1

2

1.       התובעת השכירה לנתבע דירה ברחוב ז'בוטינסקי 15 בקרית אתא לתקופה של 12 חודשים, החל מיום 1.9.2020, כנגד תשלום דמי שכירות חודשיים בסך 2,000 ₪. ביום 22.1.2021 היא הגישה נגד הנתבע תביעה לפינוי מושכר, בה נכתב כי הנתבע הפר את הסכם השכירות ולא שילם את מלוא דמי השכירות שנקבעו בהסכם. נטען כי יתרת חוב דמי השכירות עומדת, נכון למועד הגשת כתב התביעה, על סך 6,400 ₪. לכתב התביעה צורף העתק הסכם שכירות חתום על-ידי התובעת בלבד וכן תצהיר שלה, בו אימתה את העובדות שבכתב התביעה.

2.       התובעת הגישה תצהיר נוסף, בו טענה כי המציאה לנתבע את כתב התביעה ביום 1.2.2021. הנתבע לא הגיש כתב הגנה, אולם התייצב לישיבה שנקבעה להיום. בישיבה הוא אמר: "יכול להיות שקיבלתי (את כתב התביעה - א"ג) ב-1.2.2021"; "יש לי הסכם שכירות בדירה, יש בינינו חוזה ... לשאלה אם קראתי את החוזה אי פעם - לא". עוד ציין כי לא קרא את כתב התביעה וטרם הספיק להגיש כתב הגנה. הנתבע הוסיף כי נכון לסוף חודש פברואר 2021 הוא נותר חייב לתובעת דמי שכירות בסך 4,000 ₪, וכי בכוונתו לשלמם רק לאחר שיקבל שהמוסד לביטוח לאומי ייענה לבקשתו לקבלת קצבת הבטחת הכנסה. אשר לתביעת הפינוי, אמר הנתבע: "בגדול, אני אצא מהדירה מתי שהיא רוצה, אם היא רוצה שאפנה, שתיתן לי חודש שאמצא דירה אחרת ואצא".

3.       התובעת זכאית כי יינתן פסק דין על-פי כתב התביעה, לאור העובדה שהנתבע לא הגיש כתב הגנה. אף לגופו של עניין, הוכחה זכאותה לסעד המבוקש. הנתבע הודה בקיומו של הסכם שכירות. במשתמע הוא אף הודה כי הפר אותו, באי תשלום מלוא דמי השכירות עד 3 לכל חודש קלנדרי, כמתחייב מסעיף 4 להסכם. לאור סעיף 14 להסכם, קמה לתובעת הזכות לדרוש מהנתבע את פינוי המושכר.

          אשר על כן, אני מקבל את התביעה, ומחייב את הנתבע לפנות עד לא יאוחר מיום 1.4.2021 את הדירה ברחוב ז'בוטינסקי 15 בקריית אתא. כמו-כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת אגרת תביעה וכן שכר טרחת עורך-דין בסך 2,500 ₪.

ניתן היום, כ"ג אדר תשפ"א, 07 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.