1

בפני תביעה לסילוק יד הנתבעים משטח המצוי הרחוב חלוצי התעשיה 10 אלפי מנשה (להלן - "הנכס").

התביעה

בחודש 9/20 אפשרה התובעת לנתבעים לאחסן בקומה העליונה בנכס בשטח של כ- 80 מ"ר, מיטלטלין שבבעלותם למשך 3 חודשים.

ביום 18.11.20 הודיע מנהל התובעת לנתבעים כי עליהם לפנות את הנכס מכל אדם וחפץ מטעמם עד ליום 1.12.20, בהתאם למוסכם.

התובעת הסכימה להאריך את פרק הזמן עד ליום 15.12.20 לאור העובדה כי הנתבע 2 עבר תאונת דרכים.

בנוסף, הנתבעים חרגו מהשטח שהוקצה להם ועשו שימוש ללא רשות בחלקים נוספים בנכס.

הנתבעים לא פינו את הנכס ועל כן הוגשה תביעה זו.

2

ההגנה

טענה מקדמית שאין יריבות בין התובעת לנתבע 2.

נציג התובעת סיכם עם הנתבע 2 בע"פ ובלחיצת יד על השכרת הנכס לנתבעת 1 למשת שנה שלמה מחודש 9/20.

הנתבעים שילמו לתובעת תמורה לחודשים 9/20 - 1/21.

ההליך

בתיק זה התקיימו שתי ישיבות ובשתיהן ניסיתי להביא הצדדים להסכמות, אך ללא הצלחה.

בדיון שהתקיים ביום 8.3.21 ביקשו הצדדים לסכם.

הכרעה

ראשית אתחיל בטענה המקדמית של היעדר יריבות.

דין טענה זו להידחות שכן מדובר בתביעת פינוי וכאשר הנתבע 2 יושב ומצוי פיזית בנכס, הרי שהדבר מקים עילה ויריבות ישירה עמו.

לגוף ההליך, מדובר בטענת 'הודאה והדחה'. הנתבעים מודים כי שוהים בנכס שבבעלות התובעת אך טוענים כי הדבר ברשות ובהסכמה (טענת הסכם שכירות לשנה).

טענת 'הודאה והדחה' מעבירה את נטל ההוכחה לכתפי הנתבעים.

טענת הנתבעים הינה להסכם שכירות לשנה, הסכם שנערך בע"פ ובלחיצת יד. לא צורפו כל עדויות ו/או ראיות התומכות בטענה והיא עומדת לבדה על בלימה.

3

לאחר ששקלתי את מלוא הנסיבות אני סבור כי דין הטענה להידחות. אין די בטענה להסכם בע"פ ללא כל סיוע כדי שביהמ"ש יקבל את הטענה. מה גם שאין כל הסבר לשאלה העולה, כיצד הסבירו הנתבעים לרשויות המס את התשלומים שטענו שביצעו ללא הסכם בכתב.

איני מקבל טענת הנתבעים.

התביעה מתקבלת ואני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לנפות את הנכס מכל אדם ו/או חפץ לא יאוחר מיום 2.5.21 בשעה 14.00.

הנתבעים יישאו בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

ניתן היום, ח' ניסן תשפ"א, 21 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.