1

הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה עונשית, בכך שביום 13.12.19 שהה בתחומי מדינת ישראל שלא כדין וללא אישור שהיה או כניסה. כן סוכם כי כל מאסר מותנה שיגזר על הנאשם יחול גם על עבירה של הפרעה לשוטר, אף שזו נמחקה מכתב האישום.

הודיית הנאשם ניתנה בפני בית המשפט ביום 12.1.22.

הנאשם היה עצור כחודש וחצי עד שחרורו ממעצר ביום 26.1.2020.

לנאשם מאסר על תנאי בר הפעלה בן 6 חודשים שנגזר עליו ביום 26.12.17 בבית משפט השלום בתל אביב.

המאשימה זיהתה כערכים מוגנים את הפגיעה בסדר הציבורי, בשלטון החוק וביכולת המדינה לקבוע מי יבואו בשעריה, ואני מקבל את דבריה לאשורם.

המאשימה טענה למתחם ענישה הנע בין מאסר מותנה לשישה חודשי מאסר בפועל, גם כאן נחה דעתי כי המתחם שטענה לו המאשימה עולה בקנה אחד עם הפסיקה הנוהגת.

המאשימה הציגה רישום פלילי של הנאשם ממנו עולה כי לנאשם הרשעות קודמות, לרבות התיק שאוזכר לעיל ובו 2 עבירות של כניסה לישראל שלא כדין משנת 2016, הרשעה נוספת של כניסה לישראל שלא כדין והפרעה לשוטר, אף הן ארעו בשנת 2016, והרשעה נוספת בבית משפט צבאי בעבירה בטחונית אשר התיישנה באשר נעברה כשהנאשם היה קטין, בשנת 2006.

לאור כל אלה, מחד, ונוכח הודאתו המהירה וקבלת האחריות, מאידך, עתרה המאשימה להטיל על הנאשם מאסר בן 3 חודשים שירוצה במצטבר למאסר המותנה אותו יש להפעיל, וכן מאסר מותנה, קנס והתחייבות.

הסנגור טען לזכות הנאשם כי מעצרו בתיק דנן אירע כאשר ביקש לצאת ממדינת ישראל לשטחי איו"ש, עובדה המקהה את הסיכון הנשקף מהנאשם, עוד טען כי הנאשם נכנס לישראל לצרכי פרנסה, אף זאת עובדה המחייבת הקלה בעונשו, ולבסוף הדגיש כי הנאשם שהה במעצר כחודש וחצי ומאז לא הסתבך בפלילים.

2

הסנגור הוסיף ואפיין את הנאשם בכך שהתארס רק לאחרונה, לאשה אזרחית ישראל וחתונתו נקבעה לחודש ספטמבר הקרוב, אמו של הנאשם - לטענתו - חולת סרטן (הוצגו אישורים למחלת לב, א.ד.) והוא היחיד שמטפל בה.

לסיכום עתר הסנגור שלא לשלוח את הנאשם למאסר וטען כי מקרה זה "נופל בגדר המקרים בהם ניתן שלא לשלוח נאשם למאסר" ועתר להאריך את התנאי התלוי ועומד נגדו. הסנגור הציג פסיקה לתמיכה בעתירתו, ובין היתר גזר דין שניתן ע"י מותב זה בת"פ 28618-08-20.

הנאשם נשא דברו לפניי, סיפר כי הוא מטפל באימו, מבקש אפשרות להתחתן, אחד מאחיו בחו"ל והשני עצור בעוד אביו חולה ואינו יכול לטפל באימו.

דיון והכרעה:

אני מקבל, כאמור, את זיהוי הערכים המוגנים כפי שנעשה על ידי המאשימה, כך גם את מתחם הענישה שעתרה לו.

המחלוקת היחידה מצויה בשאלת הפעלת המאסר המותנה התלוי ועומד נגד הנאשם.

עיון בתיק בו נגזר על הנאשם המאסר המותנה (ת"פ 53709-02-16, שלום תל אביב) מעלה כי באותו מקרה היה בשתי כניסות לישראל שלא כדין, ועבירה נוספת שבאופן לא ברור לא צורף כתב האישום בה לקודמותיה.

לפיכך, הסתפק השופט בשני ימי מעצרו של הנאשם וגזר עליו, מחמת איזון ככל הנראה, מאסר מותנה משמעותי בן 6 חודשים.

אכן, בפסיקה שהוצגה ע"י הסנגור התוויתי מבחנים שונים על פיהם צריך להחמיר או ניתן להקל בדינם של שוהים בלתי חוקיים.

יצויין כי הנאשם עומד במרבית מבחנים אלה:

·        לעבירת הכניסה לישראל לא נלוו עבירות נוספות

·        מטרת כניסתו לישראל היתה לצרכי פרנסה (או לכל הפחות לא ידוע אחרת)

מנגד, לחובת הנאשם 3 הרשעות קודמות בפרק זמן של שנה אחת (2016), ואת ה"הנחה" שניתן לקבל, כבר קיבל במסגרת הרשעתו הקודמת, ולצידה - הכבדה במאסר המותנה שנגזר עליו.

יש לזקוף לזכות הנאשם את הודאתו המהירה ולקיחת האחריות, יש גם להתחשב בנאשם על רקע נישואיו הקרבים והיותו מטפל באמו החולה. עוד ניתן לקחת בחשבון כי הנאשם עבר את העבירה בה הורשע "על גבול" תום תקופת התנאי שנגזרה עליו בעבר.

בהינתן האיזון בין מרכיבים אלה, לא סברתי כי קיימות במקרה זה עילות כבדות דיין להאריך את המאסר המותנה כעתירת הסנגור, אך סברתי כי יש להתחשב בנאשם בשל המפורט מעלה, ברכיבי הענישה הנוספים.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

מופעל בזאת המאסר המותנה בן 6 החודשים שנגזר על הנאשם ביום 26.12.2017 במסגרת ת"פ 53709-02-16 בבית משפט השלום תל אביב.

אני גוזר על הנאשם מאסר בן 3 חודשים, מתוכם ירוצו חודשיים וחצי בחופף למאסר שהופעל ושבועיים במצטבר לו.

3

סה"כ ירצה הנאשם מאסר בן 6 חודשים ושבועיים, בניכוי ימי מעצרו בתיק לפניי. הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו ביום 2.7.22. עד כניסתו לכלא ישארו בתוקפן כל הערבויות הקיימות בתיק.

אני גוזר על הנאשם מאסר בן 3 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור בתוך 18 חודשים מיום שחרורו מהכלא עבירה של כניסה לישראל שלא כדין לפי חוק הכניסה לישראל ו/או עבירה של הפרעה לשוטר לפי חוק העונשין.

אני גוזר על הנאשם קנס בסך 1000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו. הקנס יקוזז כנגד הפקדה בסך 10,000 ₪ אותם הפקיד הנאשם בתיק המ"ת ויתרתה תוחזר לידיו מיד לאחר התייצבותו לריצוי מאסרו.

אני מחייב את הנאשם להצהיר כי אם יעבור שוב אחת מעבירות התנאי בתוך שנה מיום שחרורו מהכלא ישלם סך 4,000 ₪. יסרב להצהיר - יאסר למשך 10 ימים. הצהרת הנאשם נרשמה לפניי.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ח אייר תשפ"ב, 19 מאי 2022, בהעדר הצדדים.

                                                            חתימה