1

הנאשם הורשע על סמך הודאתו בכתב אישום מתוקן בשתי עבירות איומים בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") וניסיון תקיפה בניגוד לסעיף 379 + סעיף 25 לחוק העונשין.

לאחר שמיעת חלק מעדי התביעה, לרבות המתלונן, הצדדים הודיעו כי הגיעו להסדר לפיו כתב האישום יתוקן והנאשם יודה ויורשע בו, והצדדים יטענו באופן פתוח לעונש.

בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 24.4.22 סמוך לשעה 1:45, ברח' התעשייה 17 בנשר (להלן: "הבית") על רקע בקשת אביו של הנאשם (להלן: "המתלונן") כי הנאשם יעזוב את ביתו, איים הנאשם על המתלונן באומרו כי הוא חבר של משפחת חרירי והם יטפלו בו ו"יזיינו אותו" וכי הוא ירצח אותו, וזאת בעודו מניף לעבר המתלונן סכין אשר אורך הלהב כ- 14 ס"מ (להלן: "הסכין"). הנאשם הוסיף ואיים "בוא תתקרב אלי אני אדקור אותך, אני ארצח אותך ואשתה לך את הדם".

המתלונן יצא מהבית והנאשם בעקבותיו, כשהוא אוחז בידו בקבוק זכוכית וניסה לתקוף את המתלונן שאחז במרצפת והגן על עצמו באמצעותה. כתוצאה מכך, נשבר הבקבוק זכוכית, הנאשם ניסה לתקוף, פעם נוספת את המתלונן, אך הוא ברח לרחוב והזעיק משטרה.

השוטרים הגיעו למקום ופגשו את הנאשם בפתח הבית, או אז איים הנאשם על השוטרים באומרו להם: "אני עובד עם משפחת חרירי ואם מישהו מכם יגע לי ביד הוא מת..." ואיים על המתלונן באומרו לו "יש לך מזל שיש פה משטרה יא סמוי, הייתי שוחט אותך , יא שרמוטה" וכן "אני הורג אותו, אני משתחרר ובא אליך, יא מניאק אני בא אליך יא שרמוטה".

הנאשם המשיך ואיים על המתלונן וזאת לאוזני השוטרים באומרו לו: "אבא שלי אני אהרוג אותך, אני אשב עליך בבית הסוהר, חכה, אני אדע מי זה כולם בנשר ידעו".

2

טענות הצדדים:

ב"כ המאשימה טען כי מעשי הנאשם פוגעים בערכים המוגנים שעניינם הגנה על שלומו וגופו של אדם והגנה על אוטונומיית הפרט אשר זכותו כי לא יופנה כלפיו מלל מאיים.

ב"כ המאשימה טען כי מדובר באירוע בעל רף חומרה גבוה נוכח פוטנציאל הנזק שעלול היה להיגרם מביצוע העבירות.

ב"כ המאשימה טען כי מתחם העונש ההולם נע בין 8 - ל- 20 חודשי מאסר בפועל, והפנה לפסיקה ממנה לטענתו ניתן ללמוד על מדיניות הענישה הנוהגת. אעיר כבר כעת כי מרבית הפסיקה אליה הפנה ב"כ המאשימה התייחסה לעבירות חמורות מאלו שבהן הורשע הנאשם וכללו עבירות עם פגיעה גופנית בקורבן.

באשר לעונשו של הנאשם בתוך המתחם העונש ההולם ביקש ב"כ המאשימה לגזור על הנאשם עונש של 10 חודשי מאסר בפועל, וזאת בשים לב לגילו של הנאשם והעבר הפלילי שהספיק לצבור לחובתו (טע/1). עוד ביקש ב"כ המאשימה להפעיל מאסר על תנאי בן 3 חודשים, שהוא בר הפעלה בתיק זה באופן מצטבר לעונש שייגזר, מאסר על תנאי ארוך ומרתיע, הפעלת התחייבות שהוטלה על הנאשם בתיקו הקודם ופיצוי למתלונן.

ב"כ הנאשם טענה כי יש להתחשב בכך שכתב האישום תוקן, במסגרת ההסדר, בצורה משמעותית בשל נסיבות ביצוע העבירות, היות והנאשם היה תחת השפעת אלכוהול. עוד נטען, כי העבירות בוצעו ללא תכנון אלא באופן ספונטני וכי מדובר בעבירות אלימות במדרג הנמוך, כאשר למתלונן לא נגרם כל נזק.

ב"כ הנאשם ביקשה, בהתאם לפסיקה שהגישה (טענ/1), לקבוע מתחם עונש הולם שנע בין מאסר על תנאי למאסר קצר. ב"כ הנאשם הדגישה כי הנאשם כאמור, היה תחת השפעה משמעותית של אלכוהול בעת האירוע עד כדי קרבה לסייג לאחריות הפלילית, ככל שהדברים נוגעים לעבירת האיומים.

בתוך המתחם ביקשה ב"כ הנאשם לגזור את עונשו של הנאשם ברף התחתון, בהתחשב בעמדתו הסלחנית של המתלונן, כפי שהובעה במהלך העדות. עוד נטען כי יש להתחשב בכך שהנאשם במסגרת הסדר הטיעון נטל אחריות על מעשיו והביע חרטה כאשר כל רצונו הוא לחזור ולנהל חיים נורמטיביים. עוד ביקשה ב"כ הנאשם להימנע מהטלת הפיצוי.

דברי הנאשם:

הנאשם הביע צער על כך ששתה אלכוהול בערב האירוע ובכך שאיים על המתלונן.

דיון והכרעה:

3

הנאשם הורשע בביצוע שתי עבירות איומים שהופנו כלפי המתלונן ושוטרים שהגיעו למקום, ובעבירת ניסיון תקיפה. הגם שמדובר במספר עבירות שביצע הנאשם, הן נעברו באותו מועד, ברצף זמן אחד ובמהלך אותו אירוע. משכך, העבירות בהן הורשע הנאשם, מהוות אירוע אחד בהתאם למבחן "הקשר ההדוק", ואקבע מתחם עונש הולם אחד לגבי כלל העבירות בהן הורשע הנאשם.

תיקון 113 לחוק העונשין קובע כי העיקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה - קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (סעיף 40ב לחוק העונשין, תשל"ז - 1977), על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה, שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כשבתוך מתחם העונש ההולם יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם (סעיף 40ג לחוק הנ"ל).

הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו מביצוע עבירות ניסיון תקיפה ואיומים הינם הגנה על שלמות גופו של אדם, בטחונו ושלוות נפשו.

הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות:

אומנם לא מדובר באירוע מתוכנן, אך הוא כלל אלימות מילולית קשה, ואף המחשתה על ידי נפנוף בסכין לכיוונו של המתלונן וניסיון לתקוף אותו באמצעות בקבוק זכוכית. הנאשם אף לא נרתע מהופעת השוטרים והמשיך לאיים על המתלונן גם בנוכחותם וגם הפנה איומים כלפי השוטרים.

יחד עם זאת, לא ניתן אף להתעלם מהעובדה, כי בהתאם לראיות שהוגשו בתיק הנאשם היה לאחר שתיית משקאות אלכוהול רבים, כך שעכבות המוסריות התרופפו. מצב הכמעט גילופין בו היה נתון הנאשם בעת ביצוע העבירות אף מקרב אותו לסייג האחריות הפלילית, ככל שהדברים נוגעים לעבירת האיומים ויש להתחשב בעניין זה בעת קביעת המתחם.

באשר לנזק שנגרם מביצוע העבירות, ממעשיו של הנאשם לא נגרם נזק פיזי למתלונן, הגם שבוודאי נגרם לו מפח נפש מהתנהגות הנאשם, שהוא בנו ולו הוא נתן להתארח בדירתו. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מפוטנציאל הנזק שעלול היה להיגרם לו ניסיון התקיפה היה צולח, שהרי הנזק הפיזי יכול היה להיות משמעותי, בשים לב לעובדה כי ניסיון התקיפה בוצע באמצעות בקבוק זכוכית.

נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא ממשית.

באשר למדיניות הענישה הנהוגה:

4

·        בעפ"ג 1079-04-14 נגוסה יטזב נ' מדינת ישראל (17.6.14) הורשע נאשם, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירות של תקיפה סתם כלפי אזרחית ועבירת איומים כלפי שוטר. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר מותנה ובין 8 חודשי מאסר בפועל. על הנאשם הוטלו 5 חודשי מאסר בפועל והופעלו 6 חודשי מאסר מותנה כך ש-4 מתוכם במצטבר וחודשיים בחופף. בסופו של דבר, הנאשם נידון ל-9 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננים. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ונקבע כי העונש שהוטל סביר, בנסיבות בהן הנאשם בעל עבר פלילי מכביד, אשר ביצע עבירות אלימות במשך שנים, מבלי שלמד את לקחו.

·        בע"פ 8820/13 אליהו קשת נ' מדינת ישראל (12.2.04) הורשע הנאשם, לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירות איומים, אלימות, היזק לרכוש וחבלה במזיד לרכב. באשר לעבירות האלימות, למעט עבירת האיומים, קבע בית משפט שלום מתחם הנע בין עונש מאסר על תנאי ל-12 חודשי מאסר בפועל, ועד שמונה חודשי מאסר בפועל בעבירת איומים והיזק לרכוש. נוכח אופק שיקומי, חרג בית המשפט לקולה מהמתחם שנקבע לכל העבירות, וגזר עונש משותף לכל העבירות של שמונה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירות אלימות למעט איומים וכן עבירות בקשר לרכב במשך שלוש שנים, ארבעה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירות איומים והיזק בזדון במשך שלוש שנים, קנס, פיצוי והתחייבות. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה, וכך גם בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון.

·        ע"פ (מח' חיפה) 2350-02-13 פלוני נ' מדינת ישראל (7.11.13) המערער הורשע בביצוע עבירת איומים, היזק בזדון ותקיפה סתם כלפי אשתו וילדיו, כשהוא תחת השפעת אלכוהול. בית משפט השלום הטיל על המערער עונש של 12 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והקל בעונשו של המערער והעמיד את העונש על 6 חודשי מאסר בעבודות שירות.

·        ברע"פ 5806/11 סריה נ' מדינת ישראל (15.11.11) הורשע הנאשם בתקיפת אמו, בכך שהכה אותה ומשך בשערותיה. הנאשם נידון לחודש מאסר בפועל, ומאסר על תנאי בן חודשיים שהופעל במצטבר. ערעור של הנאשם נדחה הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי בית המשפט העליון.

·        בת"פ 63450-12-12 מדינת ישראל נ' פלוני (27.3.16) הנאשם הורשע בשני מקרים של אלימות כלפי אמו. במקרה אחד איים הנאשם על אמו ברצח כאשר סירבה לתת לו כסף ובאירוע אחר תקף את אמו וחנק אותה. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי ל- 6 חודשי מאסר בפועל, בגין כל אירוע, אך לאור חלוף הזמן מעת ביצוע העבירות הסתפק בעונש של 45 ימי מאסר שירוצה בע"ש ומאסר על תנאי.

5

·        ברע"פ 4781/06 עמרני נ' מדינת ישראל (11.6.06) אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הקל בעונשו של נאשם בעל עבר פלילי, בין היתר בעבירות אלימות, הנאשם הורשע בתקיפה סתם של אביו הקשיש, בכך שירק עליו, באיומים עליו ובהעלבתם וגידופם כלפי שוטרים, ונגזר עליו עונש של 10 חודשי מאסר בפועל, והופעלו בחופף שלושה מאסרים מותנים.

·        בעפ"ג (ב-ש) 6584-03-16 פלוני נ' מדינת ישראל (29.5.16), הורשע המערער בבית משפט השלום ב- 4 עבירות של איומים כלפי אמו, עבירת תקיפה סתם כלפי אמו ועבירה של היזק לרכוש. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם לגבי עבירת אלימות נע בין מאסר קצר ל- 7 חודשי מאסר בפועל, מתחם לגבי עבירת איומים נע בין מאסר על תנאי ל- 5 חודשי מאסר בפועל, וגזר על הנאשם עונש של 7 חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלת מאסר על תנאי בן 7 חודשים באופן מצטבר, כך שעל הנאשם היה לרצות 14 חודשי מאסר. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והורה כי הפעלת המאסר על תנאי תהיה באופן שרק 3 חודשים יהיו במצטבר ו- 4 חודשים בחופף לעונש שנגזר, כך שסך הכל על הנאשם לרצות עונש של 10 חודשי מאסר בפועל.

לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים המעוגנים בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, כפי שפירטתי אותם לעיל, מצאתי כי מתחם העונש ההולם במקרה זה נע בין מאסר על תנאי ל- 10 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

בעניינו של נאשם זה לא מצאתי כי קיימות נסיבות חריגות המצדיקות חריגה ממתחם העונש אשר קבעתי לעיל, לא לחומרא ולא לקולא.

אשר לעונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם:

שקלתי לקולא את העובדה כי הנאשם הודה בשלב מוקדם יחסית של ההליך, נטל אחריות על מעשיו והביע חרטה.

עוד נתתי דעתי לעובדה כי הנאשם עצור עד תום ההליכים בתיק כחמישה חודשים, כאשר ידוע כי תנאי המעצר קשים יותר מתנאי מאסר.

עוד נתתי דעתי לעובדה כי המתלונן הביע עמדה סלחנית כלפי הנאשם והביע תקווה לשקם את יחסיו עם בנו.

לחומרא שקלתי את העובדה כי על אף גילו הצעיר יחסית של הנאשם (בן 29) הוא הספיק לצבור לחובתו 5 הרשעות קודמות (טע/1), כאשר הרשעתו האחרונה היא מלפני שנה וחצי בגין תקיפה סתם שבוצעה כלפי אביו, שם הוטל על הנאשם עונש צופה פני עתיד, אך הנאשם לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו וביצע את העבירות הנוכחיות כאשר מאסר על תנאי בן 3 חודשים תלוי ועומד נגדו.

6

אשר על כן, ולאחר ששקלתי את השיקולים המפורטים לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.    מאסר בפועל בן 4 חודשים מיום מעצרו 24.4.22.

ב.      אני מפעילה את עונש מאסר על תנאי בן 3 חודשים שנגזר על הנאשם בת"פ (אילת)
11206-05-20 במצטבר לעונש שהוטל על הנאשם בתיק זה, כך שסך הכל על הנאשם לרצות עונש של 7 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, מיום 24.4.22.

ג.       מאסר על תנאי בן 4 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופת התנאי עבירת אלימות או איומים למעט עבירת תגרה, ויורשע בגינה.

ד.      אני מפעילה התחייבות על סך 1500 ₪ או 10 ימים מאסר תחתיה. הנאשם ישלם את סכום ההתחייבות עד ליום 1.1.23.

ההתחייבות תשולם לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה.

ניתן לשלם את ההתחייבות באחת הדרכים הבאות:

בכרטיס אשראי - באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il  

במזומן בכל סניף של בנק הדואר - בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

בהעדר נזק פיזי למתלונן, נוכח עמדתו הסלחנית של המתלונן, ובשים לב לעובדה כי הנאשם נתון מזה תקופה במעצר לא מצאתי להשית עליו עונש של פיצוי.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, כ"ו אלול תשפ"ב, 22 ספטמבר 2022, במעמד הצדדים.