1

לפני פנייה מטעם המאשימה לעיון מחודש בהחלטה לפיה הפיצוי למתלוננים בסך 70,000 ₪ ישולם ב-10 תשלומים שווים החל מיום 1/1/18.

בינתיים הנאשם שילם את התשלום הראשון ביום 1/1/18.

על פי בקשת המאשימה עולה כי קיימים נתונים כלכליים ביחס לנאשם שלא הובאו לידיעת בית המשפט בעת שהנאשם פנה וביקש לפרוש את התשלומים.

2

לכך יש להוסיף את העובדה כי על פי גזר הדין היה על הנאשם לשלם את הפיצוי בעשרה תשלומים בחלוף שלושים יום משחרורו ממאסר.

הנאשם שוחרר ממאסרו ביום 11/4/16. היינו היה עליו לשלם את התשלום הראשון ביום 11/5/16.

הנאשם לא פנה לבית המשפט לבקש דחיית מועד התשלומים אלא ביום 13/12/17 היינו בחלוף 19 חודשים מהמועד בו היה עליו לשלם את התשלום הראשון על פי גזר הדין. למעשה במועד בו פנה היה עליו לסיים זה מכבר את ביצוע התשלומים למתלוננים.

עוד עולה מהעובדות שהובאו לפני עתה כי עוקל אצל הנאשם רכב יקר ערך בו הוא עושה שימוש.

המרכז לגביית קנסות מחזיק ברכב לצורך מכירתו ביחס לחובות שונים של הנאשם בנוסף לחוב הפיצויים.

לנאשם טענות שונות ביחס לבעלות ברכב והתשלום החודשי עבור השימוש ברכב.

הלכה היא שבעניינים אלה לרבות יכולתו הכלכלית של הנאשם, עוסק המרכז לגביית קנסות. (ראה ע"פ 4919/14 אזולאי נ. מדינת ישראל, פורסם ביום 6/3/2017).

במכלול הדברים עולה כי ראוי שהבחינה בדבר יכולתו הכלכלית של הנאשם לשלם את הפיצוי שנפסק ויתר חובותיו תעשה על ידי המרכז לגביית קנסות שהוא הגוף המתאים לכך בפרט לאחר שהנאשם לא הביא בבקשתו לפני את מלוא העובדות הנוגעות למצבו הכלכלי.

לפיכך, ההחלטות מתאריכים 18/12/17, 28/12/17 ו- 17/1/18 בטלות.

נושא גביית כספי הפיצויים ואופן התשלום יטופל על ידי המרכז לגביית קנסות.

ניתנה היום, ח' שבט תשע"ח, 24 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.