ת"פ 47461/03/18 – ר"י נגד מדינת ישראל
בית משפט השלום בנתניה |
|
|
|
ת"פ 47461-03-18 מדינת ישראל נ' ר"י
|
1
|
|
||
בפני |
כבוד השופט, סגן נשיאה בפועל עמית פרייז
|
||
מבקש/נאשם |
ר"י ע"י עו"ד אריה סאמרלי
|
||
נגד
|
|||
משיבה |
מדינת ישראל ע"י שלוחת תביעות נתניה
|
||
החלטה
|
לפניי בקשת הנאשם לביטול כתב האישום מחמת הגנה מהצדק.
ביום 21/3/18 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים, תקיפה סתם-בן זוג ותקיפה הגורמת חבלה של ממש-בן זוג. נטען כי העבירות נעברו כלפי מי שהייתה במועדים הרלוונטיים אשתו של הנאשם, במספר אירועים בשנים 2014-2016.
יחד עם זאת, ביום 20/3/18, בשעה 11:23, הודפסה הודעה אוטומטית לנאשם שכותרתה "הודעה בדבר החלטה שלא להעמיד לדין" ונשלחה לנאשם. בהודעה נכתב כי לא נמצאו ראיות מספיקות להעמדה לדין.
לאחר שהנאשם קיבל ההודעה, הגיש ביום 24/4/18 בקשה לשינוי עילת הסגירה של התיק. ביום 30/4/18 נשלחה לנאשם תגובה מהתביעה לבקשה, לפיה כתב אישום בעניינו הוגש ביום 21/3/18 לבית המשפט, וכי ההודעה בדבר אי העמדה לדין נשלחה עקב טעות במערכת המשטרתית.
2
ב"כ הנאשם טוען בבקשה כי לא יעלה על הדעת שנאשם קיבל הודעה על כך שהתיק נגדו נסגר מחוסר ראיות, ורק לאחר שהוא שולח מכתב בבקשה לשנות את עילת הסגירה, נודע לו לראשונה כי הוגש נגדו כתב אישום. לעניין זה, ב"כ הנאשם להחלטתי בת.פ 22432-09-18 מדינת ישראל נ' אזברגה, כאשר המדינה אמנם ערערה על כך, אך חזרה בה מן הערעור בעקבות הערות בית המשפט המחוזי מרכז.
אכן, גם בתיק שבפניי וגם בעניין אזברגה לעיל, קיבל הנאשם הודעה על אי העמדה לדין, אותה לא אמור היה לקבל, באשר למעשה הוחלט להגיש כנגדו כתב אישום. על אף נקודת דמיון זו יש לאבחן בין המקרה שבפניי לבין עניין אזברגה. זאת ממספר טעמים שיפורטו להלן.
ראשית, בעניין אזברגה, ההודעה בדבר אי העמדה לדין נשלחה לנאשם בעקבות החלטה מהותית בעניין של גורם מוסמך, הוא קצין החקירות, כאשר בהמשך הקצין שינה את החלטתו מסיבה שאינה ברורה. לעומת זאת, במקרה שבפניי, מעולם לא התקבלה החלטה מהותית שלא להעמיד את הנאשם לדין, אלא שעקב תקלה טכנית בלבד נשלחה אל הנאשם הודעה מהסוג האמור, בעוד בסמוך מאד לכך כתב האישום הוגש לבית המשפט.
שנית, בעניין אזברגה, הקצין אשר החליט על סגירת התיק ולאחר מכן על פתיחתו מחדש, אמור היה לדעת שהואיל והתיק נסגר במערכת המשטרתית, צפוי הנאשם לקבל מכתב על כך. למרות זאת הקצין לא פעל בכדי להודיע לנאשם שהוא צפוי לקבל הודעה שגויה. לעומת זאת, בתיק שבפניי, התביעה כלל לא הייתה מודעת לכך שנשלחה הודעה שגויה. לאור האמור לא היה באפשרותה למנוע את עוגמת הנפש אשר נגרמה לנאשם כתוצאה מהטעות הטכנית, אלא כאשר קיבלה את הבקשה לשינוי עילת סגירת התיק, או אז יידעה אותו בדבר הטעות.
עוד ייאמר כי התקופה בין קבלת ההודעה בגין אי העמדה לדין לבין המועד בו נודע לנאשם על כתב האישום היא תקופה של כחודש. ברור כי בתקופה זו גיבש ציפיה כי נחלץ מגדר ההליך הפלילי, אך עדיין לא מדובר באופן יחסי בתקופה ארוכה. יתר על כן, לא נטען כי בתקופה זו נגרם לנאשם נזק ראייתי כלשהו, או שבאופן אחר ציפייתו הובילה להסתמכות מעשית כלשהי.
מהאמור לעיל עולה כי הן בכלל, והן בהשוואה לעניין אזברגה בפרט, הפגם הנטען אינו פגם שעוצמתו הכוללת חזקה. אמנם ניתן להבין לליבו של הנאשם שציפייתו נכזבה, אך עדיין לא נגרם לנאשם אגב כך נזק חמור. לצד זאת, הפגם לא נבע מהתנהלות שערורייתית של התביעה, ואף לא מהחלטה מהותית כלשהי מצידה, אלא מטעות טכנית שלא היתה מודעת לה בזמן אמת.
3
יתר על כן, העבירות בהן מואשם הנאשם הן עבירות אלימות במשפחה, אשר מעצם סיווגן ככאלה קיים אינטרס ציבורי ממשי בהעמדה לדין בגינן. יתר על כן, על פי הנטען מדובר באלימות לא חד פעמית אלא רב פעמית כלפי בת הזוג, עם נסיבות לחומרה נוספות- היותה בהריון בחלק מהמקרים; הצמדת סכין לצווארה באחד המקרים; חניקתה במקרה אחר; וגרימת חבלה של ממש בחלק מהמקרים. יש בכלל נסיבות אלה בכדי להעצים עוד יותר את האינטרס הציבורי של העמדתו לדין.
לעומת זאת, בעניין אזברגה דובר בהסעת שוהים בלתי חוקים אשר החזיקו באישור כניסה מוגבל לשטח המדינה, וכן הפרעה לא חמורה לשוטר שהיתה שלובה בכך. משמע, אינטרס ציבורי פחות באופן ניכר מאשר בענייננו.
בשים לב לכל האמור לעיל, האיזון בין הפגם ועצמתו אל מול האינטרס הציבורי בהעמדה לדין, מוביל חד משמעית למסקנה כי באופן שונה מעניין אזברגה, הרי שבענייננו אין כל מקום לאמצעי הדרסטי של ביטול כתב האישום. עם זאת, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, ייתכן כי הדברים יהיו רלבנטיים בשלב גזירת עונשו של הנאשם, ככל שיגיע שלב זה.
לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.
התיק נקבע להקראה ליום 2/7/19 שעה 8:30. ב"כ הנאשם יודיע לו על מועד הדיון וחובת התייצבותו.
המזכירות תעביר את ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, ג סיוון התשע"ט, 6 יוני 2019, בלשכה, בהעדר הצדדים.
