1

 

 

 

 

 

בשם המאשימה:                               עו"ד עינת מי-רז

 

בשם הנאשם:                                    עו"ד יצחק בם

 

 

 

 

א. כללי

1.                 נגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. אומר מעתה כי סבורני שיש לזכות את הנאשם מן העבירה המיוחסת לו, מחמת הספק בדבר קיומו של סייג הגנת בית מגורים שבסעיף 34י1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

ב. כתב האישום ותשובת הנאשם

2.                 בכתב האישום נטען כי ביום 1.9.17, בשעות אחר הצהריים, ערך הנאשם עבודות שיפוץ בביתו וגרם לרעש. עוד נטען כי בעקבות זאת הגיע לבית הנאשם המתלונן, שהוא שכנו של הנאשם, ובין השניים התגלע ויכוח. במהלך הוויכוח דחף המתלונן את הנאשם ונגח בראשו, ומנגד הנאשם הכה את המתלונן עם מעדר בידו ובבטנו מספר פעמים, באופן שנגרמו לו חבלות בגופו.

2

3.                 הנאשם השיב לכתב האישום במספר הזדמנויות. בתשובותיו הראשוניות טען הנאשם כי המתלונן אכן הסיג את גבולו ותקף אותו בביתו, כנטען בכתב האישום, בעוד שהוא הגן על עצמו בידיו ובלא שעשה שימוש במעדר (ראו עמוד 4 לפרוטוקול הדיון מיום 15.12.19 שורות 19-17 וכן עמוד 6 לפרוטוקול הדיון מיום 25.2.20 שורות 18-16). לאחר שייצוגו הוחלף תיקן הנאשם את תשובתו וחידד אותה, ובין היתר טען כי אכן ביצע עבודות שגרמו לרעש, אך רעש זה לא היה חריג; כי המתלונן אכן תקף אותו בביתו, ואז נהדף מן הבית; וכי לאחר מכן חזר המתלונן לחצר הבית כשהוא מצויד בכלי כלשהו, ואז הדף אותו הנאשם מהחצר באמצעות "מקל או מגרפה או מה שהיה שם" (ראו עמוד 10 לפרוטוקול הדיון מיום 30.6.20 שורות 21-19).

ג. ההליך והראיות

4.                 השלבים המקדמיים של ההליך התנהלו לפני מותבים אחרים, ואז הועבר ההליך לטיפולי. הן במסגרת הדיונים שהתקיימו לפני אותם מותבים והן במסגרת דיון מקדמי שהתקיים לפניי הגיעו הצדדים להסכמות בנוגע לקבילות ראיות; בנוגע לעדים שייחקרו; ובנוגע לעדים שלא יידרשו להיחקר. במסגרת אחד הדיונים הבהירה המאשימה כי גם נגד המתלונן הוגש כתב אישום בגין אותו אירוע, אולם זה בוטל ותיק החקירה נגדו נסגר בעילה של חוסר ראיות (ראו עמוד 11 לפרוטוקול הדיון מיום 22.10.20 שורה 15). בסיכומים הובהר שעילת הסגירה הייתה "העדר עניין לציבור", או בשמה הנוכחי "נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין" (ראו עמוד 46 לפרוטוקול הדיון מיום 24.12.20 שורות 7-6).

5.                 במסגרת הדיון מיום 21.12.20 העידו מטעם המאשימה המתלונן, רעייתו, ושוטר שהגיע למקום האירוע, ומטעם הנאשם העידו הנאשם ואחיו. כמו כן העידה השוטרת שגבתה את הודעות המתלונן והנאשם. לתוכן העדויות אתייחס בפרק הדיון שלהלן.

3

6.                 נוסף על כך הוגשו מסמכים שונים, ובין היתר הודעות המתלונן, הנאשם ואחיו בחקירתם במשטרה (מוצגים נ/4, נ/6, ת/1, ת/2, ת/7); מזכר שערך השוטר שהגיע למקום האירוע (מוצג ת/5); תיעוד רפואי בעניינו של המתלונן ובעניינו של הנאשם וכן תמונות חבלה של המתלונן (מוצגים ת/3, נ/7, ת/6); פרוטוקול עדות של המתלונן בהליך משפטי שנקט נגד הנאשם (מוצג נ/3); תמונות של אזור האירוע מושא כתב האישום (מוצגים נ/1, נ/2, נ/5); וכן הקלטת שיחות למוקד המשטרה מיום האירוע ומזכר בדבר תוכנן (מוצגים נ/9, נ/10).

7.                 להשלמת התמונה יצוין כי בפתח הדיון שנועד לשמיעת העדויות עתרה המאשימה לאפשר לה לתקן את כתב האישום, באופן שיימחקו ממנו המילים המייחסות למתלונן דחיפה של הנאשם ונגיחה בראשו. הנאשם התנגד לבקשה, והיא אכן נדחתה. בין היתר צוין כי קבלת הבקשה בשלב שבו הוגשה לא תיתן לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן מפני כתב האישום המתוקן. זאת, שכן הנאשם יידרש להוכיח את עובדת תקיפתו בביתו על ידי המתלונן ואת פרטיה, שעשויים להיות רלוונטיים ביותר להגנתו, ואשר עד אותו שלב לא היו שנויים כלל במחלוקת וממילא הוא לא נערך להוכיחם. עוד צוין כי אין מקום לאפשר את התיקון שנתבקש תוך דחיית הדיון, וזאת בשים לב לשלב המאוחר שבו הוגשה הבקשה, לכך שדחייה כזו תוריד לטמיון יום דיונים שלם, וכן לכך שהעדים כבר התייצבו (ראו החלטה בעמודים 15-14 לפרוטוקול).^[1]

8.                 ביום 24.12.20 השמיעו הצדדים את סיכומי טענותיהם. הגיע אפוא שעת ההכרעה.

ד. דיון והכרעה

9.                 כפי שכבר צוין, סבורני כי הנאשם עורר ספק סביר בנוגע להתקיימות התנאים הנדרשים לצורך החלת הסייג של הגנת בית מגורים, הקבוע בסעיף 34י1 לחוק העונשין.

4

10.             הילוך דבריי יהיה כדלקמן: תחילה אציג את שתי המחלוקות העובדתיות העיקריות (שהתבררו כשונות במידה מסוימת מן העולה מכתב האישום ומתשובת הנאשם). לאחר מכן אתייחס לשאלה האם נוכח נוסח כתב האישום רשאית המאשימה לטעון את שטענה בסיכומיה בנוגע למחלוקת העובדתית הראשונה מבין השתיים. בהמשך אתייחס לשאלת השלכת ההחלטה בדבר החזרה מכתב האישום נגד המתלונן ואופן סגירת תיק החקירה בעניינו על עמדת המאשימה במחלוקת הראשונה, ואז אנתח את העולה לכאורה מן הראיות שלפניי בנוגע לשתי המחלוקות העובדתיות. לבסוף אתייחס לשאלת המשמעות המשפטית של הממצאים העובדתיים לעניין אשמתו של הנאשם.

ד(1) המחלוקות העובדתיות העיקריות

11.            מסיכומי הצדדים, וכן מן העדויות שנשמעו, עולה לכאורה שאין מחלוקת על התרחשותו של עימות פיסי בין הנאשם ובין המתלונן בחצר ביתו של הנאשם. אין גם מחלוקת על כך שבעימות השתתף אחיו של הנאשם, ושבמסגרתו הכה הנאשם את המתלונן בכלי כלשהו. במובן זה - ובניגוד למה שניתן היה להבין מסעיפים 4-3 לכתב האישום - גם המאשימה טוענת כיום כי העימות שבו הוכה המתלונן באמצעות כלי לא התרחש בבית הנאשם, אלא בחצר הבית.

12.            המחלוקות העובדתיות העיקריות שעלו מן הסיכומים הן בשני עניינים אלה:

            ראשית, האם סמוך לפני העימות בחצר נכנס המתלונן לביתו של הנאשם ותקף אותו עד שנהדף החוצה, כפי שטענו הנאשם ואחיו; או שהמתלונן כלל לא נכנס לבית הנאשם והעימות הפיסי התרחש כולו סמוך לשער החצר, כגרסת המתלונן בעדותו וכטענת המאשימה בסיכומיה (המנוגדת לכאורה לנטען בכתב האישום).

            שנית, מה בדיוק ארע באותו עימות שהתרחש בחצר, ובין היתר האם הנאשם ואחיו החלו לתקוף את המתלונן, כאשר הנאשם אף הכה אותו במספר מכות מעדר, כפי שגרס המתלונן וטענה המאשימה בסיכומיה; או שהמתלונן היה זה שהניף לעבר הנאשם ואחיו כלי כלשהו, ורק בתגובה הוכה על ידי הנאשם מכה אחת, כפי שטען הנאשם.

ד(2) האם המאשימה רשאית לכפור בכניסתו של המתלונן לבית הנאשם ובתקיפתו אותו

13.            הנאשם טען בסיכומיו כי המאשימה כלל אינה רשאית לכפור בכניסתו של המתלונן לביתו ובתקיפתו אותו, כפי שביקשה המאשימה לעשות בסיכומיה. לטעמי, הצדק עמו.

5

14.            הלוא בכתב האישום נטען מפורשות כי המתלונן "הגיע... לביתו של הנאשם ובין השניים התפתח ויכוח" וכי "במהלך הויכוח... דחף המתלונן את הנאשם ונגח בראשו" (סעיפים 4-3 לכתב האישום). בעובדות אלה הודה כאמור הנאשם במסגרת תשובתו לכתב האישום והודאתו לא נדחתה. ממילא, על פי דין יש לראות את העובדות הנזכרות כמוכחות כלפיו (ראו סעיפים 152 ו-154 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982). לפיכך, נראה שהמאשימה כלל אינה רשאית לחלוק עליהן במסגרת ההליך.

15.            לא למותר לציין כי גם לו הייתה מתקבלת בקשתה המאוחרת של המאשימה לתיקון כתב האישום שנזכרה בפיסקה ‎7 לעיל, באופן שתושמטנה המילים המייחסות למתלונן את תקיפת הנאשם (ראו עמוד 14 לפרוטוקול שורות 5-3), היא הייתה רשאית אולי לכפור בתקיפה זו, אך לא בכניסתו של המתלונן לבית הנאשם. זאת, שכן את המילים "הגיע [המתלונן] לביתו של הנאשם ובין השניים התפתח ויכוח" כלל לא ביקשה המאשימה להשמיט.^[2]

ד(3) האם המאשימה רשאית לטעון שלא קם ספק סביר בנוגע לכניסת המתלונן לבית הנאשם ותקיפתו

16.            גם לולא היה הנאשם מודה בנטען בכתב האישום בדבר כניסתו של המתלונן לביתו ותקיפתו, לא ברור כלל שהמאשימה רשאית הייתה לטעון מראש שלא התעורר ספק סביר בעניין. זאת, שכן קיומו של לכל הפחות ספק סביר כאמור משתקף מעמדתה של המאשימה במסגרת ההליך שהתנהל בעניינו של המתלונן.

6

17.            הלוא בד בבד עם כתב האישום נגד הנאשם הוגש כתב אישום נגד המתלונן, שבו ייחסה לו המאשימה כניסה לביתו של הנאשם ותקיפתו שם לרבות תוך נגיחה בראשו, דחיפתו והכאתו בפניו (ראו מוצג נ/8). אמנם, המאשימה חזרה בה מכתב האישום נגד המתלונן וסגרה את תיק החקירה בעניינו, אך לא בעילה של העדר אשמה, אלא בעילה של "נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין". נוכח עמדתה זו של המאשימה בהליך בעניינו של המתלונן, הקשור בטבורו להליך בעניין הנאשם, לא ברור כיצד היא ביקשה מראש לטעון שלא קם ספק סביר בעניין כניסתו של המתלונן לבית הנאשם ותקיפתו אותו.^[3]

18.            עמדת המאשימה בעניינו של המתלונן התבססה על חומר החקירה. ניתן אפוא לטעון כי כעת, לאחר שנשמעו העדויות בהליך שכאן, יכולה המאשימה לשנות את עמדתה, ולטעון כי הראיות הקיימות לעת הזו מלמדות שלא קיים ספק סביר בעניין כניסתו של המתלונן לבית הנאשם ותקיפתו אותו. אלא שלטעמי לא זה המצב, וגם לאחר שמיעת העדויות סבורני שקיימת אפשרות, אשר מידת הסתברותה גבוהה מזו הנדרשת לצורך הקמת ספק סביר, שהמתלונן אכן נכנס תחילה לביתו של הנאשם ואף תקף אותו, לכל הפחות באמצעות מכות ידיים, עד שנהדף החוצה. אפנה אפוא לניתוח הראיות, הן בעניין המחלוקת הראשונה הנזכרת, והן בעניין המחלוקת השנייה.

ד(4) ניתוח הראיות והממצאים העובדתיים העולים מהן בנוגע לשתי המחלוקות העובדתיות

ד(4)(1) כללי

19.            כפי שכבר צוין, העידו לפניי בין היתר המתלונן ורעייתו והנאשם ואחיו. הרושם הכללי היה שהן המתלונן והן הנאשם ואחיו, שהיו הצדדים הישירים לעימות הפיסי, ניסו כל אחד למזער במידת מה את חלקו בעימות, ולהגדיל את החלק המיוחס לצד שכנגד (ואתייחס לכך להלן).לעומת זאת, נראה היה שרעיית המתלונן - אשר לא השתתפה בעימות עצמו אך הבחינה מחלון ביתה בהתרחשות כלשהי בחצר בית הנאשם כפי שיפורט - ביקשה דווקא לדייק בדבריה. ניכר היה כי רעיית המתלונן חוותה חוויות לא פשוטות הן במסגרת יחסי השכנות עם הנאשם בכלל, והן במסגרת האירוע מושא כתב האישום בפרט. למרות זאת העידה הרעיה באופן מדוד ומתון; לא התיימרה להעיד על מה שאינו בידיעתה; ואף לא המעיטה לכאורה מחלקו של המתלונן בהתרחשות, לפי תפיסתה.

7

20.            בדבריי להלן אנתח את עדויות העדים העיקריים - היינו המתלונן, הנאשם ואחיו - בנוגע לעימות ביניהם, וזאת על רקע הגרסאות השונות שנתנו עדים אלה בחקירה ובעדותם בבית המשפט, וכן על רקע עדות רעיית המתלונן והראיות הנוספות שהוצגו.

21.            כאמור, הניתוח הכולל מלמד לטעמי על אפשרות, אשר הסתברותה גבוהה מזו הנדרשת לצורך הקמת ספק סביר, שהמתלונן אכן נכנס תחילה לביתו של הנאשם ואף תקף אותו, לכל הפחות באמצעות מכות ידיים, עד שנהדף החוצה. נוסף על כך מלמד לטעמי הניתוח על אפשרות, אשר הסתברותה אינה פחותה מזו הנדרשת לצורך הקמת ספק סביר, שבעת העימות בחצר הנאשם הכה במתלונן בכלי כלשהו מכה אחת בלבד, אולי אף לאחר שהמתלונן הניף לעברו מקל.

ד(4)(2) עדות המתלונן

22.            המתלונן העיד כי בשעות אחר הצהריים של יום שישי 1.9.17 הוא שמע רעש חריג של "פיצוץ עז", אשר גרם לו ולרעייתו בהלה רבה. המתלונן העיד עוד כי יצא לחצרו, ומשהבין שמקור הרעש הוא בעבודות שביצע הנאשם, המתגורר מעליו, הוא החל "לצעוק לעברו בבקשה ובתחנונים" להפסיק עם הרעש. המתלונן סיפר גם כי נטל לידיו מעדר שהיה בחצרו, והחל לדפוק על מעקה גשרון אשר עובר מעל חצרו ומחבר בין בית הנאשם ובין חצר הנאשם (המצויה במפלס גבוה יותר מחצר המתלונן, ראו מוצגים נ/1, נ/5). בהמשך, כך סיפר המתלונן, הוא יצא מחצרו ועלה לכיוון שער הכניסה לחצר בית הנאשם, תוך שהוא אוחז בידו את המעדר. המתלונן סיפר ששער החצר היה נעול, והוא עמד מאחוריו ושב וביקש להפסיק את הרעש תוך צעקות, ותוך הנחת המעדר לצדו. באותו שלב, כך טען המתלונן, נפתח לפתע השער, אחיו של הנאשם אחז בו באופן שמנע ממנו לזוז ואילו הנאשם עצמו "התחיל להכות אותי ללא רחמים... בכל חלקי הגוף כולל הצלעות, הצוואר... לקח את המעדר שהנחתי והשתמש בזה כנגדי והכה בי עם המעדר". לבסוף, כך סיפר המתלונן, הוא הצליח להשתחרר ונמלט בחזרה לחצרו (ראו עמוד 17 לפרוטוקול שורה 2 עד עמוד 18 שורה 6; עמוד 19 שורות 24-20; עמוד 24 שורות 8-6).

8

23.            אלא שעדות המתלונן עוררה אי בהירויות במספר עניינים מהותיים: כך לגבי שאלת כניסתו של המתלונן לבית הנאשם; כך לגבי שאלת תקיפתו את הנאשם; וכך לגבי שאלת אופן סיום העימות הפיסי בחצר בית הנאשם, אשר יכולה להשליך על הבנת אופן התרחשותו של העימות כמכלול. אתייחס לשלושת עניינים אלה.

ד(4)(2)(1) האם המתלונן נכנס לביתו של הנאשם

24.            מעדותו של המתלונן עלה כאמור כי הוא כלל לא נכנס לתוך בית הנאשם, והעימות התרחש כולו סמוך לשער הכניסה לחצר הבית. זו גם הייתה גרסת המתלונן במרבית חלקיה של הודעתו במשטרה. אולם במקום אחד בהודעתו ציין המתלונן כי "היה [עם הנאשם] אדם בדירה שהוא אח שלו או חבר שלו, הוא תפס אותי החבר שלו או האח שלו והוציא אותי מהדירה, [הנאשם] לקח את המעדר שלי והכה אותי בגוף... הוא דחף אותי אחרי שהוא הכה אותי ואמר לי 'תלך קיבינימט ואל תחזור לפה יותר'..." (מוצג נ/4 שורות 41-36, ההדגשות הוספו). מגרסה זו עולה לכאורה שהמתלונן הודה כי נכנס לתוך ביתו של הנאשם.

            במהלך עדותו עומת המתלונן עם דבריו אלה, והסביר כי התכוון לכך שהוצא מ"שטח הדירה כלומר מחצר הדירה" (ראו עמוד 21 לפרוטוקול שורה 29 עד עמוד 22 שורה 9). הסבר זה מותח את פירושה המקובל של המילה "דירה" עד גבולותיו ואולי אף מעבר להם, אולם גם על פיו כלל לא ברור כיצד זה הגיע המתלונן אל תוככי חצר ביתו של הנאשם. זאת, שכן המתלונן טען כאמור כי הוא עמד כל העת מחוץ לשער הכניסה לחצר, ושם התנפלו עליו הנאשם ואחיו. כמענה לקושי זה טען המתלונן לראשונה באותו שלב כי בעת ההתנפלות הכניסו אותו הנאשם ואחיו לשטח החצר (ראו עמוד 22 לפרוטוקול שורות 14-9). אולם גרסה זו ניתנה רק במהלך החקירה הנגדית, וספק רב אם היא עלתה בקנה אחד עם גרסתו של המתלונן קודם לכן.^[4] יתר על כן: לפי גרסה זו תחילה נגרר המתלונן אל החצר והוכה, ורק אז הוצא ממנה, בעוד שבהודעה טען כאמור המתלונן כי תחילה האח הוציא אותו, ואז הנאשם הכה אותו. זאת ועוד: בניגוד לגרסתו זו של המתלונן בדבר הכנסתו לחצר, בהודעתו מיום 4.9.17 הוא סיפר שלאחר שעמד זמן קצר סמוך לשער סגור הגיע הנאשם עם אחיו ו"דחף אותי", היינו התנועה הייתה של דחיפה החוצה ולא של משיכה פנימה לתוך החצר (מוצג נ/6, שורות 53-52).

9

25.            תמיכה לכך שמגמת התנועה של הניצים הייתה דווקא הדיפה של המתלונן אל מחוץ לחצר, ולא הכנסתו אליה כטענתו, ניתן למצוא בעדות רעיית המתלונן. זו העידה כי משלב מסוים היא ראתה מחלון ביתה שמתנהל מאבק בין המתלונן ובין הנאשם ואחיו בחלק חצר בית הנאשם המרוחק מהבית. במסגרת אותו מאבק, כך סיפרה הרעיה, ניסה המתלונן להשתחרר מאחיזה שבה היה אחוז, הנאשם ואחיו נראו כמי ש"דוחפים אותו החוצה", והשלושה הלכו והתרחקו מחלק החצר הקרוב לבית אל עבר שער החצר (ראו עמוד 25 לפרוטוקול שורות 31-20; עמוד 26 שורות 11-8; ולגבי מיקום המאבק ראו גם עמוד 27 שורות 26-23). תיאור זה של מגמת ההדיפה תואם יותר את גרסת הנאשם ואחיו, ופחות את גרסת המתלונן שלפיה הוא דווקא נמשך על ידם לתוך החצר.

26.            תמיכה באפשרות שהמתלונן אכן התפרץ לביתו של הנאשם מצויה בשיחה שבה הזעיק הנאשם את המשטרה, סמוך לאחר האירוע, שכבר בה הוא טען בפירוט שהמתלונן תקף אותו בתוך ביתו (ראו מוצגים נ/9, נ/10).

27.            אל מול האפשרות שהמתלונן נכנס לביתו של הנאשם והוצא ממנו בכוח, כעולה מגרסת הנאשם ואחיו ומהדברים שאמר המתלונן בהודעתו וצוטטו לעיל, עומדת טענת המתלונן ורעייתו כי שער חצר בית הנאשם היה נעול באמצעות קודן (ראו עמוד 17 לפרוטוקול שורה 25; עמוד 18 שורות 22-20; עמוד 20 שורות 13-12). טענה זו אף נתמכה בתמונה שהציגה המאשימה, אשר נראה בה השער עם הקודן. אין להקל ראש בטענה, אולם איני סבור שדי בה כדי להפריך מעבר לספק סביר את גרסת הנאשם ואחיו בדבר כניסתו של המתלונן לבית: ראשית, לא הובהר מתי התמונה צולמה (ראו עמוד 41 לפרוטוקול הדיון מיום 24.12.20, שורות 14-13), והנאשם טען שהקודן הותקן רק לפני מספר חודשים ואף הציג חשבונית מס בנוגע להתקנה (ראו עמוד 33 לפרוטוקול שורות 14-6 ועמוד 36 שורות 30-29; וכן החשבונית שהוגשה ביום 21.12.20). אמנם, לא הוברר מן החשבונית שהקודן הותקן בבית הנאשם דווקא (והתיאור הוא של מערכת "לעסק") ולא הוברר שהוא לא החליף קודן קודם, אולם הספק הסביר בעניין זה נותר בעינו. שנית, קיימת אפשרות שהשער היה פתוח בכל מקרה, כפי שהעיד הנאשם.

10

28.            נראה אפוא שגם מעדותו של המתלונן ומעדותה של רעייתו עולה אפשרות, שמידת הסתברותה היא מעבר לדרוש לצורך הטלת ספק סביר, שהמתלונן אכן נכנס לביתו של הנאשם ואז נהדף החוצה אל החצר, שם המשיך העימות שבו הבחינה רעיית המתלונן^[5]כאשר המגמה הכללית הייתה הדיפתו של המתלונן אל מחוץ לחצר.

ד(4)(2)(2) האם המתלונן תקף את הנאשם

29.            מעדותו של המתלונן עלה כי לטענתו הוא הגיע על מנת לדבר עם הנאשם, לא נקט כלפיו אלימות כלשהי ואף לא התכוון לעשות זאת. לא מן הנמנע שכך היה, אולם קיימת גם אפשרות אחרת.

11

30.            אפשרות זו נתמכת בכך שהמתלונן הודה כי חש תחושות של כעס ותסכול בשל הרעש שהשמיע הנאשם, ואף הודה כי "אולי התלהמתי באירוע הזה בשבר לב" (ראו עמוד 18 לפרוטוקול שורות 13-12; עמוד 19 שורות 19-18; ועמוד 22 שורות 22-21).^[6] מעבר לתחושות, המתלונן הודה כי בשלב הראשון השתמש במעדר כדי להכות על מעקה הגשרון המוליך לכניסה לבית הנאשם, וכי בהמשך עלה לעבר הכניסה לחצר בית הנאשם כשהמעדר בידו. משנתבקש המתלונן להסביר מדוע נטל עמו את המעדר הוא ציין כי עשה זאת "אינסטינקטיבית" (עמוד 17 לפרוטוקול שורות 27-25; עמוד 24 שורות 8-6). לא הובהר למה הכוונה בדברים אלה, אולם בהודעתו הסביר המתלונן את לקיחת המעדר באמרו "לא יודע זה בקטע של אמוציה זה נשאר איתי ביד" (מוצג נ/4, שורה 58),^[7] ובעדות הסביר שמדובר היה באמוציה "של כעס ותסכול..." (עמוד 22 לפרוטוקול שורות 22-21).

31.            זאת ועוד: המתלונן לא טען שהנאשם הפגין כלפיו אלימות כלשהי קודם לאירוע מושא כתב האישום. למרות זאת, בעדותו ציין המתלונן כי "אני לא ידעתי מראש מי נמצא איתו בדירה. במידה והייתי מודע אם יש איתו עוד אנשים, יכול להיות שהייתי ממשיך ולצעוק ולפחד לעלות אליו..." (עמוד 21 לפרוטוקול שורה 26). אם המתלונן לא התכונן לעימות פיסי, ובייחוד אם הגיע "לצורך הידברות", כדבריו (ראו הערת שוליים 6 לעיל), מדוע שיחשוש מלעלות לשער חצר בית הנאשם, גם אם מצוי שם אדם נוסף?^[8]

32.            האפשרות שהמתלונן הוא שתקף תחילה את הנאשם, ולא להיפך, נתמכת בדו"ח הפעולה של השוטר שהוזעק למקום. בדו"ח זה כתב השוטר כי הנאשם סיפר שהוא הותקף בביתו על ידי המתלונן, ואילו המתלונן לא כפר בכך ורק בשלב מאוחר יותר ובדרך לתחנת המשטרה מסר כי "הוא גם נתקף" (מוצג ת/5, ההדגשה הוספה).^[9]

12

33.            תמיכה מסוימת באפשרות שדווקא המתלונן החל בעימות הפיסי ניתן אולי למצוא בשיחה שערכה דודתו של המתלונן עם משטרת ישראל בטרם החל העימות (הקלטת השיחה צורפה כמוצג נ/9; ראו גם עיקרי תוכנה במוצג ת/5).^[10] באותה שיחה דיווחה דודתו של המתלונן על שכן אשר מקים רעש בלתי נסבל הפוגע קשות במתלונן, והזהירה מפני התפתחותו של אירוע אלים. לכאורה, לנאשם לא אמורה להיות סיבה ליזום אירוע אלים נוסף על גרימת הרעש, ועל כן לא מן הנמנע שחששה של הדודה הובע דווקא בשל האפשרות שהמתלונן, שהוא נפגע הרעש, ינהג באלימות כלפי הנאשם.

34.            הנה כי כן, לא מן הנמנע שהמתלונן עלה עם מעדר בלא כל כוונה לנהוג באלימות. מסקנה זו נתמכת בכך שגם הנאשם ואחיו אינם טוענים שהמתלונן נכנס לבית הנאשם כשהוא אוחז במעדר, אשר אותו הניח כנראה במקום כלשהו לפני הבית. עם זאת, קיימת גם אפשרות שהעלייה הנסערת משקפת כוונה אחרת, שאף מומשה גם אם בלא שימוש במעדר, באופן התומך בטענת הנאשם ואחיו בדבר התקיפה שהותקף הנאשם על ידי המתלונן תחילה.

ד(4)(2)(3) כיצד הסתיים העימות הפיסי בחצר

35.            בעדותו טען המתלונן כי העימות הסתיים בכך שהוא הצליח להשתחרר ולהימלט מאחיזת אחיו של הנאשם, באופן התומך בגרסתו שלפיה העימות נכפה עליו בעוד הוא ביקש להימלט (ראו עמוד 18 לפרוטוקול שורות 3-1).

13

36.            אלא שבהודעתו מסמוך לאחר האירוע טען המתלונן כי הנאשם "דחף אותי אחרי שהוא הכה אותי ואמר לי 'תלך קיבינימט ואל תחזור לפה יותר'" (מוצג נ/4 שורות 41-40). גרסה זו תומכת דווקא באפשרות שהנאשם ואחיו ניסו להוציא את המתלונן מן החצר, והצלחתם היא שגרמה לסיום העימות.

37.            גם בהמשך הודעתו ציין המתלונן כי לאחר שעלה אל הנאשם הוא "לא התייחס אלי וזרק אותי קיבינימט..." - ניסוח שאף הוא תומך בטענה שהתנועה הייתה של הדיפת המתלונן והיא זו שסיימה את העימות (שם, שורות 87-86; וראו גם את תיאור רעיית המתלונן שהובא לעיל).

ד(4)(2)(4) עדות המתלונן- סיכום

38.            הנה כי כן, בגרסת המתלונן התגלעו אי בהירויות בשלושה עניינים מהותיים: האם המתלונן נכנס לבית הנאשם; האם הוא תקף את הנאשם; והאם העימות בחצר בית הנאשם הסתיים בדחיפתו החוצה או בהימלטותו. אלה מבססים לטעמי את האפשרות שכטענת הנאשם - וכפי שכאמור טענה המאשימה עצמה בכתב האישום נגד הנאשם - המתלונן אכן נכנס לביתו של הנאשם והחל בעימות פיסי עמו. לאחר מכן נהדף המתלונן החוצה, כאשר הכאתו של המתלונן על ידי הנאשם - שאתייחס אליה ביתר פירוט בפיסקאות ‎59 עד ‎66 להלן - הייתה במהלך אותה הדיפה, והעימות הסתיים עם השלמתה של ההדיפה אל מחוץ לשער החצר. רעיית המתלונן אכן הבחינה בלפיתת המתלונן על ידי אחיו של הנאשם ובחילופי מהלומות, אך זאת בתוך אותו מהלך של הדיפת המתלונן החוצה (ראו עמוד 25 לפרוטוקול שורות 31-29, עמוד 26 שורות 10-8, עמוד 27 שורות 12-10 ועמוד 28 שורה 26).^[11]

14

39.            יצוין כי המתלונן תיאר ניסיונות חוזרים ונשנים מצדו להתפייס עם הנאשם, לרבות באמצעות עציץ שקנה לו (ראו עמוד 24 לפרוטוקול שורות 20-17; לרצונו של המתלונן להתפייס עם הנאשם סמוך לאחר האירוע ראו גם הודעת המתלונן מוצג נ/6 שורות 34-32 וכן 98-90). ניסיונות אלה יכולים לתמוך במסקנה שהמתלונן עצמו הבין שהוא האחראי העיקרי לאירוע מושא כתב האישום, ועל כן ביקש לחלות את פני הנאשם. עם זאת, אפשר גם שהם נובעים מרצון לשים סוף לפגיעה הנמשכת שהסכסוך גרם למתלונן ולרעייתו, ללא קשר לשאלת מידת אחריות המתלונן לאירוע מושא כתב האישום (כעולה מדברי המתלונן בהודעתו הנזכרת). לפיכך, איני סבור שניסיונות הפיוס מצד המתלונן הם בעלי משקל ממשי, לכאן או לכאן.

ד(4)(3) עדות הנאשם ואחיו

40.            לצד המתלונן, העידו גם הנאשם ואחיו שהשתתפו בעימות. כפי שכבר צוין, הרושם הכולל היה שכמו המתלונן גם שני אלה, ובייחוד הנאשם, מנסים למזער את חלקם בעימות ולהעצים את חלקו של המתלונן. כמו כן גם בגרסאותיהם של השניים התעוררו אי בהירויות ממשיות, בייחוד בנוגע למידת האלימות שהפגין המתלונן כלפי הנאשם בבית הנאשם, ובנוגע לאופן התרחשות העימות הפיסי בחצר וחלקו של הנאשם בו.

15

41.            הנאשם העיד כאמור כי ביצע עבודות בנייה בביתו, ואז שמע רעשים של קללות ודפיקות חזקות על מעקה הגשרון העובר מעל חצר המתלונן ומחבר בין בית הנאשם ובין חצרו. הנאשם העיד שתוך מספר שניות נשמעו דפיקות חזקות על דלת ביתו, אחיו ניגש לעבר הדלת שנפתחה ואז התפרץ המתלונן לתוך הבית, החל לקלל אותו, ונגח במצחו מספר פעמים. הנאשם סיפר שאחיו חצץ בינו ובין המתלונן ותפס במתלונן, ואז ניסה המתלונן לשלוח את ידיו לכיוון פניו של הנאשם ואף פגע בעין ימין שלו. לדברי הנאשם, האח הוציא את המתלונן מהבית, ואף הוא עצמו יצא אל החצר מסיבה שאינה ברורה לו והגיע סמוך לשער הכניסה. באותו שלב, כך טען הנאשם, הגיח לעברו המתלונן כשהוא אוחז מקל, והוא מצדו הניף מגרפה שהייתה בחצרו, חבט במתלונן חבטה אחת בתנועה סיבובית צידית ימנית, ופגע במותן השמאלית שלו. הנאשם העיד כי בעקבות חבטה זו יצא המתלונן מהחצר (ראו עמוד 30 לפרוטוקול שורה 12 עד עמוד 31 שורה 18; עמוד 32 שורות 10-7; עמוד 34 שורות 22-10; עמוד 35 שורה 23 עד עמוד 36 שורה 3).

            את הנפת המגרפה מצדו הסביר הנאשם בחשש מכך שיוכה על ידי המתלונן במקל (עמוד 31 לפרוטוקול שורות 31-21; עמוד 36 שורות 18-9; עמוד 37 שורות 7-6).

42.            גם אחי הנאשם העיד כי הוא שמע דפיקות חזקות על דלת הבית והלך לעבר הדלת. האח לא זכר האם הוא פתח את הדלת או שהמתלונן פתח אותה, אך העיד כי בכל מקרה המתלונן התפרץ לתוך הבית "בסוג של טירוף", צעק וקילל, הלך לכיוון הנאשם והחל לתקוף אותו. גם האח סיפר כי הוא חצץ בין המתלונן ובין הנאשם וניסה להדוף את המתלונן החוצה, תוך שהמתלונן מנסה להכות בנאשם בידיו. לאחר שהמתלונן נהדף מחוץ לבית, כך העיד האח, הוא יצא מן החצר ובחלוף מספר שניות חזר ובידו מקל, תוך שהתחיל להשתולל ולחבוט עמו. באותו שלב נטל הנאשם מקל, חבט במתלונן חבטה אחת, וגרם לו לצאת מהחצר (ראו עמוד 37 לפרוטוקול שורה 18 עד עמוד 38 שורה 4; שם שורות 28-25; עמוד 39 שורות 7-3).

43.            כאמור, גרסת הנאשם עוררה אי בהירויות בשלושה עניינים: כך לגבי גרסתו שלפיה במהלך תקיפתו בבית נגח בו המתלונן מספר פעמים; כך לגבי גרסתו בחקירתו, שם לא זכר פרטים מרובים בנוגע לחלקו בעימות; וכך לגבי השאלה האם הוא היה מעורב בהדיפת המתלונן מביתו. גם עדות אחי הנאשם עוררה אי בהירות מסוים. אפרט.

ד(4)(3)(1) האם המתלונן נגח בנאשם

44.            הנאשם העיד כאמור כי המתלונן נגח בו. כפי שכבר צוין, נוסח כתב האישום שבו הודה הנאשם אינו מאפשר למאשימה לכפור בכך, אולם חומר הראיות מלמד לטעמי על קושי ממשי בטענה זו.

16

45.            ראשית, מאופן תיאור האירוע על ידי הנאשם עולה לכאורה שהנגיחות "מצח במצח" אמורות היו להיות בעוצמה לא מבוטלת (ראו עמוד 36 לפרוטוקול שורה 3). למרות זאת, בעת שפנה הנאשם לטיפול רפואי למחרת האירוע לא נראו עליו כל סימני חבלה (ראו התיעוד הרפואי מוצג נ/7). הנאשם ניסה להסביר זאת וציין כי "כאבים עזים שהרגשתי לא מחויבים בסימנים חיצוניים..." (עמוד 33 לפרוטוקול שורה 33 עד עמוד 34 שורה 6), אולם מעבר לכך שנראה כי נגיחות כפי שתיאר אמורות היו להותיר סימנים כלשהם, הרי שבתיעוד הרפואי צוין כי הוא עצמו מתלונן על חבלה וכאבים בעין ימין ו"שולל חבלות נוספות" (מוצג נ/7).

46.            שנית, בחקירתו של אחי הנאשם במשטרה, שהתקיימה כחודשיים וחצי לאחר האירוע, האח לא סיפר שהמתלונן נגח בנאשם, אלא שהכה בידיו באזור ראשו של הנאשם (ראו מוצג ת/7 שורות 9, 60-53). בעדותו ניסה האח להסביר את הפער בכך שייתכן שלא הבחין בנגיחות אשר התרחשו בפרק הזמן הקצר שמכניסתו של המתלונן לבית הנאשם עד הגעתו של האח כדי לחצוץ בין השניים. אלא שההסבר עורר קושי, שכן האח עמד במרחק קטן ביותר מהנאשם, ולא נטען שהייתה מגבלת שדה ראיה כלשהי (ראו עמוד 38 לפרוטוקול שורות 6-5; ראו גם עדות הנאשם, שנמנע מלספק הסברים בעניין, בעמוד 33 לפרוטוקול שורות 32-30).

47.            שלישית, השוטר שהגיע למקום ציין כי הנאשם מסר שהמתלונן "נתן לו כמה לפנים" (דו"ח הפעולה מוצג ת/5). נוסח זה אינו ברור, ואפשר שהשוטר השמיט בטעות את המילה "נגיחות", אך לטעמי, וכפי שטוענת באת כוח המאשימה, סביר יותר שמדובר בטעות הקלדה, והכוונה הייתה "נתן לו כפה לפנים" (ראו את דברי הנאשם בעניין זה בעמוד 33 לפרוטוקול שורות 29-25). אם כך הוא, לפני השוטר לא טען הנאשם שהמתלונן נגח בו.

48.            רביעית, בעוד שבעדותו טען כאמור הנאשם כי המתלונן נגח בו "מספר פעמים" (עמוד 31 לפרוטוקול שורה 5), בחקירתו במשטרה הוא ציין רק כי המתלונן "נגח בי בראש" בלא לציין שמדובר היה בכמה נגיחות (ראו הודעת הנאשם מוצג ת/1, שורות 18-17, 52-51, 61-60; וראו גם את הסברו של הנאשם שהפער נובע גם ממצבו הנפשי באותה עת, שלא הסיר את הקושי, עמוד 33 לפרוטוקול שורות 24-21). הנאשם עצמו ציין שהמתלונן שהה בביתו "שניות בודדות", שבמהלכן "דיבר המון" וקילל (ראו עמוד 34 לפרוטוקול שורה 16 עד עמוד 35 שורה 2), כך שלא ברור כיצד בפרק זמן כה קצר יכול היה המתלונן לדבר, לקלל, להכות בנאשם בידיו, וגם לנגוח בו מספר פעמים.

49.            הנה כי כן, הטענה שהמתלונן נגח בנאשם מעוררת קושי רב.

17

ד(4)(3)(2) התנהלות הנאשם בחקירתו

50.            למקרא הודעתו של הנאשם במשטרה סמוך לאחר האירוע, נוצר הרושם שהוא ניסה להתחמק מלספר על חלקו בעימות.

51.            כך, למשל, הנאשם טען שהוא כלל אינו יודע ממה נגרמו למתלונן חבלות (ראו מוצג ת/1 שורות 65-64 וכן 98-93). הקושי בטענה זו ברור, ובעדותו ניסה הנאשם להסביר את דבריו בכך שבאותה עת לא היה מודע לחבלות המתלונן (ראו עמוד 31 לפרוטוקול שורות 33-32). אלא שגם ההסבר עורר קושי, שכן עוד באותה חקירה הוצגו בפני הנאשם תמונות של חבלות המתלונן, כפי שהודה הוא עצמו בעדותו (ראו עמוד 35 לפרוטוקול שורות 15-8).

52.            כך, למשל, בחקירתו הכחיש הנאשם כי תקף את המתלונן, ובפרט טען שהוא אינו זוכר שתקף אותו במעדר (ראו מוצג ת/1 שורות 67-62 וכן 84-80). העדר זכרונו של הנאשם סמוך מאד לאירוע מעורר תהייה בכלל, והוא מעורר תהיה בפרט על רקע זכרונו הברור את פרטי האירוע בעדותו לפניי, למעלה משלוש שנים לאחר מכן. הנאשם הסביר זאת בעקה שחש בעת חקירתו (ראו עמוד 32 לפרוטוקול שורות 6-1 וכן 24-21; עמוד 35 שורות 7-5), אולם ההסבר עורר קושי משום שגם באותו שלב נפגם זכרונו של הנאשם סלקטיבית, ובעוד שהוא לא זכר את חלקו שלו באירועים הוא זכר היטב את חלקו של המתלונן. זאת ועוד: האזנה לשיחה שבה הזעיק הנאשם את המשטרה אינה תומכת בטענתו לעקה נפשית כה משמעותית שתגרום לאובדן זיכרון.

53.            נראה אפוא שבחקירתו ביקש הנאשם להימנע מלמסור מידע בדבר חלקו שלו בהתרחשות, שהוא עצמו חשש שיפליל אותו, באופן התומך במסקנה שהיה לו מה להסתיר.^[12]

18

ד(4)(3)(3) מעורבותו של הנאשם בהוצאת המתלונן מביתו ומחצרו

54.            בעדותו טען הנאשם כי אחיו לבדו הוא שהדף את המתלונן מביתו. לטענת הנאשם, הוא עצמו כלל לא היה מעורב בכך, והוא אף לא זכר כיצד ומדוע מצא את עצמו בסמוך לשער החצר (ראו עמוד 31 לפרוטוקול שורות 9-8 וכן 13). גם האח העיד באופן דומה (ראו עמוד 39 לפרוטוקול שורות 10-9, והשוו גם אל הודעת האח במשטרה מוצג ת/7 שורות 10-9).

55.            גרסה זו, שלפיה הנאשם כלל לא היה מעורב בעימות עם המתלונן החל מאז שהוכה הוא בתוך הבית ועד למכה היחידה שהיכה הוא במתלונן בחצר, נראית קשה לכאורה. זאת לא רק משום שהדעת נותנת שהנאשם יסייע לאחיו להדוף את מי שלטענתו התפרץ לביתו והיכה בו, אלא גם משום שאחרת כלל לא ברור כיצד זה הגיע הנאשם מביתו לשער חצר הבית. לא מפתיע לגלות שבהודעתו אמר הנאשם דברים אחרים, וסיפר כי הוא הדף את המתלונן יחד עם אחיו (ראו מוצג ת/1 שורות 19-18, 52-51, 63; וראו את התייחסות הנאשם לפער בעמוד 35 לפרוטוקול שורה 18 עד עמוד 36 שורה 3). גרסה זו מתיישבת גם עם עדותה של רעיית המתלונן (פיסקה ‎25 לעיל).

56.            נראה אפוא כי גם בעדותו בעניין זה ניסה הנאשם להרחיק את עצמו ממעורבות בעימות עם המתלונן, מעבר למה שהתרחש בפועל.

ד(4)(3)(4) טענת אחי הנאשם בנוגע להעדר תיאום בינו ובין הנאשם

19

57.            אחיו של הנאשם הגיע לחקירה כחודשיים וחצי לאחר האירוע מושא כתב האישום. כאשר נשאל האח בעדותו האם הוא דיבר עם הנאשם לפני חקירתו שלל זאת, ואז סייג את השלילה באמרו כי דיברו על "דברים טכניים". כאשר צוין לפניו כי גרסה זו מעוררת תהייה השיב האח שהוא והנאשם דיברו גם על "חוויות רגשיות שעברנו שם... האם פחדת, מה הרגשת", אך לא דיברו על מה שארע ועל הדברים שמסר הנאשם בחקירתו (עמוד 38 לפרוטוקול שורות 24-19). התפתחות גרסתו של האח מלמדת על הקושי בעדותו בעניין זה, וגרסתו האחרונה מעוררת קושי רב כשלעצמה. קשיים אלה משליכים לטעמי על המשקל שיש לייחס לעדותו של האח.

ד(4)(4) אופן התרחשות העימות הפיסי בחצר

58.            מן האמור לעיל עולה כי התגלעו אי בהירויות הן בעדות המתלונן, שהעיד כי כלל לא נכנס לבית הנאשם וכלל לא תקף אותו, אלא הותקף לפתע בעמדו סמוך לשער החצר; והן בעדות הנאשם, שלא מן הנמנע כי העצים את עוצמת התקיפה נגדו בביתו והמעיט מחלקו שלו במענה לה. גם לעדות האח יש להתייחס כאמור בזהירות. במצב דברים זה, קיים קושי מובנה לבסס ממצאים עובדתיים על עדות מי מן המעורבים הישירים בנוגע לאופן התרחשות העימות בחצר, שבמהלכו היכה הנאשם את המתלונן בכלי. קושי זה מתעצם לאחר ניתוח הגרסאות בנוגע לעימות עצמו, בשני עניינים עיקריים: האחד, האם המתלונן הניף מקל לעבר הנאשם; והשני, מה מספר המכות שהכה הנאשם את המתלונן באמצעות הכלי. אפרט.

ד(4)(4)(1) האם המתלונן הניף מקל לעבר הנאשם או אחיו וניסה להכותם

59.            כפי שכבר צוין, המתלונן העיד כי בעמדו סמוך לשער זה נפתח לפתע, ואז אחיו של הנאשם אחז בו בעוד שהנאשם עצמו החל מכה בו "בכל חלקי הגוף כולל הצלעות, הצוואר... לקח את המעדר שהנחתי והשתמש בזה כנגדי והכה בי עם המעדר", עד שהוא הצליח להשתחרר ונמלט (ראו פיסקה ‎22 לעיל). במקומות אחרים סיפר כאמור המתלונן כי העימות הסתיים דווקא בכך שהוא נהדף מחוץ לחצר (פיסקאות ‎35 עד ‎37 לעיל).

60.            מנגד, הן הנאשם והן אחיו העידו שלאחר שנהדף המתלונן לחצר הוא יצא ממנה, ואז חזר ובידו מקל. זו גם הייתה גרסת השניים בהודעותיהם במשטרה.

20

61.            אלא שהיה פער מסוים בין גרסאות הנאשם ואחיו בעניין הנפת המקל שיוחסה למתלונן: מגרסת הנאשם לא עלה שהמתלונן ניסה להכותו באופן קונקרטי מעבר להנפת המקל (ראו עמוד 36 לפרוטוקול שורות 18-9; עמוד 37 שורות 7-6; מוצג ת/1 שורות 19 ו-52; אם כי ראו עמוד 31 שורות 24-21), בעוד שאחיו העיד שהמתלונן "השתולל והתחיל לחבוט עם מקל" ואף ניסה לחבוט בנאשם (ראו עמוד 38 לפרוטוקול שורות 3-1; עמוד 39 שורות 19-13). פער מסוים היה גם בין גרסת אחי הנאשם בעדותו, שם טען שהמתלונן "ניסה להרביץ", לגרסתו בהודעתו, שם טען שהמתלונן "נתן מכה" לנאשם (ראו מוצג ת/7 שורות 11-10 וכן 64-63).

62.            גרסת הנאשם ואחיו בדבר יציאתו של המתלונן וחזרתו לחצר עם מקל מתיישבת גם פחות עם עדות רעיית המתלונן, שכן לפי עדות זו חלקו האחרון של העימות היה בעת שהמתלונן, הנאשם ואחיו היו קרובים זה לזה והמתלונן ניסה להשתחרר מאחיזה כלשהי (ראו פיסקה ‎25 לעיל). כמו כן גרסה זו מחייבת להניח שהנאשם לא חבט במתלונן במעדר שהמתלונן עצמו הביא עמו - ושלדברי הנאשם הוא הניפו לעברו באותו שלב - אלא בכלי אחר שהיה מצוי בחצר (ראו עדות הנאשם בעמוד 32 לפרוטוקול שורות 13-11, והפער בין שורה 11 לשורה 12).

63.            לטעמי, המסקנה הסבירה יותר מחומר הראיות היא שהמתלונן נהדף מחוץ לחצר על ידי הנאשם ואחיו, תוך עימות פיסי ביניהם, שבו הבחינה רעיית המתלונן. במהלך העימות גם הניף הנאשם לעבר המתלונן את המעדר והכה בו. עם זאת, בשים לב למסקנותיי לגבי עדות המתלונן, ולאפשרות שרעיית המתלונן לא הבחינה בכל מה שהתרחש בחלקו האחרון של העימות, איני סבור שניתן לשלול את גרסת הנאשם ואחיו בנוגע להנפת מקל מצד המתלונן במידה הדרושה לצורך הרשעה בפלילים.

ד(4)(4)(2) כמה מכות הכה הנאשם את המתלונן

64.            המתלונן ציין כי הנאשם הכה בו במעדר מספר פעמים (ראו עמוד 17 לפרוטוקול שורה 31 עד עמוד 18 שורה 4; שם שורות 19-18; וראו גם מוצג נ/4 שורות 38-37; והשוו להודעת המתלונן במוצג נ/6 שורות 55-52). לעומת זאת, הן הנאשם והן אחיו העידו שהנאשם חבט במתלונן חבטה אחת בלבד (ראו עמוד 31 לפרוטוקול שורות 18-15 וכן 26-25; עמוד 32 שורות 10-9; עמוד 35 שורות 4-3; עמוד 38 שורות 4-3; עמוד 39 שורות 21-19; אם כי ראו את הודעתו של האח שבה סיפר כי הנאשם "החזיר" למתלונן, מוצג ת/7 שורה 11).^[13]

21

65.            התיעוד שהוצג בעניינו של המתלונן (מוצגים ת/3, ת/6) מלמד אמנם על חבלה מרכזית אחת בגב, באופן שיכול לתמוך בטענת הנאשם ואחיו, אולם הוא מלמד גם על נפיחות ביד שמאל (ראו גם מוצג נ/7 שורות 40-38). עם זאת, אפשר שיד שמאל של המתלונן לא נפגעה דווקא ממכה באמצעות כלי אלא משלבים אחרים של ההתגוששות, ובכל מקרה לא מן הנמנע שהיא הייתה מצויה בגובה המותן ונפגעה באותה מכה יחידה שלדברי הנאשם הוא הנחית על המתלונן (וראו הסברי הנאשם בעמוד 31 לפרוטוקול שורות 28-25). אשר לשפשופים בבטן העליונה של המתלונן הרי שנראה כי אלה נגרמו בשלבים אחרים של ההתגוששות ולא ממכת כלי כלשהו, כעולה גם מהשוואתם לחבלה שספג המתלונן כתוצאה מן הכלי. בשים לב למכלול הראיות, איני סבור שהוכח מעבר לספק סביר שהנאשם הכה במתלונן "בידו ובבטנו... מספר פעמים", כנטען בכתב האישום.

ד(4)(5) ניתוח הראיות - סיכום

66.            הנה כי כן, עדויות המתלונן, הנאשם ואחיו עוררו אי בהירויות והקשו לבסס עליהן ממצאים. לטעמי, מן המקובץ עולה כי בכל הנוגע למחלוקת הראשונה שהוצגה בפתח הדברים, קיים לכל הפחות ספק סביר, אם לא למעלה מכך, בנוגע לכך שהמתלונן פרץ תחילה לביתו של הנאשם והכה בו, לפחות בידיו. מסקנה זו תואמת בעיקרה את עמדתה של המאשימה בכתב האישום נגד הנאשם, אשר בעובדותיו שבהן הודה הנאשם היא ממילא מנועה מלכפור. היא גם תואמת את עמדתה של המאשימה עצמה בהליך בעניינו של המתלונן.

67.            בכל הנוגע למחלוקת השנייה - הגם שלטעמי המסקנה הסבירה יותר מחומר הראיות היא שהנאשם הכה במתלונן במעדר במהלך העימות הפיסי ביניהם, ותוך כדי הניסיון להדיפת המתלונן אל מחוץ לחצר חרף התנגדותו - הרי שלא ניתן לשלול את גרסת הנאשם ואחיו שלפיה המכה הייתה בתגובה להנפת מקל מצד המתלונן. בכל מקרה לא ניתן לשלול את הטענה שהמתלונן הוכה במעדר פעם אחת.

22

ד(5) המסקנות המשפטיות העולות מהממצאים העובדתיים

68.            בסיכומיה ציינה המאשימה לשאלתי, כי אם ייקבע שהוכח במידה הנדרשת שהאירוע החל בבית הנאשם (בניגוד לטענת המתלונן ולטענתה שלה בסיכומים), הרי שיש לזכות את הנאשם (ראו עמוד 46 לפרוטוקול הדיון מיום 24.12.20 שורות 9-8). על פי עמדה זו, די היה במסקנותיי העובדתיות בנוגע למחלוקת הראשונה לעיל כדי להביא לזיכוי הנאשם.

69.            אלא שבהמשך, במהלך סיכומי הנאשם, ביקשה המאשימה לתקן את דבריה וציינה כי בכל מקרה אין מקום לקבוע שחל סייג לאשמתו הפלילית של הנאשם. המאשימה נימקה את עמדתה באופן תמציתי ביותר, וציינה כי יש לקבוע שהמתלונן לא נטל לידיו מקל ולכל היותר הניף מקל בלא שניסה להכות את הנאשם (כפי שגרס הנאשם עצמו), ולפיכך הנאשם "לא יכול לטעון להגנה עצמית" (ראו עמוד 47 לפרוטוקול הדיון מיום 24.12.20 שורות 4-1, ועמוד 45 שורות 23-18).

70.            אולם בניגוד לסברת המאשימה, הנאשם כלל לא טען לתחולתו של סייג הגנה עצמית שבסעיף 34י לחוק העונשין. הנאשם טען לתחולתו של סייג הגנת בית מגורים שבסעיף 34י1 לחוק (ראו עמוד 52 לפרוטוקול הדיון מיום 24.12.20 שורה 8 ואילך). עם הטענות בנוגע לסייג זה המאשימה כלל לא התמודדה.

71.            סעיף 34י1 לחוק העונשין נושא את הכותרת "הגנת בית מגורים, בית עסק ומשק חקלאי מגודר", ומורה כך:

(א) לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף מי שמתפרץ או נכנס לבית המגורים, בית העסק או המשק החקלאי המגודר, שלו או של זולתו, בכוונה לבצע עבירה, או מי שמנסה להתפרץ או להיכנס כאמור.

(ב) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול אם -

(1) המעשה לא היה סביר בעליל, בנסיבות העניין, לשם הדיפת המתפרץ או הנכנס;

     (2) האדם הביא בהתנהגותו הפסולה להתפרצות או לכניסה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים.

...

23

72.            כבר נקבע כי הסעיף נועד להרחיב את סייג ההגנה העצמית שבסעיף 34י, וזאת כדי "לפטור מאחריות פלילית אדם שעשה מעשה כדי להדוף מי שפורץ או נכנס לבית מגוריו בכוונה לבצע עבירה, או מנסה לעשות כאמור" (דברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 99) (הגנה עצמית), התשס"ח-2008, ה"ח הכנסת 208; ראו ע"פ 5184/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקה 64 (3.8.2016)).

73.            עוד נקבע כי לשם תחולת הסייג בדבר הגנת בית מגורים יש לעמוד במספר תנאים, כמפורט בסעיף:

התנאי הראשון, הינו התפרצות או כניסה לבית המגורים, בית העסק או המשק החקלאי המגודר, בכוונה לבצע עבירה, או ניסיון לעשות זאת...

התנאי השני... הינו תנאי המיידיות. צריך כי מעשה ההתגוננות יהיה "דרוש באופן מיידי כדי להדוף" את הפורץ. כלומר, בדומה לסייג ההגנה העצמית, על מעשה ההתגוננות לבוא בהלימה עם הצורך להדוף את הפורץ, לא לפני ולא אחרי מועד זה

התנאי השלישי לתחולתו של הסייג, נעוץ בדרישת הנחיצות... כפי שהובהר... "אדם הפועל לשם הדיפת זה שבא לתקוף אותו, ממלא למעשה את תפקידן של רשויות האכיפה, ועל-כן עליו להראות כי פנה לשימוש בכוח רק משנוכח כי לא היה ניתן להדוף את התוקף באמצעות שימוש בחלופות אחרות, פוגעניות פחות"

(ע"פ 5184/14 הנזכר, פיסקה 66, תוך ציטוט פסיקה קודמת; ההדגשות במקור)

74.            בית המשפט העליון הבהיר, וגם זאת בהתאם להוראות הסעיף, כי קיימים שני חריגים שבהם לא יחול הסייג אפילו מתקיימים שלושת התנאים שנזכרו. כך אם המעשה היה בלתי סביר בעליל, תוך שהוטעם כי הסייג הורחב כך שיחול גם על מעשים בלתי סבירים כל עוד אינם בלתי סבירים "בעליל"; וכך אם עושה המעשה הוא שגרם להתפרצות בהתנהגות פסולה ותוך צפיית האפשרות של אופן התפתחות הדברים^[14](ראו ע"פ 5184/14 הנזכר, פיסקאות 67 ו-80; לעניין הרחבת תחולת הסייג ראו גם ע"פ 1964/14 שימשילשווילי נ' מדינת ישראל, פיסקה 37 (6.7.2014)).

24

75.            החלת הוראות הסעיף על הממצאים העובדתיים שפורטו לעיל - אלה שהוכחו מעבר לספק סביר בעניין היסוד העובדתי של העבירה שיוחסה לנאשם, ואלה שהוכחו ברמה של ספק סביר בעניין יסודות הסייג שלו טען הנאשם - מביאה לטעמי לזיכוי הנאשם מחמת הספק.

76.            כאמור, מן הראיות עולה ספק סביר, אם לא למעלה מכך, שהמתלונן התפרץ לחצרו של הנאשם ולביתו, וכך גם נטען בעובדות כתב האישום שבהם הודה הנאשם. עולה גם ספק סביר שהמתלונן הכה בנאשם לכל הפחות בידיו, ועל פי הנטען בעובדות כתב האישום שבהן הודה הנאשם גם נגח בראשו. כמו כן עולה מן הראיות שהכאת המתלונן בכלי על ידי הנאשם התרחשה במהלך הדיפת המתלונן אל מחוץ לחצר, ותוך כדי עימות פיסי בינו ובין הנאשם ואחיו כאשר מגמתם הכללית של השניים הייתה כאמור להדוף את המתלונן שנראה כי התנגד לכך. נוסף על כך לא הוכח מעבר לספק סביר שהנאשם הכה במתלונן יותר ממכה אחת באמצעות הכלי או המעדר שאחז. גם הנזק שנגרם למתלונן כתוצאה מאותה מכה אינו מן החמורים.

77.            בנסיבות אלה, ניתן לקבוע שמתקיים התנאי הראשון בדבר התפרצות לבית המגורים בכוונה לבצע עבירה של תקיפה, שאף בוצעה ולא מן הנמנע שהייתה ממשיכה להתבצע לולא נהדף המתלונן; מתקיים התנאי השני שלפיו המעשה היה דרוש מיידית כדי להדוף את המתלונן, שכל אותה עת שהה במרחב הפרטי של הנאשם והתנגד להדיפתו; ומתקיים התנאי השלישי בדבר נחיצותו של המעשה, בשל התנגדותו של המתלונן להדיפה והעימות הפיסי בינו ובין הנאשם ואחיו.^[15] בשים לב לכך שמדובר היה במכה אחת ולתוצאות המכה שאינן כה חמורות, איני סבור שניתן לקבוע שהכאת המתלונן הייתה "בלתי סבירה בעליל" בנסיבות העניין.

25

78.            מן האמור לעיל עולה כי לטעמי המסקנה בדבר העדר אשמתו של הנאשם עומדת גם לוּ הייתי סבור שלא קם ספק סביר בנוגע להנפת מקל מצד המתלונן כלפי הנאשם סמוך לפני שהוכה. זאת משום שבעוד שבסייג ההגנה העצמית מטרת המעשה צריכה להיות הדיפת "תקיפה שלא כדין", כלשון סעיף 34י לחוק העונשין, בסייג הגנת בית מגורים מטרת המעשה צריכה להיות "להדוף מי שמתפרץ או נכנס לבית המגורים... בכוונה לבצע עבירה". מטרה זו התקיימה במקרה שכאן גם אם לא הניף המתלונן מקל כלפי הנאשם, וכפי שצוין התקיימו גם יתר הדרישות בדבר נחיצות, מיידיות וסבירות.

79.            המסקנה מתחזקת משקיים ספק סביר בשאלה האם המתלונן הניף מקל לעבר הנאשם כאמור (הגם שבמידה גבולית). חזרתו של המתלונן לתוך חצר בית הנאשם כשמקל בידו, לאחר שתקף את הנאשם ונהדף משם, יכולה ללמד על כוונותיו, ובניגוד לעמדת המאשימה ספק רב לטעמי אם היה על הנאשם להמתין לכך שהמתלונן ינסה להנחית את המקל לכיוונו. בנסיבות אלה, לא מן הנמנע שהתקיים בעניינו של הנאשם לא רק סייג הגנת בית מגורים, אלא גם סייג הגנה עצמית מכוח סעיף 34י לחוק העונשין. מכל מקום, בשים לב למסקנתי כמו גם לכך שהנאשם עצמו התבסס על סייג אחר, איני נדרש להכריע בעניין זה.

ה. סיכום

80.            מן הטעמים שפורטו, סבורני כי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק מן העבירה שיוחסה לו.

81.            יש לקוות כי מכאן ולהבא הן הנאשם והן המתלונן - ששניהם היו חשופים לסיכון של הרשעה בפלילים על כלל השלכותיה האפשריות - ימצאו את הדרך לקיים יחסי שכנות סבירים זה עם זה.

82.            ניתן לערער על פסק הדין לפני בית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

 

ניתנה היום, כ"ב טבת תשפ"א, 06 ינואר 2021, במעמד הצדדים