תביעה לפינוי מושכר.

לטענת התובע, הוא נתן לנתבע רשות לעשות שימוש בקרקע חקלאית למטרת משתלה לפרק זמן של 6 חודשים. גרסת הנתבע שונה. לגרסתו, מדובר בהקמת עסק משותף של שני הצדדים שתוכנן לשנים. לטענת הנתבע, בהסתמך על הסכמות הצדדים ובכלל זה ההסכמה כי מדובר בניהול העסק במקום לטווח ארוך ביצע במקום השקעות.

התובע טען כי ניתן צו הריסה מנהלי לעבודות בנייה שבוצעו במשתלה. התובע לא המתין לבירור התביעה ובחודש ספטמבר 2022 ביצע את צו ההריסה המנהלי.

על פי צו ההריסה המנהלי, הוא לכאורה הומצא לתובע עוד בינואר 2022. התובע לא התייחס למועד שבו הומצא לו צו ההריסה המנהלי, ולא סיפק הסבר מדוע החליט לבצע אותו, כשמונה חודשים לאחר מכן, בספטמבר 2022, טרם התבררה תביעתו.

בהתנהלות התובע יש קושי. הוא הגיש תביעה לפינוי הנתבע אך טרם התבררה התביעה, למעשה עשה דין לעצמו, תפס את החזקה במקרקעין נושא התביעה ואף ביצע את צו ההריסה המנהלי. בכך, למעשה ייתר את בירור התובענה, שהרי תפס את החזקה במקרקעין.

לאור מהות השימוש במקרקעין, עסק של משתלה, גם בטענת התובע לפיה נתן רשות לשימוש במקום ל- 6 חודשים בלבד יש קושי, וסבירה יותר טענת הנתבע, לפיה התכנית הייתה לנהל את העסק במקום זמן ארוך יותר.

לאור האמור, התביעה נדחית.

באשר לציוד הנתבע שנותר במקום, הנתבע טען כי הוא ביקש להגיע למקום לקחת את דבריו אך לא נענה על ידי התובע. ב"כ הנתבע טען כי אם ב"כ התובע היה מודיע כי נותר במקום ציוד שייש לפנותו, הפנייה הייתה מטופלת. התובע לא הציג כל מכתב או הודעה בהן הנתבע נדרש לסור למקום ליטול את ציודו.

לפיכך, אני מורה כי התובע יתאם עם הנתבע מועד שבו הנתבע יבוא למקום וייקח את ציודו.

במכלול הנסיבות כאמור לעיל, אין לא סיבה ולא הצדקה לחייב את הנתבע בתשלום הוצאות משפט לתובע. בהיעדר התייחסות ופירוט מצד הנתבע לאפשרות לנהל את העסק במקום למרות צו ההריסה המנהלי, אין גם הצדקה להטלת הוצאות הנתבע על התובע. לפיכך, כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשפ"ג, 20 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.