בהיות כב' השופט סאמר ח'טיב בשבתון, הבקשה לביטול פסק דין בתביעה לפינוי מושכר הובאה בפני, מאחר ועל הליך זה להידון תוך זמן קצר.

המשיבה הגישה ביום 17/11/22, תביעה לפינוי מושכר של מבנה תעשייתי באזור התעשייה קריית שמונה, שהושכר למבקש, בטענה שהמבקש אינו עומד בחיוביו בהתאם לחוזה השכירות שנחתם בין בעלי הדין.

כתב התביעה הומצא למבקש במסירה אישית למענו במושב אביבים ונמסר לידי אמו של המבקש, אשר סירבה לחתום על אישור המסירה.

ביום 18/12/22 ניתן פסק דין לפינוי הנתבע מהמושכר, המורה לו לפנות את המושכר ולמסור את החזקה בו עד ליום 28/12/22, תוך חיוב בהוצאות (להלן: "פסק הדין").

ביום 25/12/22 הוגשה בקשת הנתבע לביטול פסק דין מחובת הצדק, בהתבסס על הטענה שככל הנראה, אמו שכחה למסור לו את כתב התביעה. טענה זו לא נתמכה בתצהיר של האם. בהינתן הנסיבות העובדתיות, והוראת סעיף 163(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הקובעת שההמצאה לאם היא המצאה כדין, נדחית הטענה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

באשר לטענת הגנה כנגד התביעה לפינוי מושכר, שכאמור נסמכת על טענה שהנתבע אינו עומד בחיוביו, לא טרח הנתבע לפרט מהן טענות ההגנה שבפיו, וכל אשר ציין בבקשה, שעומדות לו טענות הגנה טובות, ללא כל פירוט וביסוס אותן טענות, על כן, לא ניתן להתייחס לטענות הגנה כנגד התביעה משאלה לא הובאו על ידי המבקש.

הנתבע מוסיף בבקשה, לחילופי חילופין, לתת לו אורכה בת חודש ימים לפינוי. לא מצאתי כי מתקיימת כל הצדקה להאריך את מועד הפינוי שנקבע בפסק הדין, ובקשה זו להארכת המועד - נדחית.

לסיום, אני מורה על דחיית הבקשה לביטול פסק דין ומחייבת את המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 1,500 ₪.

ניתנה היום, י"א טבת תשפ"ג, 04 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.