1

רקע

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת עדויות, בעבירות של התפרעות והפרעה לשוטר. ואלו העובדות אשר נקבעו בהכרעת הדין:

2

ביום 10.6.16, בסמוך לשעה 2:30 (לפנות בוקר), הגיעו שלושה שוטרים בלבוש אזרחי על מנת להתקין מצלמות במתחם תאי השירותים שבשער הגוואנמה בהר הבית. ככל שניתן להבין מתשובותיו של קצין משטרה אשר העיד לפני, מטרת התקנת המצלמות היתה פיקוח על עבודות בניה אשר בוצעו במקום (ר' הערתי בע' 6 להכרעת הדין). השוטרים התגלו על ידי אנשים שהיו במקום, והתפתחה התפרעות בה נטלו חלק עשרות צעירים. הנאשם השתתף בהתפרעות, התסיס מתפרעים והתעמת עם השוטרים, ואף זרק אבן על הארץ, כהתרסה מול השוטרים. בשל חלקו של הנאשם בהתפרעות, הודיעו לו שוטרים כי הוא עצור, אך הנאשם התנגד לכבילתו באזיקים והמשיך להתעמת עם השוטרים, על מנת למנוע את מעצרו.

בכתב האישום יוחסו לנאשם מעשים נוספים, ובהם תקיפת שוטר, מהם זוכה לאחר שמיעת העדויות.

טעוני הצדדים

ב"כ המאשימה הפנה לחומרת מעשיו של הנאשם ולפגיעתם בערכים מוגנים שונים. לאור זאת, ביקש לקבוע מתחם עונש הולם של מאסר בפועל, לתקופה שבין חצי שנה ועד שנה, ולגזור על הנאשם עונש בצידו הגבוה של המתחם.

ב"כ הנאשם טען, כי מעשיהם של השוטרים, אשר התקינו מצלמות במתחם תאי שירותים, גרמו לפגיעה בפרטיותם של המשתמשים בהם. כן הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, ולכך ששהה במעצר ממש למשך כמעט חודשיים ולאחר מכן במעצר בית ממושך. לאור זאת ביקש להשית על הנאשם עונש החופף את ימי מעצרו.

מתחם העונש ההולם

הנאשם נטל חלק בהתפרעות, יחד עם עשרות צעירים אחרים. במהלך ההתפרעות התסיס הנאשם מתפרעים אחרים, התעמת עם שוטרים והתנגד למעצרו. מדובר במעשים שיש בהם קריאת תיגר על שלטון החוק, ויצירת סיכון לפגיעה בשוטרים. מן העדויות אף עלה, כי בהתפרעויות אשר ארעו בקרבת מקום באותו הלילה, נפגע אחד השוטרים ממחסום אשר הושלך עליו על ידי מתפרעים אחרים, ופונה לבית חולים.

ההתפרעות בה נטל הנאשם חלק, החלה בעקבות פעילותו של צוות שוטרים, אשר התקינו באישון לילה מצלמות במתחם תאי שירותים בהר הבית, בימי חודש הרמדאן. רק לפני מספר ימים התייחס בית המשפט העליון לרגישות הרבה הנודעת להר הבית ולצורך למנוע שם חיכוכים (בג"צ 8026/16, מוריס נ' מדינת ישראל, פסק דין מיום 20.10.16). ונפסק:

ענייננו בהר הבית, מקום נפיץ ורגיש מאין כמוהו הן בימי חול ובוודאי בימי מועד וחג של הדתות השונות, הן בשגרה ובוודאי במצב הביטחוני הנוכחי בישראל בכלל ובירושלים ובעיר העתיקה בפרט.

אין חולק, כי לנאשם היתה זכות למחות על הפעילות המשטרתית האמורה ולהפגין נגדה. ועם זאת לא תתכן מחלוקת, כי חופש הביטוי אינו כולל את הזכות לנהוג באופן אלים ולהתסיס אחרים, או ליצור סיכון לשלומם של השוטרים. מעבר לכך, משנעצר הנאשם, היה עליו לציית להוראות השוטרים ולא להתנגד להם.

3

לאור זאת, מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם נע בין מאסר קצר, אותו ניתן לרצות בעבודות שירות, ועד שמונה חודשי מאסר ממש.

נסיבות אשר אינן קשורות בעבירה

הנאשם יליד 1990. רווק, אך מאורס.

לחובת הנאשם הרשעה בגין עבירה של הפרעה לשוטר שבוצעה בשנת 2009, בגינה נדון לקנס, והרשעה בעבירות של התפרעות והפרעה לשוטר משנת 2012, בגינה נדון למאסר קצר ומאסר מותנה (שפקע).

דיון והכרעה

לחובת הנאשם זקפתי את הרשעותיו הקודמות, המעידות בו כי התעמתות עם שוטרים אינה זרה לו.

לזכות הנאשם זקפתי את העובדה שהיה בסיכון להרשעה במעשים חמורים יותר, ובהם גם עבירה של תקיפת שוטר, ממנה זוכה לאחר שמיעת העדויות. עוד הבאתי בחשבון את העובדה שבשל עובדותיו של כתב האישום המקורי נעצר הנאשם לתקופה משמעותית ולאחר מכן שהה בתנאי מעצר בית מלא מספר חודשים.

נתון נוסף אותו הבאתי בחשבון, הוא כי בהתפרעות נטלו חלק עשרות אנשים, אך רק הנאשם הועמד לדין.

לאור מכלול הנתונים, העונש ההולם את מעשיו של הנאשם היה מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. עם זאת, לאור העובדה שהנאשם שהה במעצר ממש קרוב לחודשיים, ולאחר מכן שהה במעצר בית מלא עוד שלושה חודשים, ראיתי לגזור עליו עונש החופף את ימי מעצרו - תקופת המעצר שקולה בקירוב לעונש של שלושה חודשי מאסר לריצוי ממש, או מספר חודשי מאסר בעבודות שירות, ואף קשה ממנה, שכן תנאיו של עצור קשים מתנאיו של אסיר. לאור מכלול השיקולים אותם פרטתי למעלה, לא ראיתי מקום להשית על הנאשם עונש מאסר נוסף על תקופת מעצרו.

לפיכך גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.         חמישים ימי מאסר בפועל. מתקופה זו ינוכו ימי מעצרו של הנאשם, מיום 10.6.16 ועד ליום 31.7.16. מובהר, כי עונש המאסר רוצה כולו ולא נותרה תקופה נוספת שעל הנאשם לרצות.

ב.         חודשיים מאסר, אותו לא ירצה אלא אם יעבור כל עבירה כנגד שוטרים או עבירת התפרעות תוך שלוש שנים מהיום.

4

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום.

ניתן היום, ב' חשוון תשע"ז, 03 נובמבר 2016, במעמד הצדדים.