1

1.         הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות בעבירה של תקיפת קטין על-ידי אחראי עליו הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין. זאת בגין אירוע שהתרחש ביום 22.7.2007 בעת שהנאשם שימש כרכז במתנ"ס בירושלים. אומר מייד כי בהכרעת הדין קבעתי כי חלק מהמעשים שיוחסו לנאשם בכתב האישום מלכתחילה, לא הוכחו ברמת ההוכחה הנדרשת בפלילים או שהם חוסים תחת ההגנה של זוטי דברים. יחד עם זאת, קבעתי כי הוכח מעבר לספק סביר שהנאשם דחף במדרגות את המתלונן שהיה אותה עת חניך בקייטנה כבן 9, וכתוצאה מכך המתלונן נפל לאחור ונגרם לו מכאוב חולף בעצם הזנב. בהכרעת הדין עמדתי על הרקע והנסיבות שעמדו בבסיס האירוע.

2.         לאחר לימוד הכרעת הדין ושמיעת הערות בית המשפט, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה בכפוף לתסקיר שירות מבחן חיובי, תסכים המאשימה לביטול ההרשעה, עונש של"צ ופיצוי למתלונן.

3.         מונח לפניי תסקיר שירות מבחן מיום 10.4.2014. התסקיר סוקר את נסיבותיו האישיות של הנאשם, ועומד על כך שהנאשם נוטל אחריות מלאה על מעשיו בציינו כי איבד שליטה על רקע הדברים שהתרחשו קודם לכן מול הילדים כמתואר בהכרעת הדין. הנאשם גילה הבנה לחומרת המעשה והביע חרטה. שירות מבחן ציין כי הרשעה עלולה לחסום אפשרות של הנאשם להשתלב בעבודה במשרד החינוך. נוכח העדר עבר פלילי, הזמן הרב שחלף מביצוע העבירה, תפקודו הנורמטיבי של הנאשם, נטילת האחריות וכן ההשלכה של הרשעה על עתידו המקצועי של הנאשם, המלצת שירות מבחן היא לביטול הרשעתו והטלת צו של"צ.

2

4.         נוכח התסקיר החיובי, עתרו הצדדים שאכבד את הסכמתם ועמדו על הנימוקים לכך. המאשימה עתרה מלבד של"צ גם לפיצוי המתלונן, ואילו הסנגור עתר להימנע מרכיב כספי.

5.         שקלתי את טענות הצדדים. בעקרון, ביטול הרשעה איננה הכלל אלא היא בגדר צעד חריג, בוודאי כאשר מדובר בשלב שלאחר ניהול הוכחות עקב אי נטילת אחריות מלכתחילה. עם זאת, שוכנעתי כי נסיבות מקרה זה הן ייחודיות. ניהול המשפט לא היה ניהול סרק שכן כפי שצוין בראשית הדברים, נקבע כי לחלק מהמעשים שיוחסו לנאשם בכתב-האישום לא נמצאו ראיות מעבר לספק סביר. מכל מקום, ניהול ההוכחות איפשר לבית המשפט לבחון את מלוא פרטי האירוע והרקע שקדם לכך, באופן שחשף את בית המשפט לא רק לחומרת עצם המעשה, אלא גם לנסיבות מקלות שהיו ברקע ביצועו. לפני שירות המבחן, ואף לפניי בשלב הטיעונים לעונש, לקח הנאשם אחריות מלאה על המעשה בגינו הורשע והביע חרטה עליו. מאז האירוע חלפו כ- 7 שנים תמימות. תסקיר שירות מבחן חיובי ביותר וממנו עולה כי הרשעה עלולה לפגוע בנאשם שהינו חסר עבר פלילי ועובד בתחום החינוך. בנסיבותיו הייחודיות של תיק זה, ועל-אף שהעבירה לפי סוגה טומנת בחובה חומרה שלא בנקל ניתן לבטל הרשעה בעניינה, אני רואה לכבד את הסכמת הצדדים, לבטל את הרשעת הנאשם, ולהטיל עליו צו של"צ כהמלצת שירות המבחן. לעניין הפיצוי - על אף מצבו הכלכלי הנטען של הנאשם, אינני רואה להימנע מפיצוי בשים לב למהות העבירה, לפגיעה במתלונן כקטין ולכך שעדות המתלונן נשמעה לפניי. עם זאת, אתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם במובן זה שאאפשר לו לשלם את הפיצוי בתשלומים.

6.         אשר על כן, אני מחליטה כדלקמן:

א.        הרשעת הנאשם תבוטל, ותחתיה ייקבע כי הנאשם ביצע עבירה של תקיפת קטין על-ידי אחראי עליו הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין.

ב.         הנאשם יבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 220 שעות על-פי התוכנית המוצעת בתסקיר שירות המבחן.

שירות המבחן יפקח על עבודת הנאשם ויהיה רשאי לשנות את מקום ההשמה במידת הצורך, ללא צו שיפוטי נוסף.

מובהר לנאשם כי עליו לשתף פעולה עם שירות המבחן וכי עליו לבצע את השל"צ, שאם לא כן - אדון בעניינו מחדש.

3

ג.         פיצוי למתלונן בסך 2,000 ₪. הפיצוי ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 15.7.2014 ובכל 15 לחודש לאחר מכן. לא ישולם אחד התשלומים במועדו, תעמוד יתרת הפיצוי לפירעון מיידי.

המאשימה תמסור תוך 3 ימים מהיום את פרטי המתלונן למזכירות, על-מנת שניתן יהיה להעביר את כספי הפיצוי לידיו.

זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מהיום.

המזכירות תמציא העתק הפרוטוקול לשירות המבחן למבוגרים.

ניתן היום י"ח בסיון תשע"ד, 16/06/2014 במעמד הנוכחים.