1

בפני בקשה, אותה הגיש הנאשם בעצמו, לדחות את מועד תחילת פירעון הקנס שנגזר עליו בהליך זה. הבקשה הועברה לתגובת המאשימה, שהתנגדה לה.

דין הבקשה להידחות. זאת, ראשית, משום שערכאה זו אינה הערכאה ההולמת להגשת הבקשה - ולעניין זה אפנה לקביעתי בדבר חוסר סמכותו של בית משפט השלום וזאת בהחלטה מיום 3.7.14 אשר עסקה בבקשה קודמת שהגיש הנאשם, לעיכוב ביצוע ריצוי עונש המאסר.

עוד יש לדחות את הבקשה לגופה. ההנמקה המוצגת בה משולשת:

ראשית, היא עוסקת תחילה בקיומם של הליכי ערעור ובקשת רשות ערעור. אלא, שהליכים אלה הסתיימו לפני למעלה משנה, בהחלטת בית המשפט העליון ברע"פ 4356/14 כושאווי נ' מדינת ישראל (22.6.14), כך שלרשות המבקש עמדה שהות ניכרת להיערך לתחילת תשלומי הקנס.

2

שנית, עוסקת הבקשה בקושי כלכלי של המבקש. למרות ההבנה לקושי בפניו עומד הנאשם, הרי שגזר הדין בהליך זה ניתן ביום 6.2.14, היינו לפני שנה וחצי, וכבר אז הוצגה הטענה. לא ניתן להוסיף ולדחות את תשלום הקנס מטעם זה.

ושלישית נטען, כי בית משפט זה קבע את מועד תחילת התשלומים בשים לב לתקופת המאסר שנגזרה על המבקש. אכן, בקביעת המועד ביקשתי לאפשר לנאשם להחל בתשלומים לאחר שחרורו ממאסר. אלא, שבירור מול יחידת הרישום בשירות בתי הסוהר העלה כי הנאשם שוחרר ממאסר ביום 14.7.15, כך שבדחיית הבקשה לא יהיה כדי לחייבו להחל בתשלומים בעודו במאסר.

הבקשה נדחית. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י' אלול תשע"ה, 25 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.