1

בפניי בקשה של המבקש להתיר את פירעון תשלום הקנס שנגזר עליו בשישים תשלומים חודשיים בסך של 1,000 ₪ לחודש.

המשיבה הודיעה על התנגדותה לבקשה מהטעמים שפורטו בתגובתה.

בהחלטתי מיום 25.6.2018 נדרש המבקש להגיש תשובה אלא שזו לא הוגשה ויש להחזיקו כמי שוויתר על הגשתה.

אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובשים לב לנסיבות העניין מצאתי לנכון להורות על דחייתה.

על המבקש נגזר, בין היתר, קנס בסך של 60,000 ₪ שישולם בשלושים תשלומים חודשיים שווים ורצופים, או ריצוי של 180 ימי מאסר חלף תשלום הקנס, וזאת בגזר דין שניתן ביום 30.1.2018.

2

המבקש ביקש לרצות את עונש המאסר באמצעות עבודות שירות, ובהחלטתי מיום 22.3.2018 נעתרתי לבקשתו והמבקש הופנה לממונה על עבודות השירות שהגיש חוות דעת בעניין עבודות השירות שירצה המבקש.

נראה כי בינתיים המבקש נמלך בדעתו והחליט לשלם את הקנס הכספי אלא שבתנאי פירעון שונים באופן משמעותי מאלה שנקבעו בגזר הדין.

ראוי לציין שהחלטות בית המשפט שניתנו בענייננו של המבקש אינן בבחינת "תכנית כבקשתך" העומדות לבחינה מחדש לפי טעמו של המבקש, ובשים לב לנסיבות העניין, עקרון סופיות הדיון הגלום בגזר הדין, והעדר הסכמה מטעם המשיבה לפריסת התשלומים במתכונת שהתבקשה על ידי המבקש, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ח, 09 יולי 2018, בהעדר הצדדים.