בית משפט השלום בירושלים

ת"פ 46740-12-18 מדינת ישראל נ' הייכל(עציר) ואח'

בפני

כבוד השופט, סגן הנשיא שמואל הרבסט

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ענף תביעות, משטרת ישראל

המאשימה

נגד

1.פתחי הייכל (עציר) - עניינו הסתיים

2.אחמד בדואן

באמצעות ב"כ עוה"ד זחאלקה

3.מוחמד בדואן

באמצעות ב"כ עוה"ד חלאילה

הנאשמים

החלטה-גזר דין - נאשמים 2 ו-3

כתב האישום

הנאשמים הורשעו על פי הודאותיהם בעבירה של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380 בנסיבות סעיף 382(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), במסגרת הסדר טיעון ולאחר שכתב האישום תוקן.

מכתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 14.12.18 התקשר מוסטפה עבדאללה (להלן: "מוסטפה") לעלי קיקס (להלן: "המתלונן") לאחר שהנאשמים ומוסטפה חשדו כי המתלונן פגע בכבוד אחותם.

בשיחת הטלפון אמר מוסטפה למתלונן שהוא רוצה לדבר אתו וקבע אתו שירד מביתו אל סמוך למסגד מתחת לבית בכניסה לעין נקובא.

בשעה 17:00 לערך, הגיעו הנאשמים ומוסטפה למקום והבחינו במתלונן. נאשם 1 ניגש למתלונן והחל לשוחח עמו, בזמן שמוסטפה ונאשמים 2 ו-3, נמצאים מטרים ספורים מאחורי נאשם 1. לאחר מספר רגעים, תוך כדי שהנאשם 1 משוחח עם המתלונן, החל נאשם 3 בריצה לעבר המתלונן והכה בו במכת אגרוף לפניו.

מיד לאחר מכן החלו שלושת הנאשמים, יחד עם מוסטפה, להכות את המתלונן. המתלונן נפל אל הקרקע והנאשמים המשיכו לחבוט בו בבעיטות ואגרופים בפניו ובפלג גופו העליון, גם כאשר חברו של המתלונן ניסה להרחיקם.

הנאשמים המשיכו בתקיפת המתלונן למשך מספר רגעים, עד אשר רכב נהוג על ידי יוסף עוודאלה, עצר לידם, אסף אותם ונסע מהמקום.

המתלונן פונה לבית חולים ונגרמו לו חבלה באורביט השמאלי בראשו, המטומות ונפיחויות באף, שטפי דם בפניו וסביב ארובת העין, שבר בכותרת השן, חתכים בשפה, רגישות בצלעות ושריטות בגבו.

הסדר הטיעון בעניינם של הנאשמים 2 ו-3 לא כולל הסכמה לעניין העונש.

מאידך, בעניינו של הנאשם 1 ניתן זה מכבר גזר דין שנתן תוקף להסכמת הצדדים לעניין העונש, על פיה נגזרו עליו 5 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, שלושה חודשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בסך של 1,000 ₪.

תסקיר שירות המבחן לנאשם 2

מן התסקיר עולה כי הנאשם 2, רווק אשר טרם מעצרו התגורר בבית אמו בעין נקובא ועבד במפעל לייצור ממתקים בבית שמש. הוא הבן הרביעי במשפחה שבה 10 ילדים והנאשם 3 הוא אחיו הגדול.

הוריו ילידי סוריה שעברו להתגורר בעין נקובא לאחר נישואיהם, כדי להיות קרובים למשפחת אביו. אמו ואחיו הגדולים ממנו בעלי תושבות ארעית בישראל ואינם זכאים לזכויות הבסיס במדינה. בעברו של אביו הרשעות בעבירות אלימות במשפחה בגינן ריצה עונש מאסר ממושך ולפני מספר חודשים נפטר באופן פתאומי כתוצאה מהתקף לב. אמו אינה עובדת והמשפחה מתמודדת עם קושי משמעותי מאז.

כאשר הנאשם היה בן שמונה, הוצא למסגרת חוץ ביתית, בפנימייה בצפון הארץ. עד גיל 16 למד בבית ספר בנצרת, אך בגיל 16 פרש מלימודיו והחל לעבוד על מנת לסייע להוריו, והמשיך להתגורר בפנימייה.

כשבוע לאחר שובו להתגורר בבית הוריו, בגיל 18, נפטר אביו והוא תיאר כי התקשה לעכל את אובדנו.

משפחת הנאשם מוכרת ללשכת הרווחה, אשר מתארת בית דל, מוזנח וחסר ריהוט בסיסי, והמשפחה מתקשה למצות את זכויותיה, על אף העזרה הרבה שניתנה לה לאורך השנים. ילדי המשפחה הוכרו כקטינים נזקקים והוצאו ממשמורת ההורים, אולם הם שומרים על קשר עם אמם. לאחרונה בוטל מעמדם של כל ילדי המשפחה הבגירים, למעט הנאשם, שנולד בישראל ולכן מעמדו הוסדר.

אין לחובת הנאשם הרשעות קודמות.

ביחס לעבירה דנן, הנאשם לקח אחריות מלאה. הוא תיאר כי לא התכוון להתנהג בצורה אלימה, אלא רק לברר האם המתלונן פגע באחותו ופעל תחת לחץ אחיו ובן דודו. הנאשם תיאר את התנהלותו כטעות גדולה ונוראה, אשר אינה מאפיינת את אורח חייו וכיום הוא מבין שהיה עליו להתנהג אחרת. הוא הביע אמפתיה כלפי הנפגע ומסר שחשש שנפגע בצורה משמעותית, והביע נכונות ורצון להיפגש עמו ולבקש את סליחתו.

שירות המבחן תיאר את ילדותו של הנאשם בצל התנהגות אלימה מצד אביו וחשיפה להתמכרותו של האב לסמים. אך עם זאת, דווח כי הנאשם הוא בעל יכולות תפקוד הכוללות תעסוקה יציבה ויכולות לימוד והוא מבטא רצון לניהול אורח חיים נורמטיבי.

לנוכח נכונות הנאשם להשתלב בטיפול, המליץ שירות המבחן לדחות את הדיון בעניינו על מנת לבחון את צרכיו הטיפוליים והשתלבותו בהליך גפ"ן-גישור פוגע נפגע, בו ניאות להשתתף.

בתסקיר משלים דווח כי הליך הצדק המאחה לא הסתייע ולא הגיע לכדי מפגש בין הצדדים. בשל העובדה כי הנאשם אינו דובר עברית, ומאחר שכיום אין בשירות המבחן תוכנית טיפול ייעודית לדוברי השפה הערבית, הומלץ על הטלת צו מבחן שיישא אופי פיקוחי וצו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות, שיהווה ענישה שיקומית וחינוכית.

תסקיר שירות מבחן לנאשם 3

הנאשם 3, בן 21 שנים, רווק המתגורר בבית אמו. טרם מעצרו עבד בבית קפה הסמוך למקום מגוריו.

הנאשם הוא הבן שלישי בסדר הלידה במשפחה, אשר מורכבות מצבה תוארה בתסקירו של אחיו, הנאשם 2.

הנאשם נולד בסוריה ובגיל שנה עלה לארץ וגדל בעין נקובא. בהיותו בן 11 שנים הוצא בהתערבות גורמי הרווחה, למסגרת חוץ ביתית פנימייתית בצפון. הנאשם סיים 12 שנת לימוד עם תעודה מקצועית בתחום החשמל, ובגיל 18 שב להתגורר בבית הוריו. במשך כשנה וחצי עבד בהפעלת מתקנים ב"קיפצובה", ולאחר מכן בבית המלון בקיבוץ ובבית קפה.

מעמדו של הנאשם כתושב ישראל בוטל, יחד עם יתר אחיו. הוא שיתף בתחושת אי הוודאות לגבי עתידו ואמר שאם יקבל זכאות לאזרחות, הוא מעוניין להתגייס לצה"ל או לבצע שירות לאומי.

אין לחובת הנאשם הרשעות קודמות.

ביחס לעבירה, הנאשם מסר כי לאחר שאחותו סיפרה לו שהמתלונן ניסה ליצור עמה קשר שלא לרצונה, נאשם 1 דחק בו להיפגש עם המתלונן כדי להבהיר לו שהמעשה אסור. מתוך לחץ ורצון להציג את עצמו כאחראי ובוגר, נגרר להתנהגות האלימה, וכיום הוא מתחרט על כך. הוא הביע נכונות להשתתף בהליך גישור פוגע ונפגע עבירה והתעניין בהשתלבות בטיפול בשירות המבחן.

שירות המבחן תיאר את גורמי הסיכון במצבו, אחריותו לבני משפחתו בהעדר דמות אב, אי הוודאות באשר למעמדו, הימצאותו במצב דחק ולחץ. לצד זאת, תוארה חרטת הנאשם ונכונותו לבקש את סליחת המתלונן ולהשתתף בטיפול ולצורך כך, נדחה הדיון בעניינו.

בתסקיר משלים נמסר כי הליך הגישור עם המתלונן לא הסתייע, והנאשם צפוי להשתלב בטיפול. נוכח לקיחת אחריות מלאה על מעשיו, הבעת חרטה ואמפתיה כלפי נפגע העבירה ואחריות וכלפי בני משפחתו הנמצאים במצב ירוד, הומלץ על הטלת צו מבחן לשנה, במסגרתו ישולב בטיפול. עוד הומלץ על הטלת צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות, אשר יהווה ענישה שיקומית, ויאפשר לו להמשיך לסייע למשפחתו ולחזק את חלקיו המתפקדים מאידך.

עדכון מיום 12.1.2020 מעלה, כי הנאשם טרם שולב בטיפול קבוצתי, לנוכח רשימת המתנה ארוכה וצפוי להשתלב בקבוצה כזו במהלך חודש מרץ 2020.

עיון בגיליון הרישום הפלילי מעלה, כי לא נפתחו לו תיקים פליליים נוספים.

הטיעונים לעונש

ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם 3 הוא אשר החל בתקיפה וכתב האישום מלמד על בריונות אשר הנאשמים נקטו בה כלפי המתלונן. על אף שהמתלונן היה שרוע על הקרקע, הנאשמים המשיכו לחבוט בו באגרופים ובעיטות בחלקים שונים בגופו וכתוצאה מכך, נגרמו למתלונן חבלות.

הנאשמים ניצלו את כוחם בצוותא, עשו לעצמם דין והחליטו לפתור את הוויכוח בדרך אלימה. תסקירי שירות המבחן לא מלמדים על הליך טיפולי, ולכן יש להטיל על הנאשמים מאסר בפועל ולקבוע מתחם של 6-18 חודשי מאסר. עם זאת, בשל עקרון אחידות הענישה, בהשוואה לנאשם 1, ביקשה המאשימה כי יוטלו על הנאשמים 5 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי של 1,000 ₪ למתלונן.

ב"כ הנאשם 2 , עוה"ד זחאלקה, ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן, אשר לשיטתו, ראויה ומתאימה לנאשם, אשר היה בן 18 שנה ו-5 חודשים בלבד כאשר ביצע את העבירה. הוא לא יזם את המעשה, אלא הצטרף לנאשמים האחרים בשלב מאוחר יותר ולא הייתה כוונה מראש לתקוף את המתלונן. הנאשמים לא הצטיידו בכלי תקיפה כלשהם וביקשו לדבר עם המתלונן. לא מדובר בתקיפה חמורה, אלא בתקיפה שהתפתחה במקום, לאחר ששלושת הנאשמים הגיעו כדי לדבר עם המתלונן.

הנאשם 2 הודה בהזדמנות הראשונה, לקח אחריות והביע חרטה כנה והסכים להשתתף בגישור עם המתלונן, אך המתלונן סירב.

מאז האירוע עברו 14 חודשים. הנאשם היה עצור ממש כ-35 ימים, לאחר מכן שוחרר תוך הרחקה מאזור מגוריו ושהה במשך מספר חודשים, הרחק מבני משפחתו. לאחר מכן, שהה בבית אמו בתנאי מעצר בית, ולאחר מכן במעצר בית חלקי. כל אותה תקופה, הנאשם שיתף פעולה עם שירות המבחן.

העובדה המצערת שאין קבוצה טיפולית מתאימה לדוברי ערבית, לא צריכה לפגוע בנאשם, ולכן אין להתייחס אליו כמי שלא עבר הליך טיפולי, אלא כמי שקיים לגביו סיכוי ממשי לשיקום.

הסנגור התייחס גם לנסיבות חייו הקשות של הנאשם, אשר גדל מחוץ לבית וכאשר חזר לביתו, נפטר אביו. לשיטתו, מתחם העונש ההולם מתחיל במקרה זה ממאסר על תנאי, ועל הנאשם ראוי להטיל צו מבחן שיש לו כוח ממשי, בתוספת עונש של של"צ, מאסר על תנאי ופיצוי סביר, לאור הנסיבות הקשות של המשפחה.

ב"כ הנאשם 3, עוה"ד חלאילה, הצטרף לדברי ב"כ הנאשם 2, והסביר שמדובר באותן נסיבות משפחתיות.

הסנגור הדגיש כי האירוע התרחש שלושה חודשים לאחר מות אבי המשפחה והנאשמים ראו עצמם אחראים למשפחה, לאחר מותו. הנאשם 3 לקח אחריות מלאה על העבירות, הודה ושיתף את שירות המבחן בחייו באופן מעמיק והביע אמפטיה כלפי המתלונן.

שני הנאשמים היו במעצר לא קצר ובמעצרי בית והמחיר ששילמו כבד, ולכן יש לקבל את המלצת שירות המבחן, המבוססת היטב.

הסנגור הדגיש כי הנאשם 1 נידון לעונש האמור, במסגרת הסדר סגור, מאחר שלא רצה לשתף פעולה עם שירות המבחן והוא, בשונה מהנאשמים דנן, מגיע ממשפחה תומכת וללא בעיות. משום כך, אין לגזור את דינם של הנאשמים באופן שווה לו, שכן הם שיתפו פעולה עם המאשימה ועם שירות המבחן ונסיבות חייהם שונות וחריגות.

דיון והכרעה

מתחם העונש ההולם נקבע בהתאם לעקרון ההלימה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו, נסיבות ביצוע העבירות ומדיניות הענישה הנוהגת.

הערכים החברתיים שנפגעו במקרה זה הם בטחונו, שלמות גופו ושלוותו של האדם.

בית המשפט העליון עמד על החומרה שבפתרון סכסוכים בדרכים אלימות בפסקי דין רבים, וכך נאמר בע"פ 8991/10 מכבי נ' מדינת ישראל[פורסם בנבו](27.10.11):

"בית משפט זה קבע ושב וקבע, בפסקי דין רבים מספור, כי יש לעקור מן השורש את נגע האלימות שפשה בחברתנו. במלחמה זו מוטל על בתי המשפט תפקיד חשוב ביותר, שעיקרו הוקעת התופעה וגזירת עונשים מחמירים על אלו הבוחרים לנקוט בדרך האלימות...

המסר החד משמעי שעל בתי המשפט להעביר הוא כי לא ניתן להשלים, בשום מקרה, עם פתרון סכסוכים באלימות ובכוח הזרוע, ועל כן בדין נתן בית המשפט קמא משקל מרכזי בגזר הדין לחומרת מעשיו של המערער".

במקרה זה הורשעו הנאשמים בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(א) לחוק העונשין, לאחר שחברו יחד לביצוע התקיפה, אשר לצידה כפל העונש הקבוע בעבירת התקיפה - 6 שנות מאסר.

נסיבות ביצוע העבירה במקרה זה, מלמדות על אירוע שהחל בהזמנת המתלונן לשיחה אודות אחותם של הנאשמים, והתפתח לכדי תקיפתו בידי הנאשמים ואחרים.

זימון המתלונן למקום, נעשה אמנם בידי אחר, אולם הנאשמים הם אלה אשר ארבו לנאשם ותקפו אותו, כאשר ברקע חששם לכבוד אחותם. מקרים כאלה, אשר בהם מתפתחים מחלוקות וויכוחים לכדי אלימות של ממש, הם מקרים שיש להוקיע ולמגר.

הראשון שתקף את המתלונן הוא הנאשם 3, אשר רץ לעברו והכה בו באגרופו בפניו. בהמשך, שלושת הנאשמים ומוסטפה היכו את המתלונן יחד. המתלונן נפל אל הקרקע והנאשמים לא הפסיקו לבעוט בו, להכותו באגרופים בפניו ובגופו. הנאשמים המשיכו בתקיפת המתלונן גם כאשר חברו של המתלונן ניסה להרחיקם, ורק כאשר הגיע אדם אחר אשר אסף אותם, פסקה האלימות.

המתלונן נותר במקום כשהוא חבול במקומות שונים בגופו חבלות של ממש והוא נזקק לטיפול בבית חולים.

חומרת האירוע נובעת בעיקר מכך שהנאשמים פעלו יחד עם שניים נוספים, ומלמדת על התארגנות וכוח רב של ארבעה תוקפים אל מול המתלונן שהיה לבדו. האלימות לא באה לידי ביטוי במהלומה אחת בודדת, אלא בסדרת חבטות, בעיטות ואגרופים שכוונו אל המתלונן בעודו שרוע על הקרקע.

מעבר לפגיעות הפיזיות ולחבלות שכללו שבירת שן, שטפי דם, חתכים והמטומות, נתתי דעתי גם לפגיעה הגסה בביטחונו ושלוות נפשו של המתלונן, אותם רמסו הנאשמים בגסות בכל אחת ואחת מהמהלומות שהטיחו במתלונן.

החבלות הגופניות שנותרו במתלונן וודאי יחלימו בחלוף הזמן, אך הפגיעה בביטחונו האישי וודאי נחרטה בו ותותיר את אותותיה זמן רב.

בהתחשב בנסיבות אלה, הפגיעה הממשית במתלונן ועצמת האלימות, הרי שמידת הפגיעה בערך המוגן במקרה זה היא משמעותית. אלה, בשילוב הענישה הנוהגת במקרים דומים, מלמדים כי מתחם העונש ההולם במקרה זה נע בין עונש של מאסר אשר יכול וירוצה בעבודות שירות ועד מאסר למשך 12 חודשים, לריצוי בפועל.

העונשים המתאימים

הנאשם 2, יליד שנת 2000, כיום בן 19.5 שנים.

הנאשם הודה בעבירה, לקח אחריות מלאה על ביצועה והביע חרטה. הוא הביע אמפתיה כלפי המתלונן והסכים לקחת חלק בהליך של גישור עמו ולבקש את סליחתו, אולם הדבר לא הסתייע.

בעת ביצוע העבירה היה הנאשם בן כ-18 שנים בלבד. ניכר כי ההקשר המשפחתי, המצוקה וחוסר הביטחון שהנאשם גדל בהם לאורך השנים, היו בעלי השפעה על ביצוע העבירה אשר התרחשה גם הוא בהקשר משפחתי, על רקע דאגתו לאחותו.

בחינת עיתוי ביצוע העבירה מלמד, כי היא בוצעה בצומת מרכזית בחייו של הנאשם. מדובר בתקופה שבה שב הנאשם להתגורר בביתו, לאחר שנים שבהן שהה בפנימייה, לאחר שהוצא מבית המשפחה בשל מצבה המורכב ובסמוך למותו הפתאומי של אב המשפחה.

המשפחה חיה לאורך השנים בחוסר יציבות באשר לזכויותיהם ואזרחותם של בני המשפחה, במצוקה כלכלית קשה, לצד מעורבות פלילית של אבי המשפחה והתנהלות משפחתית אשר הובילה להוצאת ילדי המשפחה למסגרות חוץ ביתיות. עיתוי ביצוע העבירה קשור בקשר הדוק להתערערות הנוספת במצבה של המשפחה, עם פטירת האב, וודאי הייתה לכך השפעה ישירה על מעשיו של הנאשם.

אירוע אלים זה חריג לאורחות חייו של הנאשם, אשר אין לחובתו הרשעה קודמת, וניכר שכיום הוא מבין היטב את הפסול שבמעשה.

הנאשם מתחרט על התנהגותו האלימה, מתאר את התנהלותו כ"טעות גדולה ונוראה", ומבין שהיה עליו התנהג בצורה אחרת. הנאשם שיתף את שירות המבחן גם בחששו ביחס לפגיעה שנגרמה למתלונן, והביע נכונות ורצון להיפגש עמו ולבקש את סליחתו.

גם בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, לפני יותר משנה, לא נפתחו נגד הנאשם תיקים פליליים, וזאת, בשילוב חרטתו והבעת רצונו לתקן את תוצאות העבירה בדרך של פגישה עם המתלונן, מעיד כי הנאשם בחר להותיר אירוע זה כחריג ובודד בקורות חייו.

במכלול השיקולים, התחשבתי גם במעצרו של הנאשם למשך 35 ימים ובנוסף שהייתו במעצר בית בתנאים מגבילים, הרחק מבני משפחתו.

לנגד עיניי עמדה גם המלצת שירות המבחן לגזור על הנאשם עונש של שירות לתועלת הציבור, אולם לנוכח חומרת העבירה בנסיבותיה, והסיכון עליו עמד שירות המבחן להישנות עבירות אלימות, שוכנעתי כי לא ניתן לסטות במקרה זה ממתחם הענישה ולהסתפק בעונש כזה.

מסיבה זו ככל הנראה, הסכימו הצדדים על עונש המאסר שנגזר על הנאשם 1, ומהשיקולים הנידונים כאן, ותוך התחשבות בעקרון אחידות הענישה, ייגזר על הנאשם 2 עונש מאסר, אשר בהתחשב בנסיבותיו המיוחדות, ירוצה בעבודות שירות.

נסיבותיו של הנאשם 3 דומות מאוד לנסיבותיו של אחיו, הנאשם 2.

הנאשם 3, יליד שנת 1998, בן 22 שנים כיום.

הנאשם הודה בעבירה המיוחסת לו, קיבל אחריות על ביצועה והביע חרטה על מעשיו.

זוהי הסתבכות יחידה של הנאשם עם הדין הפלילי, ואין לחובתו הרשעות קודמות.

כמו הנאשם 2, גם הנאשם 3 גדל במשפחה שבה מצוקה כלכלית וחוסר יציבות, ובגיל 11 הוצא למסגרת חוץ ביתית בפנימייה. הנאשם הוכיח תפקוד תקין במהלך השנים, הוא השלים את לימודיו ובידו תעודה מקצועית בתחום החשמל. עם שובו לבית המשפחה, בגיל 18, השתלב בעבודה הקיבוץ צובה.

המשבר שהמשפחה חוותה עם פטירת האב, נתן אותותיו גם בנאשם 3, אשר לאחר שאחותו סיפרה לו שהמתלונן יצר עמה קשר, חש כי אם לא יגיב למעשה, ייתפס כחלש וכחסר יכולת לאחריות על המשפחה.

עם זאת, כיום הנאשם מבין שפעל מתוך לחץ ורצון להוכיח את עצמו כאדם בוגר, אך בפועל הוא מתחרט על מעשיו ומבין שנגרר להתנהגות אלימה והיה עליו לנהוג אחרת.

במניין השיקולים, ובד בבד עם המלצתו לשילוב הנאשם בטיפול נוכח התרשמות מכוחותיו ויכולותיו לתפקוד ותעסוקה תקינים, עמד שירות המבחן על גורמי הסיכון לעבריינות חוזרת מצד הנאשם, וביניהם מנה את האחריות שהנאשם נושא בה למשפחתו, את אי הוודאות באשר למעמדו בישראל ואת הלחץ הנובע מכך.

במכלול השיקולים נתתי דעתי גם למעצרו של הנאשם בתנאים ולתקופה דומה לזו שבה שהה הנאשם 2 במעצר.

על אף נסיבותיו של הנאשם לקולא, בהתחשב בנסיבות העבירה, אני מוצא כי לנסיבותיו המיוחדות של הנאשם די משקל כדי להטות את המאזניים לצדו המקל של מתחם הענישה, אך לא די בהן כדי לסטות ממתחם הענישה.

סוף דבר

נוכח כל האמור לעיל, אני גוזר על כל אחד משני הנאשמים את העונשים הבאים:

1.      שלושה (3) חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות בניכוי ימי מעצרם, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות אשר הוגשה לעיוני בעניינם. רכיב זו לא יחל לפני 20.2.21.

2.      שלושה (3) חודשי מאסר שאותם לא ירצו הנאשמים, אלא אם יעברו תוך 3 שנים מהיום על העבירה בה הורשעו בהליך זה או על כל עבירת אלימות מסוג פשע.

3.      כל אחד מהנאשמים ישלם למתלונן פיצוי בסך 1,000 ₪. הנאשמים יפקידו סכום זה בקופת בית המשפט עד ליום 1.11.21, ומשם יועבר הסכום לידי המתלונן.

4.      קנס בסך 5000 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם עד יום 1.11.2021.

5.      הקנס והפיצוי יכול ויקוזזו מהפקדה הקיימת בתיק, וזאת על פי כל דין.

6.      הנאשמים מתחייבים בסך 4,000 ₪ שלא לעבור כל עבירת אלימות, וזאת במשך שנתיים מהיום. הנאשמים הבינו התחייבות זו והסכימו לה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.