ביקשה להדגיש את הפגיעה בערך החברתי של שלמות גופה ונפשה של המתלוננת, הזכות לביטחון ולחומרה היתרה של אלימות בתוך התא המשפחתי.

10.  כמו כן, הפנתה לפסיקה ענפה, ביקשה כי יקבע מתחם הנע בין 24 ועד ל- 48 חודשי מאסר בפועל. לקולא ציינה כי מדובר בנאשם נעדר עבר פלילי, אשר הודה ונטל אחריות, כאשר לגרסתה נטילת האחריות הינה רק במישור הפורמלי. טענה כי ניתן לראות זאת בין היתר מכך שאין בתיק זה פיצוי מוסכם. היא סבורה כי העובדה שהנאשם מצוי בשלבים ראשונים של הטיפול אין בה על מנת להביא להקלה בעונשו עד כדי הצבתו במדרג הנמוך של הענישה. בהתאם לכך עתרה לעונש של 36 חודשי מאסר בפועל בצירוף ענישה נלווית בדמוי פיצוי משמעותי למתלוננת ולתינוק, מאסר על תנאי וקנס.

11.  ב"כ הנאשם, עו"ד פרידה ווול, בראשית דבריה הביעה תמיהה בדבר טענת ב"כ המאשימה בדבר אי לקיחת האחריות מצדו של הנאשם, זאת עקב כך שהנאשם נטל אחריות בהזדמנות הראשונה. לחיזוק טענותיה ציינה כי הנאשם התקבל לקהילה טיפולית אך לא שוחרר אליה בעקבות התנגדות המאשימה והוא אף החל להשתלב בטיפול בבית המעצר, בו משתף פעולה. ביקשה לראות את מכלול כתב האישום כמסכת עובדתית אחד, זאת בהתאם להלכת ג'אבר. באשר לנסיבות האירוע ביקשה לציין כי מדובר באירוע ספונטני, כאשר הנאשם שרוי בגילופין, ועל פי עדויות השכנים היה במצב נפשי קשה ללא הבנה למה שקרה במצב השכרות. מאידך הבהירה ב"כ הנאשם כי אינה טוענת להתקיימות הסייג או ההגנה בנידון.

4

12.  עוד טענה, כי יש לקחת בחשבון כי בפועל הנזק שנגרם למתלוננת ולתינוק אינו חמור. למתלוננת נגרמו שריטות ולתינוק לא נגרמו חבלות ובאשפוזו לא נמצאו נזקים. באשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, ציינה כי מדובר באדם ללא עבר פלילי, אשר עלה לישראל עם המתלוננת, נעדר כל תמיכה חברתית, משפחתית או כלכלית. אשר עבד בהובלות לשם פרנסת משפחתו. ביקשה לציין כי לעניין הפיצוי, כי הנאשם חתם על ויתור בעניין הרכב המשותף באופן מידי משהתבקש. ציינה שהנאשם מכיר בהתמכרותו ומנסה לטפל בה. לטענתה ישנם סיכויי שיקום משמעותיים וכי מדובר בנאשם שלא רק שיש לו מוטיבציה אלא פועל ומשתלב בטיפול.

13.  עוד הוסיפה, כי המתחם שהציגה המאשימה אינו תואם את המצב וכי מקורו בתיקים חמורים בהרבה מהתיק דנן, בהתאם לכך ביקשה לקבוע למתחם הנע ממספר חודשי מאסר אשר ייתכן וירוצו בעבודות שירות ועד ל-15 חודשי מאסר בפועל. הפנתה לפסיקה ענפה. בהתאם לכך ביקשה למקמו בתחתית המתחם. לעניין הפיצוי ציינה כי מדובר באדם חסר כל, אשר אין באפשרותו לשלם את הקנס. באשר לפיצוי הנאשם בעל מוכנות לשלם אך ביקשה לציין כי לצד הפיצוי נדרש הנאשם לשלם גם את מזונותיה של המתלוננת. בהתאם לכך עתרה כי יקבע סכום פיצוי נמוך.

14.  הנאשם בדברו האחרון, הביע צער ובושה על מעשיו. ציין כי מכיר את בעיית השתייה של ולוקח אחריות עליה וכי נמצא בטיפול אינטנסיבי וקשה מזה 5.5 חודשים. ביקש להודות לגורמים המטפלים אשר מסייעים לו להטיב את דרכיו וייחל לכך שיצליח להיות אבא שהבן שלו מתגאה בו.

דיון והכרעה

מתחם העונש

15.  הערך החברתי אשר נפגע כתוצאה מהעבירות שבוצעו על ידי הנאשם הינו פגיעה בביטחונה, בגופה ובשלוות נפשה של בת זוגו.

16.  התייחס לעניין זה בית המשפט העליון ברע"פ 6577/09 ניר צמח נגד מדינת ישראל (20.8.09): "עבירות האלימות והאיומים ככלל, וכנגד בנות זוג בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה אשר בתי המשפט מצווים להיאבק בה. נכון הוא אומנם כי אין בכך כדי "להוציא" את נסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי מן המשוואה ואולם דורש הדבר מתן משנה תוקף לאותם אינטרסים של גמול ושל הרתעה, הן של העבריין עצמו והן של עבריינים בכוח". לצערנו, למרות שמאז נכתבו דברים אלו חלף למעלה מעשור, הינם רלוונטיים ואף ביתר שאת בימים אלו.

5

17.  בהקשר זה נכון אף להזכיר את התייחסותו של בית המשפט העליון לעבירות מעין אלו בע"פ 792/10מדינת ישראל נגד פלוני (14.2.10): "עבירות אלו, מתרחשות על דרך כלל בבית פנימה, באין רואה ובאין שומע, ומוסתרות היטב מהסביבה. פעמים רבות, שרוי התוקף בקונספציה שגויה לפיה אין בכוחו של החוק לפרוץ את מפתן ביתו, בו רשאי הוא, לשיטתו, לנהוג במשפחתו כרצונו, כמו הייתה קניינו. אלמנטים אלו, המשולבים דרך כלל בעבירות האלימות במשפחה, מעצימים את הסכנה הנשקפת מן התוקף כמו גם את חשיבותם של שיקולי ההרתעה האישית והציבורית".

18.  בבואי לבחון את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, שקלתי לחומרא את העובדה כי מדובר באירוע מתמשך בו היו לנאשם הזדמנויות רבות לחדול ממעשיו, אך הוא המשיך בהם, גם אל מול עוברי אורח במעלית. גם כאשר אשתו ברחה עם התינוק לחדר, לא רק שלא חדל ממעשיו אלא הצטייד בפטיש וניפץ את חלון הדלת על מנת להגיע למתלוננת ולתינוק והמשיך במעשיו. מעשי האלימות בוצעו לא רק כלפי המתלוננת אלא בצורה אכזרית כלפי תינוק בן 6 שבועות. גם כאשר התינוק פרץ בבכי לא פסק הנאשם ממעשיו. לאורך האירוע אחז הנאשם בסכין ולצורך ניפוץ החלון, הצטייד כאמור בפטיש. כתוצאה ממעשיו אושפז התינוק בבית חולים. לולא הצליחה המתלוננת להימלט וללא התערבות השכנים לא ניתן לדעת עד להיכן היו מגיעות תוצאות מעשיו של הנאשם. לקולא, נשקלה העובדה שלא נגרמו למתלוננת ולתינוק חבלות של ממש.

19.  לאחר שבחנתי את מדיניות הענישה הנוהגת, בין היתר בפסיקה שהוצגה בפניי על ידי הצדדים, הגעתי למסקנה כי מתחם הענישה נע בין 18 ל- 36 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

גזירת העונש

6

20.  בכל הנוגע לנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, התחשבתי בכך שמדובר בנאשם חסר עבר פלילי, אשר הודה ונטל אחריות על מעשיו כבר בהזדמנות הראשונה ובכך חסך זמן שיפוטי וכן את הצורך בהעדת עדים, לרבות המתלוננת. הוא הביע רצון להשתלב בהליך שיקומי והחל בהליך טיפולי במסגרת הכלא, אך לא ניתן להצביע עדיין על הליך שיקומי משמעותי שהתבצע. יש לציין כי לא הוצגו בפניי כל ממצאים על מאמצים של הנאשם לפיצוי המתלוננת.

21.  לנוכח האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.    24 חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו, 15.11.20.

ב.      6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלש שנים מיום שחרורו ממאסרו, והתנאי הוא כי לא יעבור כל עבירת אלימות.

ג.       פיצוי למתלוננת בסך 3,000 ₪ שישולם בתוך 90 יום מיום שחרורו ממאסרו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ' תמוז תשפ"א, 30 יוני 2021, בנוכחות הצדדים- ב"כ המאשימה עו"ד אופיר אפרתי, ב"כ הנאשם עו"ד פרידה וול, הנאשם בליווי שב"ס, מתורגמן- מר טימור פציני.